החיים יוון מצולה (אל תשאלי אותי מה זה)
ההומור – חגורת הצלה!
התאספנו קבוצת אימהות על שפת המצולה, (כל אחת בבית שלה…) וארזנו בצוותא מספר כלי הומור יעילים. שלפי מה שמתאים לך ואספי לארגזך מה שנכנס אליו בקלות. לושי, חממי והגישי בשעת הצורך!
לא נדבר עכשיו על פיתוח הקשב, הזיכרון וההבנה, לא על מילים מדויקות ותקינות או תחביר מושלם, רק על אוירה חיוכית וחיובית בבית, בעיקר בשעות שנוטות לכעס או תסכול…
ברור שבפעמים הראשונות, הילדים הלומים, הם בודקים שוב איך אמא / אבא טעו,
אבל אחרי הפעמים הראשונות הללו, הם משתפים פעולה באופן נפלא…
- מילים חדשות
אפשר לשאול ילד: "אתה לבוש?" וזו שאלה די מעצבנת (כמובן בפעם ה…)
ואפשר לשאול: "אתה לבשוש?"
מילה חדשה לגיוון. מעוררת יותר לפעולה ואפילו מעלה חיוך.
מעניין מה הלבשוש יענה…
הכי הולכת המילה "להתפג'ם" (כמובן מלשון פיג'מה). אחר כך "הצטחצחת כבר?" (במקום "צחצחת כבר שיניים?)
לאחרונה בישר ילד החמוד: "אני כבר קרוי". מה זה קרוי? אם הוא מפוג'ם, מצוחצח, אז ההמשך זה קרוי קריאת שמע…
כשאמא שואלת: "לבשת כבר מכנסוסים?" אין ילד שלא צוחק ולובש בזריזות אלא אם כן זו כבר מילה תקנית ואז צריך לחפש המצאות חדשות.
כמו למשל: "את חייבה לגמור את כל המרק!" יותר טוב מ"חייבת" לא?
מכיוון אחר:
שימוש במילים בלתי מוכרות:
הסכת ושמע! הערבה לחיכך הארוחה? כולך קשב?
יש תקוה לאחריתו? אם כן, הואל נא בטובך…
2. משפטים חדשים:
במקום: "אמא לא מרשה לפטפט לפני שמסיימים להתלבש"
"אמא לא מרשה להתלבש לפני שמסיימים לפטפט"
שיבוש טכני שצריך להקשיב כדי לקלוט, "תכניס את המכנסיים לחולצה"
"תאסוף את המגירה לצעצועים"
או: "תלבש פיג'מה, תתקלח, ולמיטה".
"תכניס מהר את הרגליים לשרוול!"
"רק גרביים, נעליים ואוזניים ואתה מאורגן!"
מרוב צחוק הם כבר סיימו להתלבש…
וכמובן,
הסחת הדעת מהוויכוח או הבכי שתמיד יעילה:
וואו, אתה יודע מה ראיתי אתמול?
את לא מאמינה מה שמעתי בבוקר!
עכשיו אמא צריכה לחפש המשך לפתיח המרשים…
- שירים חדשים:
דוקא בשעת העומס (רבע לשמונה בבוקר) אמא הממהרת הופכת לזמרת:
רחלי החרוצה כבר לבשה את החולצה, מירי ממהרת את מיטתה מסדרת, מי מי מי חרוץ עוד רגע כבר יהיה בחוץ, וכו'.
אפשר לגוון כל פעם במנגינה אחרת, ואפשר להתאים לעונה או לחג המתקרב, מ'מה נשתנה' עד 'מעוז צור'…
אימהות שלא טובות בחרוזים מאולתרים, יכולות לשיר כל מה שהן רוצות לומר, אבל במנגינה עליזה. יש לזה סיכוי יותר טוב מגערות.
בדוק!
- ראשי תיבות:
בערב, אחרי ארוחת ערב, מקלחת ופיג'מה, נשארו לנו 3 דברים לעשות: שירותים, שיניים, שתיה, ובקיצור אנחנו קוראים להם: "ש.ש.ש." (קרי: שין שין שין)
כך הם כתובים בסדר יום של הילדים וככה אנחנו קוראים להם. בהתחלה אמרנו שעכשיו צריך ש.ש.ש. וככל שזה נכנס יותר לשפה המדוברת שלנו, התחלנו להטות את זה כמו פועל… איך זה נשמע?? למשל:
" עכשיו כולנו משתנשנים / נשתנשן", "אם נשתנשן עד שהמחוג הגדול יגיע ל…. אז נוכל ל…", "אמא, אני כבר השתנשנתי, אני יכול לקרוא במיטה?" וכו'.
