קיבוץ עלומים חוזר הביתה

רוב המשפחות של קיבוץ עלומים חוזרות בימים אלה הביתה, וזו בשורה חשובה. הקיבוץ הקטן, שקרוב כל כך לקיבוץ בארי, פונה למלון בנתניה. הם עדיין לא מעכלים את גודל הפגיעה (עשרות מחבלים פשטו על הקיבוץ, שלושה ישראלים נהרגו בקרב איתם, 23 עובדים זרים נרצחו ונזק רב נגרם למשק). אבל הם עדיין לא מעכלים את גודל הנס (כיתת הכוננות הקטנה ניהלה קרב גבורה משש וחצי בבוקר עד 12 בצהריים, עד להגעת כוחות, בלי הרוגים מקרב תושבי הקיבוץ. במסמכים שנתפסו אחר כך על המחבלים פורטה התוכנית לטבוח ולחטוף, כמו בקיבוצים שכנים).
צורית אברהם שיתפה אותי בסרט פנימי ומרתק שהם הכינו, לסיום שנת הלימודים הכי מאתגרת שיש. כל צוות ההוראה מסכם ומעבד חוויה שראויה גם היא להוקרה: הפרק ההיסטורי שרושמת כעת מערכת החינוך.
צורית מספרת בפתיחה: "אמא אחת פנתה אליי בלובי של המלון ואמרה: 'אני לא יכולה יותר, אין לי רגע לבכות'. הבנתי שצריך לפתוח בית ספר, מחר בבוקר".
"פעם עשיתי המון ספורט", מספרת המורה שלומית מלר, "עכשיו אחרי עשרה חודשים במלון אני לא בכושר, אבל אני הכי גמישה שיש. זו הייתה שנת גמישות. בכל יום מתמודדים עם משהו אחר. למדנו המון".
הדס לב מסכמת: "תמיד אמרנו שאנחנו מאמינים באלוקים. עכשיו אנחנו עומדים בניסיון. אמונה זה לדעת שיש לנו כוחות לעמוד בניסיון שאנחנו מקבלים". ואז היא בוכה מול המצלמה, ואומרת: "הנה, כמו עכשיו, קצת בוכים אבל ממשיכים הלאה".
יעל ברוורמן שאחראית לפינת החי בקיבוץ, הביאה לבית הספר חיות, ככלי טיפולי: "הילדים עושים מה שנקרא 'השלכה': החיה הזו נושכת כי היא מפחדת או כועסת. החיה הזו תוקפנית בגלל מה שקרה לה קודם. אם נלטף אותה היא תירגע. זה עזר להם לספר על עצמם, להבין את עצמם".
יעל שיחזרה איך בימים הראשונים הם ציירו ציורים בצבע שחור, ועכשיו הכל כבר צבעוני.
עדי מוגיל סיפרה בדמעות שהנתינה לאחר נתנה לה כוח, "אחרת הייתי מתפרקת בעצמי".
חני שקלאר, שחזרה מפנסיה עבור המשימה החינוכית, אמרה: "יציבות היא תרופה. לפתוח כיתה כל בוקר, זה מקור של עוצמה. זה הניצחון שלנו".
עדי לוי אמרה שעם כל הכבוד לרגישות, היה לה חשוב להפגין נחישות: "לא לוותר לילדים האלה, גם כשהם בסערת רגשות. הכי קל לפנק אותם, אבל צריך גם לדרוש מהם ללמוד, לעמוד ביעדים. לא לוותר על עצמם".
וצורית סיכמה: "הילדים האלה למדו לקום מחוויה מטלטלת. יש פה ילדים שקרוביהם נפצעו, נהרגו, ילדים שהיו בטוחים שכל הקיבוץ הולך למות. והנה, הם קיבלו חיסון לכל החיים. אולי לא לימדנו את כל החומר של משרד החינוך, אבל למדנו פה שכל משבר הוא פוטנציאל לגדילה".
לבית הספר שנסגר כעת, אחרי שנת לימודים מלאה, הם קראו יוב"ל – ישובו בנים לגבולם. עכשיו הם שבים. בהצלחה.

מתוך הטור השבועי של סיון רהב מאיר

ומאחורי הדברים:

קיבוץ עלומים הוא קיבוץ דתי הצמוד לצומת סעד.

והנה תיאור הקרב על עלומים מויקיפדיה:

במתקפת הפתע על ישראל, פשטו 30 מחבלים על הקיבוץ ונהדפו על ידי כיתת הכוננות בת 16 תושבים שהרגו עשרה מהמחבלים. הם ניהלו את הקרב מ-6:30 בבוקר ועד לשעה 12 בצהריים, עת הגיעו כוחות מיחידת מצדה ויהל"ם.

לאחר שלא הצליחו לחדור לאזור המגורים, פנו כעשרה מהמחבלים לרפת, שם רצחו 23 עובדים זרים מנפאל ומתאילנד וחטפו שמונה מהם, שרפו את הממגורה ואת מכון החליבה וחוררו ביריות את מכלי החלב.

ב-12:30 הגיעו עשרות מחבלים לאזור בית האריזה של הקיבוץ, נתקלו בכוח צנחנים, ומסוק קרב הרג את מרביתם. לאחר מכן חדרו מחבלים נוספים אל הקיבוץ מאזור מטע האבוקדו והצליחו לפצוע אחד מחברי הקיבוץ בטרם חוסלו.

בקרב בעלומים נהרגו האחים סלוטקי – חיילי מילואים מבאר שבע שהגיעו מיוזמתם ונלחמו בעלומים.

מסמך שנתפס לאחר המתקפה העיד כי מחלקה של חמאס שנשלחה לכבוש את קיבוץ עלומים קיבלה הוראות ברורות לטבוח באזרחים.

בתמונת השער: קיר שרוף ממגורי העובדים התאילנדים ברפת קיבוץ עלומים, לאחר הטבח שביצע חמאס.

קרדיט לתמונה: Avreymaleh, ויקיפדיה/