למה להודות למחנכים?

מצרפת משהו שקיבלתי מהניוזלטר ל ר' יוסלה אייזנבך:

הכוח שמאחורי משלוח המנות: להאיר פנים למחנך

היה ילד כבן 12, שמערכת היחסים שלו עם המחנך הייתה רצופה

בחיכוכים ובתאקלים.

לקראת פורים, הילד טען שלא להביא למחנך משלוח מנות,

הוריו התקשו לוותר על המסורת וחששו שצעד כזה רק יחריף את המצב ויפגע בבנם.

לבסוף, הילד נכנע ולקח את המשלוח מנות לבית המחנך.

כשהגיש אותו לרב, המחנך, שהיה מודע היטב למתח ביניהם הרגיש אי-נוחות..

הוא אמר לילד במבוכה: "תודה רבה, אבל באמת שלא מגיע לי…".

הילד לא התבלבל וענה לו:

"זה בדיוק מה שאמרתי לאבא שלי…"

"בימים האלו נזכרים ונעשים"

עלינו לזכור שהכרת הטוב אינה רק חובה מוסרית, אלא גם ממריץ.

הגמרא במסכת תענית אומרת:

"אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל,

אומר רבה, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים".

שימו לב, יש כאן הזדמנות פז לחסוך באבחונים ובטיפולים רגשיים.

כשמלמד או מורה אינם מסבירים פנים, זה לא בהכרח כי הם "אנשים לא טובים";

פעמים רבות מדובר בשחיקה טבעית של המקצוע.

צוותי החינוך הם גם בני אדם, ואם אנו רוצים שהם יקרינו אור על ילדינו,

עלינו להעניק להם כוחות לכך.

כשילד נכנס לכיתה וזוכה למורה שמאיר לו פנים,

הוא מחבר אותו ליום כולו, מבחינה לימודית, חברתית ורגשית.

היכולת לתת כוח לצוות אינה מסתכמת במשלוח מנות פעם בשנה.

זו צריכה להיות הכרת טוב יומיומית, שבוע שבוע.

מילה טובה, הודעה קצרה או פתק עידוד.

אינו דומה מורה שמרגיש מוערך ע"י ההורה למורה שמרגיש שפחות מעריכים אותו.

לכן, בואו נחזק את המחנכים והמורים,

ונזכה בעז"ה לראות את ילדינו בריאים, שמחים ופורחים