מה הרווחנו מזה?
– זה תורם לנו גם בחוויה. זה יותר מהנה ונעים.
– זה גם חוסך מתן הוראות, עימות, תזכורות ושאר מרעין בישין. במקום להגיד לילד/ה גם לשתות, גם לצחצח שיניים, וגם ללכת לשירותים…. ואז להזכיר שוב לפי הצורך….. במילה אחת כללנו הכל!
– בנוסף, זה נותן לילד את האפשרות לבחור בעצמו את הסדר בו הוא רוצה לעשות את 3 הפעולות (ואין צורך להדגיש מה הרגשה של בחירה נותנת לבן אדם! ובמיוחד לילד… זה נותן לו להרגיש גדול ואחראי, ומונע עימות בכך שזה עוזר להסיח את דעתו מכך שיש דברים שאינם נתונים לבחירתו, כמו למשל עצם העובדה שעכשיו בכלל מתארגנים לשינה, ר"ל…).
– ורווח נוסף, מבחינה מעשית: מצד אחד – כל הילדים מתעסקים באותן פעולות, וזה יוצר אנרגיה מסוימת ומדבקת, אבל מצד שני, לא כל הילדים עושים את אותו הדבר באותו רגע, דבר שיכול לגרום לעומס וכד'. כלומר: לא כולם בבת אחת מצחצחים שיניים באותו כיור עם אותה משחה, או לא כולם מחכים לשירותים וכו'.
אפשר ליצור ראשי תיבות בלי סוף…. לכל מיני מטרות, לדוגמא:
– אם נמשיך עם הש.ש.ש., אז אפשר להגיד לילדים שמי שגומר להשתנשן עד השעה 7:10 אז אהב"ה! (כלומר: אמא היקרה באה הרגע! (כדי לשבת איתו, ללטף, קריאת שמע וכו').
– אפשר לסכם קודים עם הילדים באופן כללי, ובמיוחד אם זה במקום להעיר להם הערות – שאז זה גם מקצר את זמן האי נעימות וגם יותר דיסקרטי.
למשל אם רוצים לעבוד איתם על תחום מסוים, כמו אכילה בדרך ארץ, אז מסכמים ש"אצלנו כולם – אס"ם!" כלומר: אוכלים עם סכין ומזלג. ואז אם רוצים להזכיר לפני הארוחה או באמצע, או אם מישהו התבלבל… אז לא הבכנו אותם (במיוחד אם יש אורחים או אם מתארחים).
– באותה צורה אפשר לסכם עם ילד מראש קוד אישי רק בינו לבין אמא או אבא (או שניהם), כדי לעזור לו להתגבר: "מנחם, בן חי"ל!" חכם יודע לשלוט (על הידיים או הפה וכו'), אולי אפשר גם מידי פעם לשלוח לילד מסר מוסכם מראש של אהבה שכשנאמר בצורה הזו של ר"ת או קוד, נוספת לזה הפיקנטיות והמתיקות שזה סוד רק בין הילד לבין אמא. למשל: "שרי, מותק, של"חתי… קבלת?" (שולחת לך חיבוק!) . ולמה רק מידי פעם? כי את המילים הטובות והמחמאות, נרצה להאריך ולפשט ולא לקצר ולהבליע (כמו הוראות והערות).
