שלום וברכה,
אשמח לעצות איך לשרוד ולחיות הכי טוב כאשר בעלי לפתע, בגיל יחסית צעיר,
חווה ירידה גדולה מאוד בזיכרון.
תודה לכל העונות,
חוה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
8 Responses
שלום יקרה!
קודם כול – זה מוערך שאת פונה לעזרה.
מעיזה לשאול ולהתייעץ.
כי זה מסוג הבעיות שאנחנו מעדיפים להסתיר ולהתמודד לבד.
ודווקא בגלל זה הבעיה מתעצמת ותופסת מימדים כאלה גדולים יותר ממה שהיא באמת.
* אם תעיזו לשתף את הסביבה- זה יקל ויוריד מהקושי.
אני מאמינה שקשה לשתף בגלל החשש מ'בושות' וחשש בעיות בשידוכים וכו'…
אז לראות את מי כן אפשרי לנו לשתף, למשל חברה ממגזר אחר, מורה מסוימת מהמוסד של הילדים וכדומה,
הסוד וההסתרה גוזלים כוח לשווא.
* שיח פתוח על העניין, עם הילדים, הנשואים ואפילו הקטנים. אחרי שתחשבו ביחד איך לתווך להם, אפשר ביחד להוציא תסכולים, לספר קצת איך אבא היה פעם… לפחות לקטנים שלא כ"כ זוכרים אותו. זה ייתן להם גב שהיה להם אבא חזק, רק שעכשיו הוא לא מרגיש טוב או משהו.
* למצוא לו מקום/תפקיד שהוא כן יכול. מקום מולך, מקום מול הילדים. כשתמצאו את המקום- הביטחון שלו יעלה והוא יתפקד טוב יותר. כי אפילו שנראה לך שלא… הוא מתוסכל ומתבייש על השינוי בתפקוד שלו, וכאשר הוא ירגיש מסוגל ומשמעותי- הוא יהיה רגוע ובטוח יותר, וזה ייתן גם לכם.
כשהילד יכין לו, יביא משהו במיוחד בשביל אבא. או שאבא מחלק ממתק לכולם, בלי לזכור שמות וכו, רק להכריז שעכשיו כולם הולכים לסבא/אבא לקבל וכדומה.
לתת מקום וכבוד.
וגם לגבי הקשר ביניכם, אל תזניחי מהייאוש ש'אין, הוא כבר לא יהיה כמו שהיה'. זה הכי מובן ליפול לזה, אבל חבל.
– תחשבי על תחום בקשר שנשאר נעים, שפחות נפגע מהירידה בזיכרון, ותנסי להגביר אותו ביומיום. אולי זה לא השיחות של פעם, השיתוף, אלא פעילויות יותר טכניות, אבל יכולות להיות נעימות ומקשרות, כמו לצאת לגלידה או מה שאת יותר מתחברת.
מלא הצלחה
והרבה אהבה
אהבתי את התגובה שלך ואני ממש מתחברת מלבד תיקון אחד.
הסוד וההסתרה כן משמעותיים במיוחד אם אין רקע גנטי.
אם רב מאשר לכם ממש לא לספר בשידוכיםעל הבעיה – באמת כדאי שלא ידעו. הרבה מורידים שידוכים על הבעיה הזו כי היא נחשבת גנטית מאוד מאוד.
אני מציעה ללכת לעזרה מקצועית. ברור לי שזה יועיל מאוד.
מאחלת לך הרבה כח ואמונה חזקה!
מהיכרות קרובה –
א. הירידה בזיכרון בד"כ היא כמו 'קרעים' של מציאות או דמיון, בתחילה הרוב מציאות ומידי פעם 'נפילה' לדמיון ושכחה, עם הזמן מתגבר. לזכור שהרבה זמן הוא בסדר גמור, ולתת לו את התחושה שהוא נורמלי ככל הניתן! זה קריטי!!
