האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

והאישה הזאת היא אני

אפרת אבוקסיס

– – –

היא בכתה.

הסתכלתי עליה היה שם הרבה כאב הרבה אכזבה.

הרבה אבירות לב והשלמה.

זה סיפור על אישה שחיפשה עבודה למעלה מחצי שנה.

יש לה עסק עצמאי והיא חיפשה לתקופה עבודה יציבה הכנסה מסודרת ופיתוח אישי.

היא מוכשרת מאוד.

חיפשה משהוא מעניין, מפרה, שייתן ביטוי ליכולות שלה.

חפשה קרבה לבית.

ומשהוא גמיש שיסתדר עם העסק העצמאי שלה.

חוותה הרבה אכזבות בדרך.

בכל אופן קצת מדי הרבה דרישות בעבודה אחת – – –

ופתאום היא מצאה את שאהבה נפשה.

עבודה מסודרת.

קרבה לבית.

משכורת גבוהה סיפוק ושליחות

אפילו תחושת שייכות.

וואו כמה חלומות במקום אחד?

הנה התפילות עובדות!!

מעדכנת את הבעל שיכול להיות רגוע-

ברוך השם נמצאה האבידה.

והעבודה.

ובבית חיוכים ואיחולים מלב אל לב.

היא מגיעה למקום מתקבלת בתשואות מתחילה חפיפה ו….

מגלה,

שהאינטרנט לא כמו שסיכמו…

והעבודה עם הבוס קצת צפופה מידי.

והאווירה הכללית…

אבל היה לה כיף,

וסיפוק, וחוויה ותנאים כל כך מעולים..

ואולי ככה רק לתקופה ועד הלידה..והיא כבר תסתדר..

בכל זאת היא אישה שקולה וכבר אמא למשפחה ויש לה גבולות.וטלפון כשר. וזו רק עבודה..

והיא חוזרת הביתה.

לילדים מתוקים שהיו בחיידר ולמדו משנה וגמרא ואותיות קדושות.

והם מברכים יחד ברכת המזון.

ובעלה חוזר עם מצח מכווץ.

ומספר שהוא מתעכב כמה דקות לעיון בסוגיה..

והיא יושבת על הספה האפורה בביתה.

ושואלת את עצמה :למה אני עובדת??

והתשובה הזאת שהיא משננת כבר מגיל תשע שגורה על לשונה,

 כדי לפרנס בית של תורה.

ואז ברגע אחד של אמת גלויה היא שואלת את עצמה :

ואיך לתורה הזאת יהיה מקום בבית אם את תעבדי בכזו עבודה??

ופתאום היא לא צריכה תשובה רק מבט על העיניים הטהורות הללו

וקריאת שמע שעל המיטה.

ושיחה עייפה של סוף יום עם התלמיד חכם שבבית.

וההבנה מחלחלת.

היא אומרת לא.

היא ??

אומרת?

לא??

???

את מחפשת עבודה כל כך הרבה זמן!!

את צריכה עכשיו פרנסה!

את לפני לידה!

את צריכה תלושים מסודרים!

הם רוצים אותך!

זה קרוב לבית!

זה מקום חרדי!!

את יודעת להישמר!

אבל היא הלב שלה במקום אחר.

אז היא שולחת מייל ומסבירה.

שהיא לא היתה ערה לפרטים והעבודה הזאת ככה במכלול שלה לא מתאימה.

והיא נאלצת לוותר על המשרה.

ו………..זהו.

והאישה הזאת מחר תלך ברחוב.

יש לה פאה יפה ונוצצת וחיוך מהניילונים ואיפור משודרג.

ואפילו תיק של מותג.

אבל בלב שלה יש השם יתברך.

אז היא מוותרת.

ואין איש שיודע.

כמה היא הרואית. רק לרגעים.

כמה ויתור כמה עוצמה יש באותו רגע של החלטה בהירה.

ויש כל מיני תגובות וחברות ומשפחה ששואלות:

 את בטוחה?

ולמה?

והכל היה כל כך מושלם….

ויש גם תגובות אחרות,

אוהדות.

מבטיחות לה אושר ופרנסה בשפע והוויתור הזה יביא רק טוב.

ורק היא יודעת שלא תמיד בורא עולם משלם במזומן.

