יש לי ילדה מתוקה בת 3, שניה במשפחה.
ומאוד מאוד קשה לנו איתה.
כבר מאז שהייתה קטנה ממש ראו את האופי העקשן שלה וקצת מתריסן.
הייתה בוכה כבר בגיל שנה ורבע שרוצה חצאית כמו אחותה ולא מכנסיים וזה רק דוגמה…
כיום היא בוכה ממש מכל דבר שלא מוצא חן בעיניה. אבל בצרחותתת.
לדוגמה אני מלבישה אותה לפיג'מה אחרי המקלחת ומציעה לה לבחור בין 2 פיגמות – צרחותתתת רוצה משהו אחר. כנ"ל בבוקר עם הבגדים. ולא עוזר שאני נותנת לה בחירה.
רוצים לשים אותה לישון בצהריים כי היא חייבת את זה, ממש צורחת כל יום מחדש.
רוצה משהו ולא מקבלת כי זה לא הזמן/מסוכן/ לא שלה ועל זה הדרך.
אנחנו משתדלים להזדהות איתה אבל להעמיד מציאות ברורה במקביל כמו “אוי רצית את המספריים האלו? את אוהבת אותם? אבל זה ממש ממש מסוכן ואנחנו לא מרשים, הנה מספריים לגיל שלך…” וזהו אבל אין עם מי לדבר.
ויש עשרות סיטואציות כאלו ביום וזה כבר גומר אותנו ממש.
אני כן רואה שעכשיו כשיש לי יותר זמן איכות איתה היא קצת יותר רגועה אבל עדיין…
אציין שיש לה נוזלים באוזניים ולא ממש שומעת טוב, אבל רופא שהלכנו אמר לחכות 3 חודשים אז בינתיים אין מה לעשות אבל אולי זה מציק לה? אבל שוב מאז שהיא קטנה היא ככה עקשנית וראו שזה המזג.
מצד שני יש לה לב כל כך טוב, חוש הומור והיא בוגרת ממש לפעמים ופשוט ילדה מתוקה.
יש למישהי עצה בעניין?
אנחנו כבר על הקצה…
תודה רבה!!
מוכר כולל האוזניים!!!
זה מתיש ברמות שא"א להבין…
אולי תלכי לרפלקסולוגיה? אולי יעזור לנוזלים? שמעתי המון המלצות אבל לא ניסיתי אישית.
ייתכן מאד שזה משפיע עליה לחסור רוגע.
יש בביתר רפלקולוגית מומחית נעימה ונחמדה – אורטל מזרחי.
וואו נשמע לא פשוט בכלל
שולחת לך הרבה כח!
משהו קטן שאותי חיזק:
אני זוכרת כשהייתי פעם בהנחיית הורים, אחת האמהות שיתפה על ילד מאתגר בצורה לא רגילה, והמנחה אמרה לה שילד נולד עם הכלים שמיועדים לתפקיד שלו בעולם, אולי הוא הולך להיות ראש ישיבה או מנהל תלמוד תורה גדול והוא יצטרך את העוצמות האלו, אבל כרגע בתור ילד קטן קשה לו להכיל אותם וזה מתפרץ בכל מיני דרכים..
הנקודת מבט הזאת שינתה לי משהו בחשיבה, ממצב של "איזה עקשן" ל"הוא מבולבל בעצמו וצריך את העזרה שלי להרגע"
ועוד משהו, יש לי בן עם אופי דומה והרבה פעמים שהוא בהתקף של צרחות אני תופסת אותו לחיבוק חזק, פשוט יושבת, מרימה אותו עליי ורק מחבקת בלי להגיד כלום
ראיתי שהרבה פעמים זה מאפס אותו מאד..
הרבה הצלחה!
פסח כשר ושמח!
כל מילה!
גם אותי זה מחזק הרבה
מורה אחת אמרה לנו
יושבות 2 בנות בכיתה, לאחת ה׳ מתכנן חברה של עשר בנים פראים ושובבים ומלאי חן שיכבשו את ספסלי הלימוד בכל הכח
ולשניה ה׳ מתכנן שש בנות עדינות נפש ואציליות, שוחרות ידע ואינטלגנציה
איך אנחנו יכולות לצפות מ2 התלמידות האלו להוציא ציונים זהים?
איך יכול להיות שנרצה ששתיהן יצליחו באותה מידה במתמטיקה, אנגלית ודקדוק?
איך אנחנו בכלל מנסות למדוד אותן לפי אותן אמות מידה?
הרי ה׳ נותן לכל אחת כוחות כל כך שונים, שנצרכים לה לכל חייה!
דבר ראשון הרבה כח!!!!!!
דבר שני ציינת שכשאת נותנת לה לבחור את נותהת לה לבחור מבין 2 אופציות כשנותנים לבחור בגיל הזה צריך לתת 3 אפשרויות כי לבחור מבין 2 זה לא באמת לבחור כי זה או זה או זה .
תנסי לעשות את זה ראיתי כשעשיתי ככה ממש שינוי ענק.
וגם אמרת שהרופא אמר לכם לחכות 3 חודש' תנסי להוריד חלבי זה ממש שינוי ענק!!!!!!!!!!!