ב. בזמן של שכחה לזרום עם העניין לחלוטין כאילו אתם באמת איתו בסיטואציה, לא לנסות 'להחזיר' אותו למציאות. רק עוגמת נפש יוצא מזה. תנסי לדמיין (בתחילה בשביל הילדים ואלו שבסביבה ואחרי זה גם בשבילך) שהוא חווה משהו שאכן מתרחש/התרחש ורק את לא עדה/היית עדה לו. תהיי איתו שם, זה בסדר. הניסיונות להגיד משפטים כמו 'זה לא היה ככה' 'אתה לא זוכר ש…' 'זה לא אח שלך אלא יוסי' 'אתה אמרת לי לעשות…!' וכד' רק גורמים להעלאת מתח ואי נעימות. זה לא קל. אבל שמתרגלים לזה ההתמודדות ברגע האמת קלה יותר ופחות טעונה רגשית. וגם – הוא לא ימנע מלדבר, שזה קריטי ממש בשביל המצב רוח שלו.
ג. את צריכה קבוצת תמיכה. חייבת. חיים עם זה, גדלים מזה, אבל ההתמודדות הזו לא פשוטה ואפילו רק עצם השיתוף מרפא.
גם הילדים צריכים, אפילו אם הם נשואים.
ד. תבדקי עם הרופא מה והאם יש מה לעשות כדי להאט את ההידרדרות. היום יש תרופות ותרגולים שמאיטים קצב במקרים מסויימים.
וואו……………………………………………..
אין לי מילים. אני לא מספיק מבינה בזה.
יכולה להבין שזה בטח אבל ענק על מה שהיה ולא יהיה ואולי על חלומות לעתיד שנעלמו……
יכולה כן לאמר שיש לאבא שלי חבר טוב, טוב מאוד שחולה בדנציה,
כשהינו ילדים היינו המשפחות אוכלים יחד לפעמים סעודות שבת, הוא היה שנון ואבא טוב לילדים
הוא חלה בגיל צעיר בדמנציה
ועכשיו, שנים אחרי, הוא עדיין אבא טוב, אבל אחר.
אני רואה את אשתו, האשה הכי מדהימה ואמיצה בעולם, נמצאת איתו כל הזמן, עושה איתו קניות, הליכות, קניות של מתנות לנכדים.
המשפחה שלהם התאחדה מאוד סביב הסיפור הזה והם כולם עוטפים אותו בחיבוק גדול.
כשאני פוגשת אותם (וזה כמעט תמיד "אותם" יחד) אני ממהרת הביתה להכריז לבעלי ולילדים: לא משנה מה יקרה לכם ואיך תרגישו, אני אוהב אתכם ואדאג לכם!
אז חוה יקרה מאוד-
אני לא יודעת מה ההשלכות בעולם הזה ואיך תעברו את זה, אבל תחזיקי חזק!
כי בעולם הבא הגוף לא שווה כלום, זה לא משנה אם היה דמנציה או לא,
אתם תשבו יחד בגן עדן בעז"ה,
והוא מן הסתם ידאג לך למקום טוב………….
אין לי איך לעזור לך אבל מקווה בשבילך שעד האבחנה היה לך זוגיות טובה בשביל להצליח להנות בחיים למרות הכול אבל אם לא זה גרוע.
צרכים הרבה כוח בכול התמודדות שהיא שונה או משונה תשתדלי לתדלק אותך במה שעושה לך טוב ולדעת לקבל עזרה וזה לא קל גם מבחינה נפשית זה שינוי של כל מה שהיה לך עד עכשיו.
סתם אני גם התמודדתי עם משהו ועדיין סובלת מההשלכות של זה.
מתפללת עליך
ישנם תוספי תזונה מעולים שיכולים למנוע התדרדרות
למשל:
קוגני MG
נוטרופינול
גאבא
ועוד…
בס"ד
אני מאמינה שלמרות שדמנציה זה שם כולל, ההתמודדות לא בדיוק דומה ומשתנה מאדם לאדם.
מנסיוני – כדאי להשתדל לכבד את הבעל מאד גם כשהוא ממש לא מציאותי. כל הרגשות שלו עדיין קיימים.
תמיד לנסות להרגיע , להימנע מויכוחים.
בשנים הראשונות היו מידי פעם הזיות. הייתי מזכירה לו שיש לו דמנציה שמתעתעת לו במוח והוא היה מאמין לי שמדובר בהזיה ונרגע. אני לא יודעת אם זה כך אצל כולם.
מוסיקה, טיולים בחוץ ממש מייטיבים.
איזה נשים מהממות נפלאות צדיקות
איך עטפתן אותי בחיבוק ענק
מתרגשת
ד' ישלם שכרכן
תודה! תודה!