| "אנשים" חדשים: בשעת חרום, אפשר להאניש חפצים, במקום להתעקש עם הילדים. זו יכולה להיות החולצה הירוקה שעצובה מאד שהילד שלנו החליט לא ללבוש אותה. אמא בודקת אם החולצה לא בוכה. זה ממש לא נעים כשחולצות מתחילות לבכות בארון! כל המדף עלול להתרטב! ילד רגיש יסכים ללבוש את החולצה כדי שלא תיפגע חלילה (בזהירות שזו לא תהיה סחיטה רגשית…). הכינה (במחילה) שמבקשת מאד להישאר על הראש של חני! היא שמחה ללכת לגן כל בוקר ולראות איך חני מתפללת יפה ומשחקת עם החברות…. השמיכה שרוצה להיות רק בחדר הילדים על המיטה, ואם מסתובבים איתה בבית, היא תרצה ללכת לשכנים. חבל! ואם אתה לא יודע איפה להניח "את זה" פשוט תשאל "אותו" לאן הוא רוצה ללכת… ובינתיים, עד שיהיו לנו ילדים מחונכים, אפשר ללוות שמחה מהעתיד: אמא-שרה מספרת: התארחתי אצל אחותי ובן השנתיים שלה החל לבכות: הוא רוצה סוכריה! אחותי החליטה שזה לא המקום והזמן והיא אמרה לו בבהירות: "חמוד, עכשיו לא מקבלים סוכריה!" החמוד הוא גם עקשן והוא בכה וצרח, נשכב על הרצפה ובעט ברגליו ואחותי בשלה: "עכשיו לא מקבלים סוכריה". לפתע אני שומעת את אחותי אומרת: "אני דואגת לך, את יקרה לי! אני רוצה שיהיו לך חיים טובים ומאושרים! אני רוצה שיהיה לך בעז"ה בעל שיודע לקבל מרות, בעל טוב, רגיש לזולת ויודע להתפשר! אכפת לי ממך מאד! אני יודעת שאת לא רוצה שאני אתן לו עכשיו סוכריה. זה בשבילך, למענך אני נשארת סבלנית ורגועה." הבטתי לכל עבר, אל מי היא מדברת? היא הבחינה בתמיהתי וענתה לי לפני ששאלתי: "אני מדברת עם כלתי…" |
על מה עוד לא דיברנו?
כאן יש מידע על מוצרים נוספים מבית שיח עם אמא:
אני רוצה "שיח עם אמא" – ללמוד איך לדבר עם הילדים חכם ומדויק יותר. ספר מודפס, נשלח בדואר הנה פרק לדוגמא
אני רוצה "בלי ידיים" – משחקים שילדים אוהבים בגלל החוויה ואמא בגלל השפה והחשיבה. ספר מודפס במארז ייחודי, נשלח בדואר הנה דוגמית לטעימה
לכל שאלה בכל שעה:
מדהים מדהים מדהים!
כל מילה!!
מתוק מתוק! אהבתי ממש!
בתור אחת שיש לה את המילים המומצאות והמשפטים המשובשבים (וגם לילדים, בגנים..) צריך להזהר לא להגזים עם זה, שלא יהיו ילדים שמבינים רק ציניות…
וואי חשוב מאד!!
מסכימה עם כל מילה.
ולהסביר להם גם שיש ילדים שלא מבינים את השפה הזו..
חמוד ממש! עוד רעיון שאני משתמשת לפעמים כשאני קוראת לכל הילדים בשמות ואף אחד לא מגיע
אני מתחילה לקרוא כל מיני שמות מומצאים ואז משום מה הם מתקבצים פתאום "נהוראי, רוחצ'ה, שפרינצי, יהויקים, שרגא, גרטה"..
אהבתי מאוד!!!!
כבר אין לי ילדודס קטנטנים אבל נהניתי מכל רגע,מהיצירתיות והענין והאתגר שהבאת ,תבורכי!
וואו!!
חלק מהרעיונות כבר בשימוש…
יש לנו גם שירים מומצאים מוזרים שאפילו הדודים (הצעירים ) כבר מכירים
הכי מצחיק לראות ילדה בת שנתיים בוכה ופתאום אמא מתחילה לשיר "שטויות" (כמובן מחונכיות) והיא מצטרפת אחרי כמה פעמים ושוכחת לשיר.
עוד רעיון שמצאתי אם היא בוכה אני אומרת עכשיו שירה בוכה? עכשיו אמא בוכה.. עושה קול של בכי 2 שניות. עכשיו אמא צוחקת – צוחקת, עכשיו שירה צוחקת, סדר"כ זה עובד והיא כבר מתגלגלת מצחוק
מקווה שיעזור למישהי….
יראת, מהמם! איזה רעיונות מקסימים לבית שמח ומלא צחוק! קראתי וצחקתי ובעז"ה הולכת לבצע. תודה!