יש לי ילדה מתוקה בת 3, שניה במשפחה.
ומאוד מאוד קשה לנו איתה.
כבר מאז שהייתה קטנה ממש ראו את האופי העקשן שלה וקצת מתריסן.
הייתה בוכה כבר בגיל שנה ורבע שרוצה חצאית כמו אחותה ולא מכנסיים וזה רק דוגמה…
כיום היא בוכה ממש מכל דבר שלא מוצא חן בעיניה. אבל בצרחותתת.
לדוגמה אני מלבישה אותה לפיג'מה אחרי המקלחת ומציעה לה לבחור בין 2 פיגמות – צרחותתתת רוצה משהו אחר. כנ"ל בבוקר עם הבגדים. ולא עוזר שאני נותנת לה בחירה.
רוצים לשים אותה לישון בצהריים כי היא חייבת את זה, ממש צורחת כל יום מחדש.
רוצה משהו ולא מקבלת כי זה לא הזמן/מסוכן/ לא שלה ועל זה הדרך.
אנחנו משתדלים להזדהות איתה אבל להעמיד מציאות ברורה במקביל כמו “אוי רצית את המספריים האלו? את אוהבת אותם? אבל זה ממש ממש מסוכן ואנחנו לא מרשים, הנה מספריים לגיל שלך…” וזהו אבל אין עם מי לדבר.
ויש עשרות סיטואציות כאלו ביום וזה כבר גומר אותנו ממש.
אני כן רואה שעכשיו כשיש לי יותר זמן איכות איתה היא קצת יותר רגועה אבל עדיין…
אציין שיש לה נוזלים באוזניים ולא ממש שומעת טוב, אבל רופא שהלכנו אמר לחכות 3 חודשים אז בינתיים אין מה לעשות אבל אולי זה מציק לה? אבל שוב מאז שהיא קטנה היא ככה עקשנית וראו שזה המזג.
מצד שני יש לה לב כל כך טוב, חוש הומור והיא בוגרת ממש לפעמים ופשוט ילדה מתוקה.
יש למישהי עצה בעניין?
אנחנו כבר על הקצה…
תודה רבה!!
מתוך נסיון אישי ממליצה על הדרכת הורים תקופתית כדי ללמוד כלים להתנהלות מול הילדה.
תודה רבה לכל אחת שפינתה מזמנה וענתה.
נתתן לי כיווני חשיבה ועזרתן לי מאוד!