לתחושות ולרגישות שבינינו (וגם לאלו שלא…)

אני ממש נסערת מבפנים, רוצה לשמוע את חוות דעתכן וגם אם יש כאלו שמזדהות איתי.

אני מאוד רגישה ותחושתית וקשה לי מאוד שנוגעים בי, במיוחד כשמדובר במישהי זרה.

חזרתי עכשיו מהעבודה אחרי יום די מאתגר והעצבים שלי היו על הקצה, והתיישבה לידי באוטובוס אישה לא רזה שכמובן שכשהיא התיישבה, הרגליים שלה נגעו בי וזה מאוד מאוד הציק לי.

ניסיתי להיצמד יותר לחלון וזה עזר חלקית אבל אז היא גם התחילה להתעסק עם הטלפון והידיים שלה זזו הצידה וכבר ממש פלשו למרחב שלי, ואז בשיא העדינות אמרתי לה שאני אשמח אם היא תוכל לא להיצמד אלי מידי כי זה מציק לי, היא הסתכלה עלי בעיניים ענקיות וזזה, ואז אמרתי לה שזה לא בעיה שלה אני פשוט תחושתית מאוד, אבל אני לא בטוחה שהיא הבינה אותי כי היא היתה חוצניקית וגם היתה באמצע שיחת טלפון.

תכל'ס נשארתי עם תחושה רעה מאוד ורציתי לבקש שוב את סליחתה לפני שאני יורדת, אבל אז האוטובוס קצת התרוקן והיא עברה למקום אחר, חיכיתי עוד כמה תחנות וירדתי אחרי הבית שלי רק כדי לבקש את סליחתה אבל בסוף לא הצלחתי לומר כלום.

אני מרגישה רע שהיא אולי נפגעה ומה היא אשמה שהיא לא רזה ושהיא עלתה לאוטובוס אחרי, ומצד שני זה היה ברמה שלא יכולתי לסבול.

ובכללי המון פעמים מאוד מציק לי שילדים / אנשים יושבים מאחורי ודוחפים לי את הכיסא,

האם זה מוזר לבקש מהם שלא ידחפו לי את הכיסא וכו'?

אני בד"כ כן עושה את זה כי אני לא יכולה לשאת את זה, אבל מרגישה רע וגם לא ראיתי עוד מישהו שעושה את זה, זה מקובל או לא?

אני אשמח לשמוע את דעתכן גם אם אתן לא רגישות כמוני אבל לא ממקום של ביקורת כי תאמינו לי שזו התמודדות לא קלה, זה לא נובע מאנוכיות, ומי שלא חווה את זה לא יבין.

ואשמח גם לשמוע אם יש כאלו שמזדהות איתי.

ומה אני עושה עם המצפון שלי על אותה אישה???