ולא בטוח שמחר יורד לה מלאך מהשמיים עם צ'ק ביטחון לכל החיים.

אבל הרגע הזה הוא שלה.

יום למחרת קמה בבוקר.

יושבת על המחשב.

כותבת לכן את המילים האלו.

מנגבת דמעות.

והאישה הזו—-

היא

אני.

33 Responses

  1. ווואו מרגשת אחת, שה' יתן לך מלא כוח וכן, לא תמיד רואים מיד את האור הגדול.

  2. אלופה!!!!!
    כמו תמיד……
    שה' יתן לך כח
    ותמשיכי לעשול חיל……….

  3. כל הכבוד את גיבורה אמיתית!!
    ריגשת אותי מאוד
    ה' יזכה אותך בהרבה נחת יהודית אמיתית וטהורה

  4. אפרת!!!!!
    איזו גיבורה!!!!!
    ואיה זכות שלי להיות חברה שלך!!!
    דמעות בעיניים, ה' ישלם שכרך בכפל כפליים
    ותרווי רוב נחת ממשפחתך המקסימה!
    מחזיקה לך אצבעות
    אוהבת
    נעמי

  5. לא בטוחה שהייתי מוותרת על משרה כי יש כמה חילונים שמתבטאים לא יפה
    לגבי סינון הייתי מנסה לבדוק ולחפור על סינון מותאם,
    ממש ממש לא חושבת שזה מסר נכון,
    חשוב לבית של תורה גם אישה מסופקת ושמחה בעשיה מבורכת, משכורת ,

    לא חושבת שדעת תודה היא שעל כל פיפס עוזבים עבודה,
    אני עובדת בעבודה שנוכחים בה גברים ואפיקורסים גמורים ! שלא מובינים דבר בעולם המצוות ויש לי גבולות מאד ברורים שקיבלתי מרב,
    מעולם הרב לא אמר לי לעזוב כי גבר אמר איזה קללה,
    לגבי סינון וואצאפ התעקשתי ולא ויתרתי ואכן קיבלתי מענה מותאם לאישה חרדית,
    וכן חדר נפרד,
    לכל דבר ניתן למצוא פתרונות ,וניתן לבקש ישיבה נפרדת ע"מ לא להיות עם גברים,
    ישנם פתרונות, ישנה אופציה לדבר ולהסביר בעיות ולקבל תשובות,

    לקום ולעזוב-זה לא מה שמצופה מאיתנו בדור שלנו,

    ממש לא חושבת שזה מסר מתאים לנשים -משהו אמר בדיחה-תעזבו מיד ,
    המציאות היום שנשים עובדות בכל מיני מקומות חילונים ויש רבנים ואנשי מעשה (שמורה ) שעוזרים לנשים למצוא פתרונות למקרים מורכבים מאד,
    ושאת כותבת מסר של-טיפה לא היה לי מתאים אז עזבתי-אוקי ,לא התאים לך, תעזבי, אשרייך,
    אבל אל תעבירי מסר שגוי לנשות ישראל שמתאמצות לפרנס ,

    צוות שבי רגע-אשמח להבהרה

    1. על מה ההתקפה שלך?
      ככל הנראה לא היה אפשר להישאר בעבודה שלה.
      ומאיפה את יודעת שהיא לא התייעצה עם רב?
      אולי זה באמת מקום שלא רלוונטי בשום צורה. יש מספיק סיבות למה.
      אם הזכרת את שמורה, אז יש שם הרבה סיפורים על כאלו שקיבלו פסק נחרץ לעזוב.
      והרבה סיפורים על מקרים שהורו להישאר בגבולות ברורים מאד.
      אפרת אישה בוגרת ובעלת דעת, היא בטוח שקלה את העניין, התייעצה עם בעלה, ועם רב, והגיעה למסקנה שזה מה שנדרש ממנה.
      למה הלכת רחוק כל כך?

