עפה גבוה – ומתרסקת… הסוד שהיה חסר למוריה

מוריה התיישבה מולי, מתלבטת איך לפתוח ולהציג את הפלונטר שהיא נמצאת בו.
היא כבר הכירה את עצמה, נכוותה, לצערה, מספיק פעמים, ופחות האמינה שיהיה פה משהו חדש שיפתור את הדילמה. טוב שהחליטה לתת צ'אנס:)
"אני מרגישה שיש לי בעיה אמיתית בתעסוקה", היא פתחה לבסוף.
"כל פעם אותו הדבר. אני מגיעה למקום ולתפקיד חדש, נדלקת, מסתערת, מביאה רעיונות, מציפה אנרגיה, מקדמת תהליכים… ואז – אחרי חצי שנה – אני נשחקת. או מתפזרת. או מאבדת עניין. אולי משהו בי לא תקין?"
היא לא אמרה את זה בייאוש, אלא בכאב אמיתי.
כזה שהספיק לעבור כמה סיבובים כדי להבין שמשהו עמוק דורש כאן שינוי, אבל היא לא ידעה איפה להתחיל לחפש אותו.
יש משהו מיוחד במפגש הראשון עם נשים מסוגה של מוריה – מוכשרות, רב־תחומיות, אנרגטיות… נכנסות לחדר, ומביאות איתן עומס של חיים בתיק אחד.
עבדו פה, ופה, ופה. עשו גם את זה וגם את זה. מצליחות, אבל לא נשארות.
והכי עצוב שבסוף מרגישות שקורות להן "תקלות" תעסוקתיות, בלי להבין שהן בכלל תולדה של דפוס מיוחד, רק שהוא פשוט לא מנוהל נכון.
מוריה נכנסה לתהליך. מיפינו את כל מה שהיא מביאה איתה – תחומי עניין, יכולות, תפקידים שעשתה… היא הייתה טובה בניהול וגם טובה בהפקה, שולטת בעולמות של תוכן, יודעת לעבוד מול אנשים, מסוגלת להוביל פרויקטים, וגם מתקתקת אדמיניסטרטיבית אם רק מבקשים ממנה. הבלבול שלה לא נבע מחוסר יכולת – אלא מעודף שלה.
מוריה הייתה מהנשים שנולדו עם מנוע עוצמתי, כזה שמניע קדימה, אבל בלי הגדרות ברורות – הוא פשוט טס לכל הכיוונים, עד שמתעייף….
כשהעמקנו, הבנו שהיא חיה במתח בלתי פתור בין שתי נטיות תעסוקתיות חזקות:
מצד אחד יזמות ורצון עז ליצור, לחדש, לשפר ולהוביל. ומצד שני – צורך עמוק במסגרת, בסדר ובהגדרה. והשילוב הזה יצר בלבול כה גדול, שברגע שהוא לא נוהל נכון – הוא הפך למלחמת התשה מוחלטת.

בכל מקום עבודה היא הייתה מגיעה עם "ראש גדול" ומיד לוקחת על עצמה עוד משימות ועוד תחומים. כי היא באמת יכולה, אבל היכולת הזו הפכה להיות המלכודת שלה.
ואז – המציאות הייתה סוגרת עליה, והיא הייתה קורסת תחת העומס שיצרה בעצמה.
וכשהיא ניסתה למתן את זה? היא הרגישה שחונקים לה את הנשמה.
בדיוק בנקודה הזו עצרנו הכול. לפעמים, כדי להתקדם, צריך קודם כל לשים "סוגריים" למירוץ. לקחת אוויר ולשאול שאלות אחרות. במקום לשאול שוב ושוב "מה התפקיד המתאים לך?" ניסחנו מחדש: "מהי המסגרת שבה את תצליחי באמת?" מהי האריזה המדויקת, האיזון האישי שלך בין חופש לגבול?
ברגע ששמנו את השאלה על השולחן, היה אפשר לראות איך משהו בתוכה משתחרר.
מוריה ידעה שהיא לא יכולה להיות עובדת "רק מבצעת". היא גם ידעה שאין לה רצון אמיתי לפתוח עסק עצמאי מלא – מרחב גדול מדי שעלול להטיס אותה לכל כיוון.
היא לא צריכה הכול או כלום. היא הבינה שהיא צריכה גם וגם – חופש בתוך מסגרת.
וכאן נולדה התובנה הכי משמעותית שלה: היא לא צריכה לוותר על הראש הגדול שלה – היא צריכה למקד אותו בתוך מסגרת מדויקת. היא צריכה תפקיד שבו ההנהלה קובעת את היעד – והיא קובעת איך להגיע אליו. תפקיד עם גבולות – אבל עם אוטונומיה.
וכשנפל לה האסימון הזה, אפשר היה לראות איך משהו בגב של מוריה מתיישר.
איך מקום של תחושת כישלון הופך למקום של הבנה, ושל כיוון.

תהליך קידום הוא לא רק מיפוי של מיומנויות. הוא מיפוי של אמת. ולפעמים האמת הכי חשובה היא זו שעדיין לא ניסחנו אף פעם.
יצאנו לחיפוש ממוקד. תפקידי ניהול ביניים:
מנהלת תחום, רכזת פרויקט בכירה, אחראית מערך הדרכה. מישהי שיש לה יעד ברור וגבול ברור – ובתוכם מנוע גדול לפעול.

בתוך שבועות ספורים היא מצאה תפקיד. מערך הדרכות ארצי, מסגרת מסודרת, גבולות ברורים – ואחריות מלאה בתוך השטח שלה. היא נכנסה לתפקיד ופרחה.
ממוקדת, בטוחה ביכולת, בגבולות ובציפיות פשוט – נתנה, במדויק.
פתאום כל היכולות שלה התחברו למקום אחד ולא למאה מקומות בבת־אחת.
היא ידעה מה מטרת־העל, והראש הגדול עבד בשבילה – לא נגדה.
ואז מוריה הבינה משהו שאני רואה שוב ושוב:
גבולות לא נועדו לעצור את מי שיש לה אנרגיה ורצון, אלא להוביל אותה קדימה בצורה מדויקת.
נשים עם יכולות גדולות נופלות לפעמים דווקא בגלל העדר הגדרה.
כי כשהכול פתוח – שום דבר לא יציב להן, וכשהכול אפשרי – שום דבר לא מתממש.
היום, כשמוריה כבר עמוק בתוך התפקיד, מאוזנת, יציבה, פורחת, היא מסתכלת אחורה ומבינה: לא הייתה לה בעיה. הייתה לה מתנה, רק שכעת היא יודעת איך להשתמש בה.

————————————————————-

משהו לקחת הביתה:
אם את מרגישה שגם את "טובה בהכול" – אבל לא מצליחה להתמיד, לא מצליחה לבחור,
או נשחקת שוב ושוב, זה לא בהכרח סימן שמשהו לא תקין בך.
לפעמים זה פשוט אומר שאת צריכה מסגרת מדויקת יותר.
תנסי לשאול את עצמך: איפה אני יכולה ליזום, אבל לא לשאת את כל העולם על הכתפיים? איזה גבול יעזור לי ולא יחנוק אותי?
כי לפעמים, הדרך לצמיחה עוברת דווקא דרך מיקוד, מסגרת, גבול – שמעניק מרחב.
והראש הגדול שלך? כשהוא מקבל את המסילה הנכונה – הוא יכול לנסוע רחוק.
מאוד רחוק. בעזרת ד'.

שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.

לפרטים : 0504183482/ [email protected]