אומרים שמאחורי אדם גדול עומדת אשה גדולה.
ומי עומד מאחורי ילד קטן?
זה שהולך לגן חדש וזר, ופשוט נשאר שם לבדו, עד שייאסף שוב אל אימו?
ובכן, גם שם עומדת אשה גדולה.
לפעמים, אשה גדולה ורועדת מפחד.
כי כל ההתחלות קשות, אבל ההיא של הגנים לגמרי הגזימה.
אז אם גם את מצטמררת רק מלדמיין את פס הקול של ימי ההדרגה,
הנה כמה נקודות חשובות שיעזרו לך להגיע אליהם בטוחה:
מאחורי כל ילד, כאמור, עומדת אשה גדולה. את כל הכח שלו להיות לבד, לשחק, ליצור, להתחבר וללמוד – הוא שואב מהוריו וביתו. יום יום הוא יוצא מן הבסיס הבטוח, ובכוחו מעז להתרחק. כשישוב, יחזור לנקודת העגינה שלו ויתדלק כדי שיוכל לצאת אל הדרך – שוב.
עם הזמן, יהפוך הגן למקום מוכר ובטוח גם כן. אך בכדי שזה יקרה, עלינו להרחיב את מצודת הבטחון של הבית, ולפרוש אותה על שטח הגן:
* הקדימי להכין את הילדים להתחלה החדשה. תארי את המקום החדש ואף ערכי ביקור אם מתאפשר. ספרי כיצד יגיעו עם אמא ביום הראשון, איך תאמר להם שלום בחיבוק ונשיקה והם יישארו לשחק ולהנות עד שהופ-הופ אמא תחזור. תוכלי להשתמש בספרים, בובות ואמצעי המחשה אחרים, כדי לשוחח בשפתם.
* קנו יחדיו חפץ חדש – תיק, קופסת אוכל או אפילו מחזיק מפתחות. הפכי את הרכישה למרגשת ואת הציפיה לשנה החדשה – למתוקה. כשאמא שלי משדרת שמחה ונינוחות, אני לומדת לאיזו חוויה יש לצפות. כל התעסקות חיובית ונעימה בשנה המתקרבת, מוסיפה נקודה לזכותה.
* נצלי את השעה המשותפת! כמעט בכל גן מזמנים לשעה ראשונה של אם וילד. הדגישי בפני הילדים כי רק ביום הראשון אמא נמצאת איתם בגן, כדי שנכיר אותו ואת הגננת יחד. שחקו יחד, ציחקו וחקרו את הגן בסקרנות. בדרכך האופיינית, השאירי חותם של חוויה אימהית טובה, בתוך שטח הגן. הוא יריח את עקבותיה גם בעוד שבועות.
* בתקופה הראשונה אפשרי לילדים לקחת צעצוע מהבית לגן. הוא יאפשר להם ליצור חברויות חדשות, לשחק עם עצמם בשעת בדידות ובעיקר להיזכר בך ובבית. אם מתאים, הציעי להם לחלק ממתק קטן לילדי הגן. חלק מן הילדים צוברים בטחון רב באמצעות פעולות קטנות אלה.
* כשאתם צועדים לגן, אל תחזיקי בידייך ילד שרגיל ללכת בכוחות עצמו. יד נעימה ובוטחת שאוחזת בידו, תעניק לו תחושת מסוגלות רבה יותר (מאמינה שמישהו עשה על זה מחקר?!)
* בשעת הפרידה, אל תיעלמי! הבכי הוא תגובה טבעית לסיטואציה ואין צורך לפחד ממנו. יש לחשוש רק מפני אובדן האמון. היפרדי בנעימות ובאופן מאוזן. אל תחתכי בכדי להימנע מכאבם של רגשות, ואל תשדרי להם שגם את בטוחה שהם אומללים…
* ככל הניתן, השתדלי להיות שם בשבילם כשהם שבים אל הקן. אם תוכלי לאסוף אותם בעצמך, מה טוב! את תחנת התדלוק לה הם ציפו! בבית חיזרו על שמות הצוות והילדים, דברו על המשחקים והתבוננו ביצירות – כך תמשיכו לטשטש את הגבול בין הבית לגן, ותהפכו גם אותו למקום מוגן.
ואחרי כל זה, חשוב ביותר לזכור –
* הימים, השבועות ואף החודשים הראשונים- עשויים להיות לא קלים. זכרי שנסיגה בהתנהגות הילדים היא דבר טבעי, וכי הם חוזרים אל הבית לאחר יום עמוס רגשית, שיש לפרוק. עשויים להופיע התקפי בכי וזעם, הרטבה, קשיי הירדמות ולפעמים אף גמגום. המתיני בסבלנות להיעלמות התסמינים, קרוב לוודאי שהם יעזבו בעצמם. אם את עדין מודאגת, פני להתייעץ.
* שנה חדשה פירושה צמיחה והתפתחות. מכל הסתגלות מוצלחת מלבלבת מיומנות חדשה, כזו שתהפוך את תחנת הסתגלות הבאה לקלה יותר. הילדים שלנו רוכשים חלקות בטחון בעצמם ובעולם, זהו רכוש שלא כדאי למנוע מהם…
שתהיה בעזרת ה' הסתגלות מיטיבה ושנה טובה!
אביטל
אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית
לתגובות: [email protected]
להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות > https://lp.smoove.io/oq4w
נראה לי שההכנה לא מתחילה יומיים לפני תחילת הגן,
ההתחלה מתחילה הרבה קודם,
אמא צריכה לסמוך על הילד שלה שהוא יסתדר בגן,
היא צריכה ללמד אותו עצמאות גם בבבית ובגינה, לתת לו להסתובב בלי לבדוק כל שניה מה בי-ד-י-ו-ק הוא עושה.
תשחררו, וב"ה גם הוא ילמד להשתחרר
👍🏻
כתוב:
כשאתם צועדים לגן, אל תחזיקי בידייך ילד שרגיל ללכת בכוחות עצמו. יד נעימה ובוטחת שאוחזת בידו, תעניק לו תחושת מסוגלות רבה יותר
אז לתת לו יד או לא?
לתת יד נותן לו תחושת מסוגלות? אז למה כתוב אל תחזיקי?
לא להרים על הידיים, אלא ללכת לצידו יד ביד