    2. האם בכל מקום ובכל מצב מותר לעבוד?
      האם אנחנו רק יהודים של חייבים ולא יהודים של מעבר?
      ואני לא חושבת שאת יכולה לדעת ממה שהיא כתבה מה היה המצב
      לא מתאים ולא צריך לפרט..
      המון כח לכולם לעשות תמיד את המעשה הנכון
      (ולא תמיד המעשה הנכון שלך הוא המעשה הנכון של אחרת)

    3. העבודה היא רק השתדלות, בשום אופן לא משהו שצריך להאחז בו בכל מקרה.
      לא היא זו שנותנת לנו את הכסף וגם לא את הסיפוק.
      אשרי מי שמצליחה לזכור את זה ולחיות לפי זה.
      ואם קיבלנו תזכורת למה עיקר ולמה טפל-
      אין בזה שום מסר מוטעה, משום כיוון שסתכלי.

      את לא חייבת לעזוב, ואולי זה מה שנכון לך.
      אבל אין שום סיבה שלא תעריכי, ואפילו מאד, את מי שעשתה את זה.

    4. במחשבה שנייה –
      המסר מבחינתי עדיין לא נכון בצורה אבסולוטית
      ובשעת מעשה זה נתון להכרעה אינדיבידואלית לפי העניין
      אבל וזה אבל חשוב ששכחתי להדגיש-
      אני חושבת שאפרת מאוד מאוד ראויה להערכה על עצם הויתור לכבוד ה' יתברך ובלי רעש וצלצולים
      ובלי לקבל תעודות הוקרה
      וויתור כזה הוא תמיד מעשה נאצל וגבוה מאוד
      ומהכוח והאומץ לוותר ויתורים כאלו אני ממש מתרשמת ומתרגשת .
      אשרייך..

    5. אשמח להבהרה……לא להגזים.

      היא כתבה מהגיגי ליבה, זו לא הוראה לאף אחת.
      מגיע לה שפו גדול והערכה, תבדקי את עצמך טוב, אם כל המטח שירית בה לא נובע ממצפון……..וד"ל………….

    6. גם אני הייתי במקום כזה, יש הרבה פרמטרים שיכולים להיות סיבה לזה (אצלי לדוגמה, הבוס היה חוזר בשאלה מהרמה הכי נמוכה, שממש השתדל ועבד על עצמו לדבר "נקי" והוא בוס ישיר שלא הצליח),
      בכל אופן הכותבת כותבת מתוך נקודת החוויה שלה, זה לא מדור דעה

  6. אלופה!!!
    מאחלת לך שבקרוב תזכי לראות את הטוב שזה יביא לך.
    ה' לא נשאר חייב על דברים כאלה.

  7. כל הכבוד
    ובכ"ז צרמה לי השורה האת
    והאישה הזאת מחר תלך ברחוב. יש לה פאה יפה ונוצצת
    אולי באמת כדאי שברחוב היא לא תהיה כ"כ נוצצת
    גם שם יש גברים

    1. אי אפשר לפרגן גם בלי לכתוב מילה לא טובה?
      מכירה את אפרת, היא אישה צנועה ויקרה.
      היא בסך הכל התכוונה לכתוב שהיא אישה נורמלית, לא מישהי סגפנית ומתנזרת,
      ובכל זאת –
      אם תראי נשים כמוה ברחוב, רגילות, לא תוכלי לחלום איזה וויתור יש מאחוריהן.
      אפרת המדהימה, את השראה לכולם!
      ואת ההוכחה שגם אם את אישה "נורמלית" ו"רגילה"
      אפשר בהחלט להתעלות, לעשות את רצון ה' בכל מצב, ולפעמים, כשצריך, גם קצת למסור נפש.
      אשרייך!
      חיזקת את כולנו!!!

    2. ממש התרגשתי מהמסר החזק – שהרבה פעמים גם אם רב היה מתיר,
      לי, לבית שלי, לבית שאני רוצה לגדל את הילדים שלי – זה לא מתאים!
      וזה ראוי להערצה!!

      גם לי בכל זאת צרמה השורה של הפאה הנוצצת, כי לומר על שאישה "רגילה" היא אישה עם פאה נוצצת
      ומי שלא – סגפנית ומתנזרת… קצת חבל
      מאבד את הטוהר של הטור היפה הזה, בעיניי בכל אופן.
      בתור אחת שמבינה קצת בכתיבה, אפשר להביע את זה בצורה יותר עדינה ויפה – שגם מאחורי אישה רגילה וסטנדרטית עומדות לפעמים החלטות של גבורה כאלו.