מצטרפת
שתי עצות זהב! מנסיון…
בקשר לאוזניים – כרית מלח יכולה לעזור – שמים קילו מלח גס בתוך ציפית של כרית, כדאי שהיא תישן על זה אבל גם ליד הראש בלילה זה טוב. מחליפים כל 5 ימים.
חוץ מזה – הרבה הרבה כוח…
כמו שכתבו לפני כן, בטוח ילדה מתוקה ועם מלא עוצמות!
רק שלפעמים הילדים העוצמתיים גם רגישים מאוד… כמה דברים שעוזרים;
*כללים מאוד מנוסחים וברורים, ממש לדקלם אותם
*לא ללכת איתה "ראש בראש" "אני האמא ואני קובעת" אלא לעזור לה לרדת מהעץ
*דיבור חיובי במקום שלילי (בבית שלנו אוכלים ליד שולחן, בואי נראה איך את מנצחת…)
*לנסות לתפוס רגע לפני ההתפרצות
*לעשות הטרמה לפני שינויים כמו אורחים או יציאה מהשגרה
*כשכבר בהתפרצות – הרגעה וויסות פיזי – חיבוק, חטיפות וכד… בלי הרבה דיבורים
בהצלחה גדולה…
אולי יעזור חוץ הבחירה גם תכנון מראש- עם סמלים\ תמונות שמציירים על דף, אפילו איזה בגד נלבש מחר וכו',
יכול להיות שכשיהיו פחות הפתעות ודברים לא צפויים זה יפחית את החוסר וודאות ויתן יותר רוגע. וכך פחות טריגרים להתפרצויות.
גם הבת שלי בת 4 כזו,
זו התמודדות מאד לא קלה.
כדאי לך לקרוא על ילדים רגישים מידי,
לי זה מאד עזר כדי להבין אותה,
אם כי עדיין ההתמודדות לא פשוטה בכלל.
יש את הספר חרסינה בחנות פילים או קריסטל מול האור.
המון כוחות!
את מתארת אופי ארג"מי- רגיש מאוד.
ולעניות דעתי קרוב לוודאי שהנוזלים באוזניים עושים אותה עצבנית
חוש השמיעה הוא חוש חשוב מאוד, תחשבי שאם בכל רגע יכולים להפתיע אותה מאחור והיא לא יודעת- זה עושה אותה לדרוכה אפילו בלי להיות מודעת
מה גם שכל היום היא לא יודעת אם מדברים אליה או לא
ופתאום בגן קורים דברים סביבה שכולם יודעים ורק היא לא- כי רק היא לא שמעה ברור
"שומעת לא טוב" כמו שכתבת זה דבר לא פשוט בכלל!
זה מאתגר ממש, ולוקח המון אנרגיות נפשיות, אם כל זאת זה נושא מוכר, והרבה משפחות מתמודדות עם נושא זה או זהה,
אמנם זה לא מוריד מהקושי אבל כן נותן הרגשה שלא רק אנחנו בסירה הזאת…
כ"כ יפה שיש לך את הכוחות לבוא ולהסביר לה על המספריים, כי זה מה שילדים צריכים בעייניף שיבינו אותם,
אני הייתי באה לילדה , נותנת חיבוק (אם היא אוהבת)
ואומרת לה- את רוצה גם את המספריים של הגדולות? את צודקת… אני מבינה אותך,
וזהו!
נשארת איתה עם החיבוק, נכון , את צודקת
לא הייתי מוסיפה את המשפט עם ההסבר- (זה המספריים של הגדולות…) ילד לא מבין את זה בשעת קושי,
אבל מה שהוא כן מבין- זה האם אמא לצידי, מבינה אותי או שהיא נגדי,
זה ממש לא קל, אבל זה מה שמצליח אצלי,
כמובן מומלץ ללכת לטיפול או דיאדי יחד עם הילדה, או פרטני בשביל האמא, עוזזר פלאים!
יש לי בן בכיוון
כמה דברים:
לאוזניים- אחותי ראתה פלאים כשהיא נתנה פישתן, מבשלים ונותנים את המיים עם סוכר.
לגבי האופי – ממש ממליצה לקבל הנחיית הורים ברורה
הרב משה שטרן (שבי פרסמה וובינרים שלו כמה פעמים) נותן מפה מש ברורה להתנהלות נכונה בכל מצב וגם במצבי קיצון כאלה
עצה נוספת קטנה
לבדוק איפה את עומדת מול הילדה
האם את מאוימת ממנה? אם כן היא מרגישה את זה ופועלת בתגובה סביב זה.
האם את כועסת עליה כעס פנימי? כנ"ל
האם את מצליחה להאמין בה שהיא מסוגלת לעשות מה שאתם אומרים?
זה רק שאלות אבל שימי לב שילד מרגיש אותך מאוד חזק ופועל כתגובה להרגשה שלך ולא למה שאת אומרת
ואל תשכחי
לזכור שאת אמא מצוינת!! אמא מושלמת!
גם אם את מגיעה לקצה ומיואשת לחלוטין