איזה כיף שאת איתנו : )

עטופה

א. אריאל

את השיר הזה כתבתי, אחרי הפוסט של שבי שבו היא הזכירה את הסריגה, כל זיכרונות הילדות שלי סרוגים באהבה מאמא שהייתה עקרת בית, והשלווה הזו שהייתה בסלון בזמן שישבה איתנו וסרגה….

הֵן נָקְשׁוּ

בַּסָּלוֹן הַקָּטָן

הַמַּסְרֵגָה וְהַגֶּשֶׁם,

בְּשָׁעָה שֶׁחִכִּית לְאָבִי

שֶׁיָּשׁוּב.

מַבְטִיחִים לִי

שֶׁאַתְּ שָׁם

וְלֹא הָלַכְתְּ

לַמְרוֹת הַשֶּׁקֶט

הַכָּבֵד

שֶׁרָבַץ אֶצְלִי

מִתַּחַת לַמִּטָּה.

בַּבֹּקֶר הָיָה

סְוֵדֶר הָאֲפַרְסֵק

מוּכָן

לַעֲטֹף אֶת יַלְדוּתִי.

5 Responses

  1. וואו
    מיוחד
    נוגע
    אני רואה בו גם שזור מעט כאב בצל החמימות שעטפה והגנה
    אני צודקת?

  2. תודה חברות, המשוב תמיד מחמם את הלב ויוצר לי סוג של חיבור אליכן למרות שאני לא מכירה…
    ואפרת-את צודקת ,ולא.
    אוביקטיבית-היתה לי ילדות מופלאה ,ובכל זאת רציתי להכניס בשיר קצת בדידות וקצת פחד שחשתי כילדה רגישה מאוד לצד הכרה באהבתה ומסירותה של אימי
    והכי הכי זה צובט לי בגעגוע…
    תודה שהעמקת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

מחפשת פעילות שתסגור לך את הפינה? ערכת יצירה לכיתה? לצוות? לבת מצווה? קבלי 10% הנחה באתר של "הרמוניה" ערכות יצירה מדהימות לכל גיל! בלחיצה פה תראי את הקופון שלנו >>>

אולי יעניין אותך גם?

מטיחה שירה

אחרי החגים נשתה קפה ועוגה

אפרת אבוקסיס

קולינריה מנצחת

טעם של בית: מרק גולש הונגרי עם בצקניות

ציפי כהן והקמפוס הקולינרי

וו'למנס

מגולגלות חלבי, מעדן :)

וולמנס אירועים

חכמת ההמונות

קושי רגשי מתמשך והתפרצויות זעם, מה עושים?

עדינה