הבית שלי מבולגן

איך פיספסתי את השרשור הזה???
איזה חמודה שאת
אני מצטרפת למועדון
אבל נצטרך לפתוח אגף לנשים מבולגנות עם בעלים מסודרים
זה נושא חם בפני עצמו:(
ולכל מי שהיו לה עצות טובות
תבדילו בין בלאגן לנקיון
זה לא תמיד קשור אחד בשני
ותבינו שאין לכן אחיותינו המסודרות איך להבין את מי שלא נולד כמוכן
פעם שאלתי את גיסתי:"איך המזוודה שלך מסודרת בשבת בצהריים אמא לחמישה ילדים??" אז היא אמרה לי "אני לא עובדת על זה"!!
זה מלווה אותי
אני לנצח אצטרך לעבוד על להחזיר דברים למקום, זה פשוט לא בטבע שלי.
וכן, ככל הנראה זה דפוס של בעיות קשב ואנשים עם המון מעוף
כל אחד והחבילה שלו.

אני רוצה להצדיע לך ולעוד נשים רבות כמוך שהן אימהות צעירות לילדים קטנים שהסדר והנקיון בנשמה שלהן ובכל זאת הן בוחרות בבריאות הנפש שלהן ושל הילדים כל יום מחדש. זה קשששההה מאאאד לחיות עם הבלאגן ולעולם המצפון לא יעזוב אותנו אבל קשה יותר להכאיב לילדים שלנו עם לחץ ועצבים על הנפש הרכה שלהם. ושלא יגידו לי שזה לא על חשבון הילדים!! אין דבר כזה!! יש זמנים בחיים (לרוב כשהילדים עדיין קטנים) ואין אפשרות של בקשת עזרה מאף אחד (מהמון סיבות) ואז הברירה היא או לחיות בעצבים או לחיות בבלאגן. אז מעריצה את הנשים שלא מנסות להרשים את השכנות או המשפחה בבית נוצץ על חשבון הילדים. ולא!!! לא מעריכה בכלל את הנשים שתמיד עם סמרטוט ביד והחלונות שלהן מבריקים, שמרדימות ילדים קטנים בעצבים (ולפעמים לצערי גם בהרמת יד) רק כדי שיהיה להן זמן פנוי לאחר מכן להבריק את הבית. עוד לא מצאתי את האישה (צעירה!) שיש לה בית נוצץ ויש לילדים שלה אמא רגועה ובית עם שלווה ורוגע.
ואני רוצה לעודד אותך ואת הנשים שמרגישות כמוך שזה לא יהיה לנצח ככה. בעזרת ה' כשהילדים שלך יגדלו המצב יהיה טוב יותר. גם אני הרגשתי בדיוק כמוך כשהילדים היו קטנים והייתי בטוחה בצער רב שסיימתי עם האהבה שלי לסדר וניקיון וכאב לי על זה מאד מאד אבל ככל שהילדים גדלו ואפשר כבר היה להכניס הרגלי סדר ולהיעזר בהם אז המצב הלך והשתפר בהדרגה וחזרתי לעצמי ולסדר והנקיון האהובים (אחרי למעלה מ15 שנים). היו שנים שהקטנים היו צפופים ועבדתי מסביב לשעון גם מחוץ לבית ובשעתיים אחרי צהריים עם הילדים אחרי הגנים הייתי רק איתם נטו לשמוע מהם/להאכיל אותם/ לשחק איתם/ להניק/לבשל/לנקות ולטפל בהם ואז לקרוס למיטה, הבית שלי היה נראה ג'ונגל והייתי יכולה לישון על מיטה לא מוצעת כשמסביבי ילדים/ צעצועים/ בגדים/ טושים/ חטיפים סדום ועמורה והיום כשתבואי לביתי תראי בית סביר לגמרי ואפילו קצת יותר מזה. ועדיין היום בזמנים עמוסים יש ימים בהם אני מאפשרת שוב לגונגל להיכנס לביתי עד שאחזור לעצמי. (ואני יכולה עם עצבים וקצת הרמת קול לגרום לילדי לעשות הכל כדי שהבית יהיה מתוקתק אבל אני בוחרת שלא להפיל עליהם את האחריות ההורית. הם צריכים לעזור להןרים ולא לעשות את תפקידי ההורים).
אני רוצה גם להמליץ לך על דברים שעזרו לי לשמור על שפיות בתוך כל הבלאגן
1. לא משנה איך המטבח נראה את מעמידה ארוחה משביעה כל יום. אם אין שום אפשרות או זמן אז פשוט תצאי לקנות לחם/פיתות/לחמניות עם מילוי כל שהוא. לא מוותרים על אוכל משביע בשום אופן.
2. לעמוד על כך שמכינים בגדים/ מערכת כל יום לפני שהולכים לישון.
3. להכניס כמה שפחות אורחים בשנים האלה. הם רק מחלישים אותנו.
4. לדבר עם הילדים על עניין הסדר בבית ולהגיד להם כמה אנחנו רוצים ונעים לנו כשהבית מסודר ובע"ה כשהם יגדלו יהיה קל יותר לכולם לשמור על הסדר ואנחנו שמחים שכרגע יש לנו בלאגן של ילדים כי זה מתנה.
הילדים שלי גדלים על המשפטים האלה וב"ה הם לומדים לקחת אחריות על הבלאגן שלהם לפי הרמה שלהם.
אם תדעי שבעז"ה התקופה הזו תחלוף ויהיה לך שנים רגועןת יותר יהיה לך הרבה יותר קל לעבור את זה.