היי בנות, אשמח להתייעץ. הבת שלי (בגיל יסודי) היא ילדה מקסימה, חרוצה, חכמה ומוכשרת, אבל יש לה נטייה לפרפקציוניזם שלאחרונה, גם המורה וגם בבית שמנו לב שהיא בלחץ תמידי להיות "הכי הכי".
זה מתבטא בפרפקציוניזם קיצוני (לחץ להגיע ראשונה לכיתה בבוקר, פחד מכל טעות קטנה) ובריצוי סביבתי חזק מאוד. היא תעשה הכל כדי שחברות והמורה יהיו מרוצות, לפעמים עד כדי ויתור על המקום שלה, העיקר שיגידו לה שהיא "טובה".
אנחנו רואים את זה גם בבית ומרגישים שיש כאן עומס רגשי גדול עליה. חשוב לנו לעזור לה לשחרר, ללמוד שמותר לטעות ושלא חייבים לרצות את כולם כל הזמן.
אשמח לשמוע מניסיונכן:
איך אפשר לחזק לה את הביטחון העצמי בלי קשר להישגים?
האם כדאי לפנות לטיפול רגשי או להדרכת הורים?
אשמח להמלצות על נשות מקצוע שמתמחות בנושא. וכן כל מידע שיכול לעזור לנו בע"ה
תודה רבה!
מעריכה אותך!
הרבה יותר קל להתעלם מבעיות "של עשירים" כאלו, ואת שמה לב ורוצה לטפל.
זה ממש לא מובן מאליו!
אני גם העלתי לא מוזמן שאלה דומה ואשמח גם כן לשמוע על חיזוק ביטחון עצמי בגילאים האלה
תודה!
מכירה את זה אצל הבת שלי,
לא רשמת מה הגיל שלה,
בגיל קטן יותר כיתה א- ב לימדתי אותה להשאיר גם לה, לחלק לכולם את הממתקים אבל לדאוג שגם לה יהיה משהו (אפשר לומר לה שגם היא ילדה שהיא צריכה לדאוג לה)
לאט לאט היא למדה להכיר גם בעצמה
דבר שעוזר מאוד זה לשוחח איתה לעורר אותה להרגיש את הרצונות שלה,
מה היית רוצה, מה את מעדיפה וכו..
זה שלה יפה כדי שהיא תיהיה מודעת למחיר של הויתור,
כותבת בזהירות בעקבות נסיון דומה עם אחד הילדים שלי
דבר ראשון יש ילדים שזו הנטיה המולדת שלהם אבל תמיד כדאי לחשוב אולי יש פה מרכיב סביבתי
כשאני התייעצתי עם אשת מקצוע היא אמרה שננסה לחשוב יחד מה השיח בבית
האם יש אוירה של השגיות ותחרותיות
לדוג' כשהיא מחזירה מבחן הביתה עולה השאלה :איך היו שאר הציונים?
האם מעודדים תחרות בין הילדים בבית?
האם הילד מודע ליכולותיו,חוזקותיו,כשרונותיו?
האם ברור לו שאוהבים אותו תמיד ולא נשנה מה הוא יעשה ועד כמ הוא יצליח?
לגבי הנקודה האחרונה לנו כהורים לרוב זה ברור,לילדים שלנו הרבה פחות
וילד שנוטה למושלמות חשוב עוד יותר שישמע את זה
בגדול ההמלצה היתה לדבר יותר על העשיה פחות על התוצאה,למצוא הזדמנוית להגניב מחמאות(אמיתיות)
לתת הזדמנות להחליט על דברים אפילו קטנים
הרבה נחת
קודם כל שאלה מנחה:
האם את רואה סימנים של קשיים בקשב?
הצורך בריצוי נובע מדימוי עצמי נמוך.
הפחד להיכשל, גם הוא מאותו מקור.
דימוי עצמי נמוך מגיע או מריבוי כשלונות (על בסיס קשב לדוגמא)
או מהסביבה ואירועי החיים.
לדעתי קודם צריך למצוא מה הגורם לכך ולתת לו מענה.
בכל מקרה – שיח על דברים חיוביים שהיא טובה בהם.
לא להסתכל על ציונים כמו תצוגה. להוריד פרופיל בכל המשפחה.
בקשר לריצוי- את יכולה לתת לה בכל מיני דברים אפשרות לבחור ולהכיר בזה שיש לה עצמה טעם, כמו לבחור בגד ללבוש היום, מה לאכול ארוחת ערב, מה לשחק עכשיו, איזה נעליים לקנות וכו..
לדעתי זה עוזר לילד להכיר בעצמו, ובזה שיכול להיות לו טעם משל עצמו
וכמובן לחזק ולתת מילים טובות אחרי הבחירה שלו, ולתת את ההרגשה שעשתה דבר טוב ונכון…
לא יודעת אם זה נכון, אבל נשמע הגיוני:
להתייחס פחות למושלמות.
"אמא קיבלתי 100+!!" "וואו, כל הכבוד!! באמת השקעת. רוצה תפוח, מותק?"
להסביר,במילים הכי פשוטות, שאצלינו מעריכים יותר מי שמשקיע, לא מזלזל, אבל לא משתלט. לה' יש תוכניות. והן יצאו לפועל, לא התוכנית שלנו. .. אז מה יעזור לשבת 5 שעות למבחן, אם בשמיים החליטו שהפעם נצליח פחות?? אני אוהבת אותך, ללא תנאי! מעריכה כשאת משקיעה, אבל לא להשתגע מרוב השקעה. יש מינון ממוצע, ואת מאוד חכמה ותצליחי להבין מה אמרתי, נכון??
קופצת על האשכול..
אם ילדה בכיתה א' גם תמיד מרצה
חברה פגעה בה העליבה אותה ,והיה פעם אפילו שמשכה לה בשיער
והיא פשוט באה הביתה וכתבה לחברה מכתב שהיא שהיא מבקשת סליחה וציירה אותה עם כתר על הראש וכו..
צרם לי מאוד לראות את זה שהיא לא עשתה כלום והיא מבקשת סליחה מהחברה שפגעה בה
יש לנו במשפחה גנים של פרפקציוניזם אבל גם לי שאני כזו פרפקציוניסטית הדבר הזה מאוד הכעיס אותי וציער שפשוט לא ידעתי איך להגיב
את מתארת פה סיטואציה בכלל לא פשוטה שמצריכה תגובה ב רורה וטיפול שורש
ואני לא דרמטית בכלל.
תבדקי מה רמת ההבנה שלה לגבי רצף האירועים, תנסי לבקש ממנה לתאר לך את הסיפור, תשאלי אותה האם לדעתה זה הגיוני.
תשובות שלה יכוונו אותך
ושה' יצליח דרכך!