שלום לכולן, מועדים לשמחה!
הבת שלי בת ה-15 (כיתה ט') מתפללת כל יום שחרית ומנחה, ובסוכות – נוטלת לולב,
הלל, מוסף, הושענות וכו' – היא לא אומרת, למרות שאנחנו מזכירים לה וכו'.
לדעתכן, צריך לעמוד קצת יותר חזק כדי שתתפלל את תפילות הרשות הללו?
לפחות שתאמר הלל?
כשאני הייתי נערה עמדו עלינו בבית שנתפלל כל יום הכל (ויצאתי בסדר 😉 וגם אוהבת את התפילה, למרות שבגילאי העשרה הצעירים לא התלהבתי מזה…)
אבל הזמנים השתנו ואני תוהה אם זה נכון.
אשמח לשמוע את דעתכן, תודה!
הזמנים מאוד השתנו, להעיר לילדה יכול לגרום הרבה מאוד נזק.
חשוב מאוד לחזק אותה על מה שהיא כן מתפללת- וזה המון!
כדאי לפני כן לעשות חשיבה עם עצמך ובאמת להעריך את מה שהיא עושה, כי כאשר זה בא מהלב- מרגישים ושמחים על החיזוק
ממש לא להעיר ולא להזכיר. כל הכבוד מה שהיא מתפללת ואת לא מחדשת לה כנראה שיש הלל ומוסף אז לא רואה תועלת לומר מלבד ליצור התנגדות.
תפילה היא אישית, לא זכור לי שאי פעם ההורים שלי שאלו האם התפללתי, זה נשמע לי ממש מוזר לשאול או להעיר על זה.
ולמותר לציין שיצאתי ב"ה בסדר ואני מתפללת היום כמה שמצליחה גם בתור אמא
הייתה לי מורה חכמה שאמרה במקום לשאול האם התפללת תתפללי בעצמך שהם יראו – לא בחדר סגור!!
קיבלתי את זה על עצמי למרות הקושי והפזור בזמן התפילה,
אומנם אין לי ילדים כל כך גדולים אבל זה עושה גם באמצע החופש אווירת תפילה בבית