השבוע נכנסה ילנה טרופנוב למעונו של ר' דוד כהן שליט"א ר"י חברון.
ילנה היא אחת מהחטופות מקיבוץ ניר עוז, ששוחררו בעסקת החטופים, יחד עם אמה.
רק אחרי ששוחררה נודע לה שבעלה נרצח באכזריות על ידי המחבלים, והבן שלה, סשה, עדיין בשבי.
ילנה פועלת לשחרור הבן שלה, אבל בעיקר – פועלת רוחנית.
מאז השחרור שלה, עם הזמן, ילנה מתחזקת בשמירת תורה ומצוות, צעד אחד צעד,
במפגש בישיבת חברון עם מספרת שהיא מתפללת, שומרת כשרות וגם התחילה לשמור שבת.
צריך להבין. המרחק בין קיבוץ ניר עוז, בין קיבוצניקית עולה מברית המועצות ליהדות – הוא גדול…
אבל כמו שילנה אומרת: "ראיתי דברים שאי אפשר לא להתחזק אחריהם".
בשמחת תורה השנה חווינו מכה כואבת ונוראית, אבל עם ישראל התעורר, ומתעורר.
נכון, יש עוד כאלו שמנסים להיאחז בשנאה כדי להמשיך ולשרוד.
נכון, יש כאלו שצריכים מסלול ארוך יותר כדי לזוז,
אבל עם ישראל חי. עם ישראל שב.
כן, בטח, הבג"צ, והגיוס, והשנאה לדת ו….
מבחוץ הקליפה מתחזקת, בפנים – הלב מבעבע.
וכל מי שישב עם יהודים רחוקים מדת בחודשים האחרונים – שומע את הקול הזה. הוא מאד ברור.
ואולי עכשיו תורינו?
ועוד מילה—-
50+ ימים אחרי הטבח הנוראי, השתחררו עשרות חטופים לחופשי. אפשר לראות את זה כצעד טקטי של חמאס שלא רצה להשאיר אצלו זקנים, לייפות את המראה שלו בעולם וכו'.
אבל אפשר לחשוב ישר יותר: אולי זה בגלל שאז התפללנו כמו שצריך?
בואו נתפלל עליהם שוב, הם צריכים אותנו!
בשורות טובות!
צילום מסך מתוך סרטון המפגש
ועוד מילה, ממליצה בחום לעקוב אחרי הטור של בתיה, אמא של שירה – רצוף אהבה
נוגע באחד הנושאים הכי רגישים היום, בכל יום רביעי עולה טור חדש.
