דווקא בחנוכה זה עולה לי.
כי אני מדמיינת את הערב הזה, הביתי, הלביבות והביחד.
יושבת בעבודה ומחכה כבר לחזור ולהנות, ליצור זכרונות למשפחה שלי, כמו שלי יש.
בפועל – הילדים רבים בזמן שאני מקלפת בהיסטריה תפו"א, הלביבות נזללות מהמגש תו"כ טיגון, המשחק היקר נשפך על הרצפה ודרכו עליו והבית הפוך…
תו"כ הכנות וניסיון יש הרבה עצבים, ילדים שנרדמים בכל מיני פינות ולא משתפים פעולה, תינוקות שבוכים, וכמו שנראה בית עם קטנים רבים ב"ה.
איך מייצרים אוירה? זה משהו שחוזר על עצמו, בשבתות, חגים, אירועים וכד'.
בעלי פחות בסגנון, אם אבקש ממנו לומר וורט הוא יגיד, לא ייזום.
מרגישה שחסר לי גיבוש.
תחשבי רגע, ממה נוצרו הזיכרונות הקסומים שיש לך מחנוכה?
בבית הורייך לא היה בלאגן? הערימה של הסוגפניות לא נגמרה כבר בדרך לשולחן?
אפ'חד לא רב?!
הזכרונות והנוסטלגיה של הילדים שלך יהיו קסומים גם הם ללא ספק,
כי מאחורי המריבות והבלגן,
הם יזכרו את הביחד שלפני הכל ולמרות הכל,
את האהבה שמושקעת מאחורי הלביבות שהגשת להם,
את הזמן שהוקדש כדי שכולם יהיו ביחד
ואת המשחק היקר, שהם ישחקו בו בכל זאת בשוך כל הבלגן…
על החתום,
מי שכבר התייאשה למחזר את כל קסמי ילדותה,
ודווקא לאחר שהתייאשה,
הבינה שמרחוק הכל נראה ורוד וזורח-
לא כמו בהווה:)
מצטרפת למה שאני אמרה,
ומוסיפה שהבית יכול להיות בבלאגן או שהאוכל יסתיים לפני שבכלל הוא הגיע לשולחן
אבל הילדים יזכרו ששרתם ביחד,שחילקתם מטבעות שוקולד,שישבת לשחק איתם על ריצפה זרועה בסביבונים ובעוד כמה משחקים,שאין כמו הלביבות של אמא בחנוכה(!!!).
גם בעלי לא יוזם ולכן אני דואגת מאחורי הקלעים שהכל יעבור דרך אבא:דמי חנוכה,מניחה ספר לידו,ממתקים שוים לכל מי ששר יפה(שאבא יחלק)
לך זה נראה לא מושלם אבל חכי בעוד כמה שנים שהילדים ישתפו אותך בחויות פתאום תראי שרק מהזוית שלך זה היה נראה לא משהו….
אני מאוד מבינה אותך,
נרה לי אגב זה קורה בכל הבתים … תמיד אירועים משותפים םעם כל הגילאים יוצרים סערה קלה או כבדה .
מה שכן אני אומרת לעצמי – תזכרי את המטרה , יש לך שעה שמותפת אל תתני לשום ילד או אירוע להוציא אותך מהמטרה הסופית לחייך ולשדר נעימות,
גם אם מעצבן אותך שבעלך פסיבי והתרגלת שאבא מניע את הגלגלים.
הכי הם יזכרו … זה איך היה סבר פניה של אמא, האם היא נראית כעוסה או זורמת וכמו שמישהי פעם אמרה במה שתתמקדי זה מה שיהיה הכי הרבה.
אם תתמקדי במריבות, הם ידאגו להרבות אותם… תתמקדי במילים טובים- תראי פתאום הרבה סיבות לשמוח…
הצלחה מרובה וחג שמח:)
ומהמקום שלך: לשמור על שלווה
לא להתעצבן על הבלגן על המריבות..
שהם לא יזכרו אמא עצבנית בחנוכה..
אלא להכיל ולהביא את עצמך כמה שאת יכולה.
לשחק איתם.לשיר.לדבר.
רוצה להוסיף,
שגם אצלי היו שנים של מתח בחנוכה,
המון חלומות ילדות שהתנקזו למציאות עמוסה..
דמיינתי שולחן חג, וילדים משחקים,
אוירה ושירים וכו' כיד הדמיון הטובה..
השנה,
למדתי לעשות משהו חדש: להוריד ציפיות ולהרפות.
בחנוכה כולם חוזרים כבר ב-13 ויש לי גם קטנים וגם תינוקות וזה לא הגיוני לתמרן בין הבישולים לכל השאר.
ואני- פנויה לגמרי בשעות האלה, יושבת ונחה.
לא באמת 😉.. רק להאכיל תינוק ולחתל את מי שצריך.. ולהגיש את הפסטה הנ"ל..
תרפי
הם יגדלו המאזן ישתווה
ועוד יבואו ימים כאלה…כמו שאת חולמת …