קצת קשוח לטייל בחול המועד הזה, אבל אם בכל זאת הצלחתם להשחיל טיול בטוח יחסית, אני רוצה לכתוב כאן על משהו שהוא מאד עונתי ומאד נוכח, דווקא עכשיו וכמעט רק עכשיו. הנוף שיש לנו בארץ.
אני חובבת נסיעות, חובבת נופש וחופש וטיולים, והרבה אויר צח וירוק וכחול בעיניים. ולא תאמינו, לא צריך לנסוע רחוק בשביל ליהנות מנוף וממרחבים, לכל אחת יש את זה כאן ועכשיו ליד הבית שלה. באשר לי, חום של מדבר לא מרים לי את הנפש, אבל פריחה וגלים ממלאים לי את הלב ולו הייתי יכולה הייתי נוסעת לי במרחבים מבוקר עד ליל.
ואני כמו כמובן לא יכולה, כי ב"ה יש מה לעשות וגם אי אפשר לנסוע כל הזמן, במיוחד אם את לא יושבת על ההגה והרכב המשפחתי ממילא תפוס. אבל יש אוטובוסים, ואגיד לכם את האמת, מבחינת הנוף הם הרבה יותר שווים מאשר רכב, שהוא בדרך כלל די נמוך ולא מאפשר מבט רחב יותר על הנוף
אבל הנה נסחפתי… מה שרציתי להגיד בפשטות שיש עונה אחת בארץ, שמבחינתי אין כמוה ליופי, וזו העונה שאחרי הגשם ולפני הקיץ, העונה שכל הארץ ירוקה, ואפילו נסיעה בנגב כמעט עד ערד, כלומר עד צומת שוקת, ירוקה, למרות שבעצם מלכתחילה היא אמורה להיות חומה ומשעממת מבחינה נופית, היא מפתיעה בירוק שלה בחודש הזה במיוחד.
נסיעה במרחבי הארץ מפתיעה בנוף המאד מגוון שלה, כי ירוק הוא לא צבע אחיד, הוא מגוון צבעים ענק של צמיחה, וכשהוא מנוקד גם בפרדסים שענפיהם מתפקעים מתפוזים וקלמנטינות, שעדיין לא נקטפו, משדות שכבר נחרשו לקראת זריעה חדשה, ומהמוני נקודות צהובות של חרדל החורף, צבע פרח הבר המקומי שלנו שמכסה מרבדים שלמים, העיניים פשוט מדלגות מקטע לקטע ולא שבעות מהמראה.
אבל. יש הרבה שנוסעות בארץ ופשוט לא רואות, גם אם עינהן תקועות בחלון, יש להן הרבה על מה לחשוב או להתעסק בו בנסיעה, והנוף הוא כמו המושב שעליו הן יושבות, לא רלוונטי. וחבל. כי הנסיעה יכולה להיות שיעור אמיתי בנפלאות הבריאה, בוודאי אם אתן נוסעות עם ילדים. כי כן, לא תמיד אנחנו זוכרות, שחלק מהחינוך של הילדים אמור להיות שימת לב לכוחו וגבורתו של יוצר הכל, ונסיעה בתוך 'תמונת עושה מעשה בראשית' היא פשוט שיעור באמונה, איך הכל צומח וגדל כל כל יפה! איך פרדס שלם, מטע או כל צמיחה אחרת מספרים כל חודש סיפור חדש. איך זורעים וקוצרים ובדרך ממתחחים עודרים ומטפחים, ואם לא הגשם המגיע ישירות משמיים, למרות כל העבודה, לא היה פה כלום.
הילדים שלנו, בוודאי העירוניים שבהם, חושבים שהכל מגיע מהירקן… וכשהם מברכים 'בורא פרי' הם לא חושבים לרגע על המשמעות. בנסיעה של נוף חקלאי אפשר ללמד המון ולהטמיע אמונה.
הנופים האמיתיים לא נמצאים לרוב על הכבישים הראשיים מספר אחד שתיים ארבע או שש, אם כי גם בהם יש מקטעים שבהם במקום מכוניות נוסעות וכבישים רואים גם נוף, אבל מהרגע שיורדים מהם אל כבישים צדדיים יותר – זו חגיגה לעיניים וללב, אני ממליצה על הדרך שלי, מאשדוד לירושלים, שאותה אני עושה כבר שנים לפחות פעם בשבוע: כבישים שבע ושלוש, בין הישובים החרדיים יד בנימין, יסודות, חפץ חיים, בית חלקיה וכו'. זו נסיעה בת שעה שבה אפשר לומר בכל שניה 'מה רבו מעשיך השם'.
שווה נסיעה אפילו רק בשביל זה.
מועדים לשמחה!
…
הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית
ליצירת קשר: 050-4102007, [email protected]
