שלום לכולן, מועדים לשמחה!
הבת שלי בת ה-15 (כיתה ט') מתפללת כל יום שחרית ומנחה, ובסוכות – נוטלת לולב,
הלל, מוסף, הושענות וכו' – היא לא אומרת, למרות שאנחנו מזכירים לה וכו'.
לדעתכן, צריך לעמוד קצת יותר חזק כדי שתתפלל את תפילות הרשות הללו?
לפחות שתאמר הלל?
כשאני הייתי נערה עמדו עלינו בבית שנתפלל כל יום הכל (ויצאתי בסדר 😉 וגם אוהבת את התפילה, למרות שבגילאי העשרה הצעירים לא התלהבתי מזה…)
אבל הזמנים השתנו ואני תוהה אם זה נכון.
אשמח לשמוע את דעתכן, תודה!
לדעתי ממש לא נכון לעמוד עליה, זה לא גיל שצריך לעקוב מה היא מתפללת וכמה, זה שלה, וזה עלול לייצר ריאקציה גם אם אצלך זה לא עורר…
שמעתי בשם רב גדול שתפקיד ההורים בנושא
התפילה של הילדים זה מקסימום עד גיל בר מצוה(וגם אז כמובן בלי להכריח אלא יותר לכוון לש בעדינות ולהראות דוגמא), ממש היה גוער למשל באבות שמעירים
שוב ושוב את הבחורים שלהם כדי שיקומו לשחרית בלי שהבחור מעוניין
אלא מתוך לחץ אישי שלהם…אני לא חושבת שזה שונה אצל בנות.
כל הכבוד לה שגם בחופש
מתפללת שחרית ומנחה זה לא מובן מאליו! באמת מבחינת החיוב
היא לא חייבת ביותר מזה.
אני גם לא חושבת שצריך לעמוד עליה.
כילדה היה לי קשה להתפלל, עד כיתה ז' לפחות לא התפללתי בכלל בשבת…
והיום אני ממש משתדלת להתפלל שחרית ומנחה עם הילדים והכל.
לפעמים זה בא עם הגיל.
אני לא מחנכת
אבל לדעתי צריך להעריך מאד נערה שמתפללת שחרית ומנחה מידי יום
טכני: לא להתערב, לא לראות, לא לומר דבר בעסקי התפילות שלה. זה רגיש למסוכן מאד.
רעיוני, למחשבה:
היא רואה אותך מתפללת את כל התפילות הללו?
או לחילופין: יש אצלכם בבית מצד אחד ההורים יצירת ריאקציה לתפילה? (המון תזכורות להתפלל, דיבור מרובה על תפילה וחשיבותה או הסיכון אם לא וכד')
תמיד היא לא התפללה הלל או שזה משהו חדש?
והאמת, אישית אותי באמת מעניין למה הלל לא. בנות בד"כ ממש נהנות מהלל (ממוסף פחות. הושענות לא מכירה בנות שאומרות לא בבי"כ, חוץ מהושענא רבא)
ועוד משהו, שתדעי – האיכותיות שבין בנות הסמינרים מקפידות גם על תפילת מנחה באופן קבוע בגיל הזה. ראויה להערכה.
איזה סגנון בנות את מכירה??
(אגב ברוב הסמינרים מתפללים מנחה בסמינר…)
תלוי איפה אצלנו נותנים לזה 6 דקות ומי שמתפללת אין לה הפסקה
הרבה בנות מעדיפות בגלל זה לדחות את התפילה לבית ולפעמים כשהם חוזרות זה כבר שקיעה…
מנסה לדמיין את עצמי כשמישהו "עומד עלי" להתפלל משהו,
יוצא לי החשק להתפלל את מה שאני כבר כן מתפללת…….
מה שכן אפשר לאפשר טכנית, לתת זמן רגוע בבית שמיועד לתפילה,
אצלי אני מבקשת מהילדים לא לצאת לחצר בשעות הבוקר ומשאירה את פינת הישיבה שם עבור מי שרוצה להתפלל בנחת. (כולל אני).
אבל לא מזכירה\ לא מתערבת\ לא בודקת מה כן התפללו ומה לא…………
היא יודעת מה צריך להתפלל, בעיניי, לא להעיר ולא להגיד מילה, אפשר לשבח "איזה יופי שאת מקפידה ככה על שחרית ומנחה בכל מצב, זה מרגש אותי" אבל כמובן שלבוא ברגש נקי מבלי חלילה לשדר לחץ בנושא, יכול להיות לה ראקציה מזה
בתור נערה אני אומרת לך לא להעיר לה:)
זה כ"כ מעצבן, שפשוט יוצא החשק מהכל מצד אחד
אמרתם? השכרתם בעדינות? זהו, זה כבר שלה מול הקב"ה
אה והכי חשוב
תעריכו אותה ותגידו לה את זה ממש במילים על זה שהיא מקפידה להתפלל וכו,
כמו שאמרת אלו תפילות רשות-שלא חובה בהם(זה באמת הגיל שהתפילות יותר קשות והכל בסדר).
אם חשוב לך להכניס לפחות את ההלל אולי תנסי בדרך חוויתית-לומר כל הבנות ביחד,לשים במהלך היום שירים בבית שהם חלק מההלל(מה אשיב להשם וכו')וככה זה יכנס בדרך עוקפת.
לדעתי לא כדאי ללחוץ,או להתאכזב מזה שהיא עדיין לא מתחברת לתפילה,זה יבוא לה בהמשך,
אבל הייתי חושבת ,ומשדרת לה ,שזה הפסד שלה, ש'תגדלי תביני' כמה זה חשוב ,כייפי, שיש מי שזמין לך תמיד ,שמחובר אליך, שאנחנו אף פעם לא לבד..שהכי כדאי להשקיע בזה..ההשקעה הכי משתלמת..
ובינינו-גם אנחנו צריכות תמיד לחזק את עצמינו,תפילה היא מהדברים שצריכים חיזוק תמיד, וגם את עצמינו אנחנו מחנכות יחד איתם..
איזה אמא אכפתית שאת, הערכתי!
על תפילות החובה אתם לא אמורים לעמוד עליה. אז ק"ו על הרשות.