      ושוב – נהניתי מאוד! מהגבורה ומהאצילות. לא פשוט היום להיות "מחפשת עבודה" ועוד לפני לידה… אשרייך!!

    3. פאה מנצנצת זה לא אישה נורמלית
      אפרת אני מקווה מאוד שאת לא עם פאה כזו)
      פאה שמושכת את העין אסורה בהלכה
      ואני מאוד מקווה שזה לא הנורמלי של הדור
      שעדיין רובן כן חובשות פאה לפי ההלכה
      כנראה הכוונה היתה כזו לאישה מתופחת ועדכנית ובהחלט יש מקום לתיקון

  8. אלופה ומוכשרת כמו תמיד
    כן גם לבחור לעשות את המעשה הנכון בזמן הנכון זה כישרון
    ועוד לכתוב כ"כ יפה-תודה לך

  9. אסתר א - מנהלת קבוצת תמיכה לנשים עם אנדומטריוזיס הגיב:

    וואו !!איזה גבורה!!!!
    אני לא באה להעביר פה ביקורת על נשים שלא חושבות שמו בכתבה . למרות שאני ממש הזדהיתי עם אפרת. אבל לא מאמינה שד' שולח שפע וברכה ממקום בעייתי דווקא , יש נשים שהרגש שלהן יותר עובד ואצלן העבודה בסביבה בעייתית יותר משפיעה עליהן מנשים אחרות – לב יודע מרת נפשו . ויש כאלה שפחות או מצליחות לייצר לעצמן תנאים שמתאים להן להשאר בתנאים כאלה ואחרים . וכל הכבוד לנשים שרגישות לרוחניות שלהן ויודעות לעזוב .
    לא באה לדון אף אחת ויש כאלה שכן צריכות להשאר (כמובן בגבולות ההלכה)
    מעריכה כל אישה שעושה השתדלות כזאת או אחרת לפרנסת ביתה !

  10. אפרת יקרה!!!!!!!!
    קבלי את הערכתי הכנה.
    לעשות מעשה כ"כ נאצל ולשתף בתהליך הרגשי עד לשם!!!!!
    תודה, התרגשתי מאוד לקרוא, את משמרת חלקת אלוקים נדירה בדור אחרון שכזה.
    מחזיקה לך אצבעות!

    צביה, הקול שלך מאוד חשוב ממקום שאומר-
    זהירות מלקחת סיפורים של אנשים ולעשות מהם תמרורים לדרך שלך.
    מכמה סיבות, והעיקרית שבהן שאף פעם לא תדעי מה בדיוק היו כל הפרטים מסביב, לפני ואחרי…
    ולכן את לא יכולה להקיש מסיפור של מישהו אחר לחיים שלך.
    סיפורים הם השראה.
    גם סיפורים של גדולי כל הדורות.
    הם לא פסק הלכה, ולא מורים חד משמעית, הם חלק מספר מוסר…
    הם יקרים ומשפיעים עלינו יותר ממה ששיעורים רבים משפיעים.
    ועדיין, סיפור הוא סיפור.
    בהצלחה לכולנו בבניית הסיפור האישי הכי נכון לנו.

  11. שלום אפרת
    התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת, אני חושבת שזה מעשה גדול וחשוב כל כך דווקא בדור שלנו שהגבולות קצת מטושטשים ולא לכולם יש אומץ לעשות כזה דבר….
    חיזקת וריגשת, תודה על השיתוף!!
    נ.ב. אני בטוחה שאפרת לא התכוונה לפאה אסורה על פי ההלכה, היא בסך הכל התכוונה לאישה רגילה ונורמלית שנראית טוב ומטופח ולא איזה אישה שלא מעניין אותה איך היא נראית ומסתגפת או משהו בסגנון.

  12. וואו איזה כתיבה משובחת ומרגשת. תודה אפרת על המילים והשיתוף.
    אני מאוד מעריכה את הצד שעשית. כי באמת לא קל לעזוב משהו טוב שחיפשת הרבה זמן.
    גם אני הייתי באותה סיטואציה, ניסיתי בכל הדרכים לשמור על עצמי עם המון גבולות והצלחתי חלקית, כי בצד השני יש גם אנשים, ולא נמצאים בעבודה לבד..
    ובעקבות הצעד הזה קיבלתי מתנה…
    בכל זמן עבודתי רציתי מאוד ילד נוסף ולא הצליח . ובדיוק 9 חודשים אחרי העזיבה נולדה לי בת מתוקה!!

