הבית שלי מבולגן

אני האמת ממש לא איתכן
אני בסדר עם בלגן
אולי בגלל שהבית שלי לא מבולגן מאוד מאוד
מצער אותי שיש בלגן כי הוא מבלגן לי את הראש אבל אני לא מתבישת בזה כי זה הגיוני בעיני שיהיה בלגן
בערך פעם בשבוע אני מגייסת את כולם לסדר (אני יושבת על כסא משרדי ונותנת הוראות ברמת "תרימי את החפץ הזה ותשימי במגירה הזו בצורה הזו") יש התנגדות וניסיון ליצור אקשן אבל אני מגייסת סבלנות ונשארת נחושה שעכשיו אני נותנת הוראות והם צריכים לסדר
כן מכריחה לקחת אחריות על חפצים אישיים כמו ילקוט, נעליים ובקבוק אישי ומאיימת לזרוק לפח או למסור למשפחה אחרת.
ואני לא מתאפקת להגיד שלסדר בבית זו עבודה שלא דורשת יצירתיות או חכמה ואני מכירה כאלה שהבית שלהן מסודר אבל זה לא מעיד על שום כישרון או חכמה או נורמליות בכל תחום אחר (אחת יכולה להכניס לארון בגד לא נקי, להשכיב ילדים לישון בלי מקלחת למרות שכבר כמה ימים הם צריכים מקלחת דחוף, להלביש לילד בגד לא נקי, לחפף בשטיפת כלים ומי מדבר על צעקות לא סבירות על הילדים)

אני בחיים, בחיים! לא אגיד שאישה היא טובה פחות בגלל כל דבר שהוא.
ואני רוצה לומר לכל הנשים הכאובות כאן.
זה קשה כשאת לא מצליחה לעמוד בסדר, גם הבית שלי כנ"ל, ואולי – שואלת השאלה – אולי גם את עם הפרעת קשב כמוני…
אבל אם דיברת על הילדים ועל כך שזה קשה להם וכו' –
אז אני בת לאמא כמו שתיארת יפה כל כך, ממש ככה ואולי יותר מכך, ואני לא יגיד שזה לא הקשה עלי כי זה יהיה שקר, ובאמת לא ממש הזמנתי חברות, אבל היא נתנה לנו המון המון בחיים, ועשתה איתנו את כל מה שילדים אחרים היו יכולים רק לדמיין, והשקיעה את הנשמה, וטילה וציירה ושיחקה וישבה וצחקה איתנו בשעות הקטנות ביותר! היה לנו בית שמח ומאושר עם אמא-חברה מיוחדת במינה!
היא היתה ונשארה אמא מדהימה, הכי בעולם, וגם כשלפעמים אני מרגישה שאולי אני מבולגנת גם בגללה – כי אין לי הרגלים מגיל קטן – עדין אני מעריצה אותה בענק!
אם מישהו מדד אותה פעם לפי הבית – ואני מקווה שלא – אז זו בעיה שלו בלבד, אנחנו היינו ילדים מאוד שמחים ועם קשר חזק עם ההורים, גם בגילאי התבגרות או עם קשיים, כולנו נשארנו מתחת הסינר שלה תמיד.
אני עדין רוצה בית מסודר יותר, ואני מנסה כל הזמן, אבל החלום שלי הוא להיות אמא טובה ומעורבת כמוה, הלוואי!

אז אל תתבישנה בשום אופן, בית הוא לא רצפה וכיורים, בית הוא האנשים שבו. וזה מה שהכי חשוב לילדים שלכן!

אני חושבת שעם ילדים אין דבר כזה שהבית תמיד נקי ומסודר! (אלא אם כן זה בא על חשבונם)
אבל בהחלט אפשר שהבית יראה סביר בסוף יום (אצלי יש ימים שהבית ממש מסודר ויש ימים שאין לי כח ואני מכילה את הבאלגן..)
סתם מעניין אותי לשאול, אם תראי ברחוב מישהו לבוש בצורה מוזנחת ומלוכלך- מה המחשבה הראשונה שלך? שבטוח יש לו מלא כשרונות ונקיון זה לא אחד מהם? אם כן, אשרייך! (ושלא תבינו אותי לא נכון!! הלוואי שאלו היו המחשבות הראשוניות שלנו, אבל לפעמים המחשבות מגיעות רק אחרי שמכירים באמת את הבן אדם ואז אומרים וואו יש לו שלווה ונחת רוח ויצירתיות וכו' וכו' והוא גם מבולגן חח)

אני מאמינה שכן צריך איזון בחיים, אפילו בקצת.. מי שמבולגן בדר"כ נאבדים לו דברים בבית, לפעמים זה משפיע על בעיה בזמנים ואיחורים של הילדים, יש כאלה שזה מפריע לשלום בית וכו' ובכללי חוסר סדר יכול להשפיע על הרבה דברים בחיים – אם זה לא מפריע לך אז מהמם! אבל אם כן אפשר להשתדל כן לשפר בטיפין טיפין.
לכל אחד יש תחומים בחיים שהוא פחות טוב בהם והוא יכול לבחור אם להשקיע בהם וכן ליצור שינוי (שינויים לוקחים זמן) או להכיל את עצמו עם החסרונות.

אני באתי מבית מבריק ומצוחצח, אני רוצה לספר לכם שזה הגיע עם הרבה לחץ, צעקות, עצבים, לא כיף. בתור ילדה הייתי אומרת לעצמי בלב: אני אף פעם לא אבקש עזרה מהילדים שלי, אני לא אדרוש לנקות כך את הבית, וכו'…
אחרי שהתחתנתי עשיתי מן סקר וראיתי באמת שאמהות מתוקתקות, הן אמהות לחוצות צועקות הרבה, אין להם זמן וכח לילדים, אפילו יש כאלה שלא מסוגלות להניק בגלל הלחץ על הניקיון.
אחרי שהגעתי למסקנה שזה כך בחרתי בדרך השנייה, להיות אמא טובה ומשקיעה בילדים ולא בקירות.
לא אכחש שיש גם בבלגן קושי, ויש מחיר של ילדים בלי הרגלים, אני משתדלת לא להזניח עד גועל, יש גבולות כמובן, אבל כל פעם כשקשה הבלגן אני נזכרת בילדות שלי ובוחרת באופציה השנייה.
כמובן שכשהילדים גדלים הבלגן פוחת ויותר קל לתחזק בית. זה מה שאני יכולה לנחם אותך.