רפאל המלאך – מתגעגעים אליך!

הלם. בלבול. צער. אובדן. בכי. געגוע. געגוע. געגוע.

זה מה שעובר עלי מיום ראשון שעבר כ"ה תשרי,  

כשנודע לי על האסון הקשה – אחיין שלי המתוק רפאל בנימין ז"ל נפטר בתאונת דרכים ל"ע.

רפאל האחיין! ילד חי ותוסס – ילד שאי אפשר לפספס – עיניים גדולות – תאבות ידע,

חיוך חכם ואמירות ילדותיות מתוקות. ילד מלא באהבה ונתינה.

ילד וותרן. ילד טוב. ילד של תפילות. ילד של אבא, אמא, סבים, סבתות, דודים, דודות, גננות, חברים. 

ילד שהיה איתנו עד לפני שבוע ועכשיו מביט עלינו במבט התמים והטהור שלו – מלמעלה…

אם רק הייתי חולמת שהיום הוא כבר לא יהיה איתנו, הייתי מחבקת אותו חזק חזק ואומרת לו עוד כמה מילים טובות…

אבל ה' בחר אחרת. וזה מה שטוב לנו. גם אם זה קשה ואנחנו לא מבינים.

מאז שרפאל בנימין ז"ל נפטר אני לא גומרת לחשוב על הורים שלו. 

כמה הם היו משלמים על עוד חיבוק אחד? על עוד סיפור מהגן? על עוד קצת בלגן…?

כששמעתי על האסון לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. 

בכיתי. וכתבתי כמה מילים:

רפאל בנימין בן אריה לייב יהי זכרו ברוך 

היית, 

ילד של טוהר

יפה תואר 

היו לך,

עיניים גדולות, חכמות ומאירות 

לב רגיש ומתיקות אין סופית

אני כותבת היית
ודומעות העיניים

רפאל – המלאך 

מתוק שלנו טהור

תקרע שמים 

תפעל למעלה – לאחות את הקרעים בעם – 

תבקש מאבא של כולנו –

שכבר ישובו בנים לגבולם. 

*** 

כשחזרתי מההלוויה הייתי חייבת שוב להתבטא. 

זה פרץ מתוכי בכאב, וגעגוע אין סופי:

לילה,

חושך, 

כוכבים בשמים.  

על מיטה עטוף בטלית ילד טהור 

שנלקח לעולם שכולו טוב.

רפאל – המלאך 

נלקחת לנו בחטף 

רק לפני כמעט שנה, אבא שלך, לקח אותך בן יחיד ואהוב

עטוף בטלית לחיידר – ללמוד תורה,

ועכשיו – עוד לא עברה שנה – 

ושוב הנך מובל בטלית – לעולם שכולו טוב. 

אתה הולך ללמוד עם גדולי הדורות,

אתה תשב ליד מאורות האומה, האבות והאמהות. 

רפאל – הצדיק

היית ילד שמח – ילד מושלם!

רק רצית להצטרף לאבא, לעזור לסבא לפרק את הסוכה…

ביקשת מסבתא מתנה לכבוד החג, חליפה לבנה— 

היא לא הספיקה לקנות לך אותה לפני החג…

עכשיו אתה עטור בבגדי לבן,

והנשמה שלך למעלה בין הצדיקים. 

היא שמחה וקורנת,

מפיצה אור – תינוק של בית רבן.

ילד טהור – עלה כקרבן, 

אנחנו נשתדל לאהוב בשלמות – כמו ילדים,

נשתדל להיות כמוך – רפאל – פשוט טובים.

אוהבים אותך לעד,

מבכים את חסרונך,

מחכים ליום שבו, 

נזכה שוב לראותך.

***

מאז שרפאל בנימין ז"ל נפטר, החיים קיבלו פורפורציה אחרת.

הילדים שלי מקבלים יותר חיבוקים. ופתאום הכל נהיה לא מובן מאליו.

התינוק בוכה בלילה – תודה!

הילדים רבים – תודה!

תודה ה'! תודה!

כמה צריך להודות לה' על הזכות להיות. 

להיות אמהות. להכיל. לתת להנחיל.

רפאל. ילד שכבר אי אפשר לחבק… אבל אפשר גם אפשר לתת לו תשורה מאיתנו לעלוי נשמתו הטהורה. אנחנו רוצים שישאר לו זכר בעולם, ע"י ספר תורה שייכתב לעלוי נשמתו.

תעזרו לנו להנציח את שמו של רפאל בנימין ז"ל 

בואו להיות חלק בספר התורה הקדוש הזה!