והאישה הזאת היא אני

– – –

היא בכתה.

הסתכלתי עליה היה שם הרבה כאב הרבה אכזבה.

הרבה אבירות לב והשלמה.

זה סיפור על אישה שחיפשה עבודה למעלה מחצי שנה.

יש לה עסק עצמאי והיא חיפשה לתקופה עבודה יציבה הכנסה מסודרת ופיתוח אישי.

היא מוכשרת מאוד.

חיפשה משהוא מעניין, מפרה, שייתן ביטוי ליכולות שלה.

חפשה קרבה לבית.

ומשהוא גמיש שיסתדר עם העסק העצמאי שלה.

חוותה הרבה אכזבות בדרך.

בכל אופן קצת מדי הרבה דרישות בעבודה אחת – – –

ופתאום היא מצאה את שאהבה נפשה.

עבודה מסודרת.

קרבה לבית.

משכורת גבוהה סיפוק ושליחות

אפילו תחושת שייכות.

וואו כמה חלומות במקום אחד?

הנה התפילות עובדות!!

מעדכנת את הבעל שיכול להיות רגוע-

ברוך השם נמצאה האבידה.

והעבודה.

ובבית חיוכים ואיחולים מלב אל לב.

היא מגיעה למקום מתקבלת בתשואות מתחילה חפיפה ו….

מגלה,

שהאינטרנט לא כמו שסיכמו…

והעבודה עם הבוס קצת צפופה מידי.

והאווירה הכללית…

אבל היה לה כיף,

וסיפוק, וחוויה ותנאים כל כך מעולים..

ואולי ככה רק לתקופה ועד הלידה..והיא כבר תסתדר..

בכל זאת היא אישה שקולה וכבר אמא למשפחה ויש לה גבולות.וטלפון כשר. וזו רק עבודה..

והיא חוזרת הביתה.

לילדים מתוקים שהיו בחיידר ולמדו משנה וגמרא ואותיות קדושות.

והם מברכים יחד ברכת המזון.

ובעלה חוזר עם מצח מכווץ.

ומספר שהוא מתעכב כמה דקות לעיון בסוגיה..

והיא יושבת על הספה האפורה בביתה.

ושואלת את עצמה :למה אני עובדת??

והתשובה הזאת שהיא משננת כבר מגיל תשע שגורה על לשונה,

 כדי לפרנס בית של תורה.

ואז ברגע אחד של אמת גלויה היא שואלת את עצמה :

ואיך לתורה הזאת יהיה מקום בבית אם את תעבדי בכזו עבודה??

ופתאום היא לא צריכה תשובה רק מבט על העיניים הטהורות הללו

וקריאת שמע שעל המיטה.

ושיחה עייפה של סוף יום עם התלמיד חכם שבבית.

וההבנה מחלחלת.

היא אומרת לא.

היא ??

אומרת?

לא??

???

את מחפשת עבודה כל כך הרבה זמן!!

את צריכה עכשיו פרנסה!

את לפני לידה!

את צריכה תלושים מסודרים!

הם רוצים אותך!

זה קרוב לבית!

זה מקום חרדי!!

את יודעת להישמר!

אבל היא הלב שלה במקום אחר.

אז היא שולחת מייל ומסבירה.

שהיא לא היתה ערה לפרטים והעבודה הזאת ככה במכלול שלה לא מתאימה.

והיא נאלצת לוותר על המשרה.

ו………..זהו.

והאישה הזאת מחר תלך ברחוב.

יש לה פאה יפה ונוצצת וחיוך מהניילונים ואיפור משודרג.

ואפילו תיק של מותג.

אבל בלב שלה יש השם יתברך.

אז היא מוותרת.

ואין איש שיודע.

כמה היא הרואית. רק לרגעים.

כמה ויתור כמה עוצמה יש באותו רגע של החלטה בהירה.

ויש כל מיני תגובות וחברות ומשפחה ששואלות:

 את בטוחה?

ולמה?

והכל היה כל כך מושלם….

ויש גם תגובות אחרות,

אוהדות.

מבטיחות לה אושר ופרנסה בשפע והוויתור הזה יביא רק טוב.

ורק היא יודעת שלא תמיד בורא עולם משלם במזומן.

ולא בטוח שמחר יורד לה מלאך מהשמיים עם צ'ק ביטחון לכל החיים.

אבל הרגע הזה הוא שלה.

יום למחרת קמה בבוקר.

יושבת על המחשב.

כותבת לכן את המילים האלו.

מנגבת דמעות.

והאישה הזו—-

היא

אני.

—