  13. מיוחד. הרבה רבדים ועומק…..
    המסר הגלוי כמובן, על ויתור למען ערכים, מסירות נפש, סולם עדיפויות וכו'….
    ומעבר לכך על נשים שנראות פשוטות, רגילות – אך בלב שלהם כמו שכתבת – יש ה' יתברך – וה' יראה ללבב!

    תרשי לי גם להעיר… שעדיף היה להשאיר את זה בינך לבין אלוקים ולא לכתוב על זה אפילו כאן……..:)

    1. טוב שנשמע גם דברים טובים וסיפורים על יראת שמים

  14. מדהים
    היה לי דמעות בעינים
    כמה עוצמה !
    ולמי שכתבה שאולי היה עדיף לא לשתף..
    אחרי כזאת הקרבה צריך כוח וכוח לתחזק את זה ומותר לשתף ולקבל חיזוקים..
    ואפרת- השירים שלך אחד אחד מדהימים ונוגעים מחכה להם!

  15. יכול להיות שבשביל עצמה- אולי יכלה לא לשתף, אם אנחנו דואגות לשכר שלה.
    אבל בשביל כולנו- השיר הזה מחזק.
    כי כל כך הרבה נשים נמצאות במקום הזה, אז לא חייבים דווקא לעזוב, אבל להתגבר- יש כל כום וגם בדברים קטנים.
    תוך כדי הכתיבה אני נזכרת שאחותי קיבלה משרה של יעוץ מס נחשקת במשרד של רשת חנויות שנקראת חרדית.
    היו שם עוד עובדות חרדיות, אבל הבוס לא הסכים משום מה לחסימה. היא אמרה "לא, תודה" . לאחר כמה ימים.
    ומיד לאחר מכן- זכתה בהגרלה בדירה שווה מאוד.
    כמובן אנחנו לא מבינות בדיני שמיים, אבל היא הרגישה מחובקת.

  16. בושה וחרפה זה שאת החלטת לוותר על עקרונותייך למען בצע כסף זה לא סיבה לזלזל בגיבורות אלא כנראה מרוב קנאה בחרת לזלזל בשונה מכולם .

  17. מעריכה מעריכה מעריכה
    ו….
    קראתי מהתחלה עד הסוף ומזדהה עם כל מילה
    קצת הרגשתי שכתבת עלי …
    פעמיים בחיים ויתרתי על עבודות שוות מאוד שחיכיתי המון זמן לראיון וישבתי שעות במבחן
    אבל במבחן של החיים ובהחלטה של רגע נטשתי את העמדה …
    כמובן ששאלתי את הרב שלנו
    שהוא אדם משכמו ומעלה ולא איזה רב באינטרנט … וד"ל
    כי מבחינתי זה עבר את הגבול שאחרי אדום(שלי)
    שאני – התמימה הזאת, הצנועה והבת בית יעקב
    לא יעבוד בכזה מקום נקודה ואין על מה לדבר בכלל ……
    מקום שהמנהל הישיר הוא גבר שאין לו מעצורים בפה!!!!!
    ושבהכשרה בקבוצה "חרדית" יושב מאחורי לא פחות ולא יותר גבר ערבי
    שבטוח שזה נורמלי שהוא ישאל אותי מה נישמע ואיך החיים …
    אמיתי לחלוטין !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אז אפרת,
    את המילים שכתבת העתקתי והדבקתי על הארון שיהיה לי
    במקום להבטיח לעצמי שיום אחד אני אכתוב את כל זה כדי להשוויץ בעצמי לעצמי …
    מעריצה אותך (ועכשיו גם אותי …)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

אולי יעניין אותך גם?

דור ראשון ודור שלישי על כוס קפה

חסד בשנות המוות, חוסן אישי בכל מצב

מירי קרון

סיפורי יום יום

לגמרי לא נורמלי…

הניה שוורץ

תצמחו עלינו

את לא חייבת גינה, את יכולה לגדל עצים במרפסת!

שבי רגע

חכמת ההמונות

הילד שלי לא יודע "ליפול טוב" : (

מלי