האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

הכל תלוי במזל: אפילו החדר במלון

הניה שוורץ

תמונה של מספרי החדרים במלון שמסופר עליהם בכתבה

כשהייתי בסין לפני הקורונה, סיפרו לי על האמונות הטפלות שלהם. זה הרבה ידי בשביל למלא טור וגם לא ממש הקשבתי, יש לסינים תרבות מאד מפותחת אבל רחוקה מאד מהיהדות, וגם אם זה מעניין ומסקרן, את רוב הדברים הרגשתי שלא כדאי אפילו לשמוע.
טיילנו שבוע אחד עם מדריך ולו"ז מסודר, הבעיה בסין שיש שם איזשהו חוק שהמדריכים חייבים להביא את הקבוצה שלהם למקומות סיניים שבהם התיירים,  שהם קהל שבוי, יבזבזו כמה שיותר דולרים ויקנו ממה שמוצע להם באותו מקום. כך יצא שכל יום סיורים הסתיים במפעל כלשהו, פעם לטוויית משי ופעם לתרופות (והאמת שקניתי שם משחה סינית פלאית ששימשה אותנו שנים עד שנגמרה, והייתי מוכנה לחזור לסין רק כדי לקנות אותה…)  ואם לא היה מפעל על הדרך אז היו מרכזי קניות… וכך הבנו שכדאי שנראה את סין, כלומר את חלקה הקטנטן כי היא ענקית, ברגלינו שלנו, לפי תוכנית שנבנה בעצמנו. ואכן זו היתה החלטה חכמה ששדרגה לנו את הטיול, כי יצא לנו לחוות מקומות שלא לוקחים לשם תיירים באופן רשמי.

מי שרואה את הסינים בחצר האחורית שלהם, כלומר ברחוב המקביל לרחובות התיירות הנוצצים, מבין שזו מדינה עם אוכלוסייה שייקח המון שנים כדי שנבין את הראש שלהם, אם אי פעם בכלל נצליח…  שום דבר שם לא דומה למשהו מערבי, חוץ כמובן מהמקומות הנוצצים בערים הגדולות שהן חיקוי מושלם לבירות העולם המערבי התוססות. אבל אם רק תצעדו באותן ערים במקומות שאליהם לא מפנים תיירים, תהיו בהלם, אמיתי. אם אתם מנסים את העצה שלי – תכינו לכם מראש הסעה משם עוד לפני שאתם מגיעים, כי אין שם מוניות… ואם תרצו לחזור למלון שלכם תצטרכו לחזור למרכז התיירותי הפורח והמציע חיי פריז וניו יורק בסינית.

כך או כך, אחד הדברים שלימדו אותנו מיד כשהגענו, זה שהמספר 13 הוא מספר שלדעת הסינים מביא מזל רע, ולכן חלק מהסינים מתעלמים ממנו כאילו לא היה. מה זה אומר? שלמשל במלון בן החמש עשרה קומות לא קיימת קומה 13, כלומר כמובן שהיא בנויה ונמצאת אלא שהמספור מתעלם ממנה, יש את קומה 12 ואחריה קומה 14, קומה 13 לא קיימת… וכך זה כמעט בכל דבר ובכל ענין, אין את המספר 13. נמחק. מחפשים כתובת? חדר מספר 13 בקומת משרדים? – אין. כך קרה שכשטיפסנו בשבת ברגל לקומתנו הארבע עשרה אחרי סעודת שבת בבית חב"ד הקרוב, מצאנו את עצמנו פתאום בקומה 'שלנו', בלי להבין לאן נעלמה עוד קומה. די שמחנו כי היינו כל כך מותשים מהטיפוס שזה היה רווח נקי.

עזבנו את סין בידיעה שמה ששייך לסינים שייך להם ורק להם, בעולם המערבי, הנאור, החכם, המודרני והלא נבער אין אמונות כאלו היום, ובוודאי מי שיש לו איזו אמונה טפלה קטנה מחביא אותה היטב שאף אחד לא ידע, ונדהמנו, לא פחות מנדהמנו, לגלות, אחרי שנים, שגם במקום שברור לחלוטין שהוא נאור ומתקדם ומודרני, רחוק מאד מסין, עדיין יש אמונות כאלו. הנה לכם מלון באירופה, מלון משוכלל, מודרני, עם דלתות נגד רעש וכל הפינוקים, אבל עדיין למישהו היה חשוב להיזהר מפני המספר הלא ממוזל… (את התמונה האותנטית שצילמתי תוכלו לראות למעלה).


הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

אולי יעניין אותך גם?

מתלבשת עם רותה

תכשיטים לחג!

רותה

מטיחה שירה

תלויה ועומדת –

אפרת אבוקסיס

מדברות יהדות

זמן אלול בשבי רגע – המלצה יומית לשיר/ 3

שבי

חכמת ההמונות

איך אתם מנהלים את המעשרות שלכם?

ברכה