בעיקרון אני בן אדם נחמד, אדיב ואוהב לבוא לקראת.
וכך זה היה נראה:
לקוחה: ”מרים, לא נוח לי להיפגש בבוקר. אפשר בערב?”
אני: (אופס, זו בדיוק השעה שבעלי מגיע הביתה) ”כן, בשמחה. קבענו”.
לקוחה: ”אין לי את הכסף כרגע, אוכל לשלם עוד חודשיים?”
אני: (הממ… ומה יהיה על התזרים שלי??) ”כן, בסדר”.
לקוחה: ”מרים, תשלחי לי דחוף את החומר מהקורס, עכשיו יש לי זמן לעשות סדר בקלסר”.
אני: (סטופ! אני כבר לא יכולה). ”היי יקרה, אני כרגע בחופשה. אשמח לשלוח לך את החומר בכ”ח אב בעז”ה”.
מה רע בלהיות אדיבה, נחמדה וטובה?
הכל בסדר, עד שאת מתחילה לעבור את הגבולות של עצמך.
עד שאת מבינה שאם תפגעי בהחלטות של עצמך, את נחלשת, וממילא גם הלקוחות לא יוכלו לקבל את השירות שהם ראויים לו.
חופשה היא צורך נפשי חיוני לכל אחת מאיתנו. במיוחד לעצמאיות שמוטל עליהן עול רציני והאחריות כולה שלהן. קשה לעבור ממצב סטרס להרפיה, אבל אם נצליח, זה קריטי! לעצמנו, למשפחה וכמובן לעסק. לכן למרות הרצון שלנו להיות תמיד זמינות, לא לפספס אף פניה, לתת מענה וחלילה לא להפסיד לקוח, חשוב שנשקול את הרווח לעומת המחיר הכבד שאנו משלמות ללא חופשה אמיתית.
מכירה את הסיפור על האיכר שגידל עדר אווזות, כשלפתע אחת מהן החלה להטיל ביצי זהב. בתחילה האיכר טיפח והשמין אותה, אך לאט לאט, כשראה שהאווזה "דופקת" ביצי זהב מדי יום, החל להזניח אותה, עד שהחליט לפתוח את בטנה ולהוציא משם את הביצים, במקום לחכות להן בסבלנות…
כמובן שהוא הפסיד גם את האווזה וגם את ביצי הזהב.
האווזה בסיפור, זה אנחנו בנמשל…
אם נבין שעלינו העולם עומד, שאנחנו היצרניות של ביצי הזהב, נשקיע קודם כל באיזון הנפשי ובטיפוח האישי שלנו. במערכת הייצור שלנו שמפיקה את התוצרים המופלאים האלה.
בשנים הראשונות כעצמאית הייתי אפופה רגשות אשמה וחששות:
איך אני יכולה לעזוב את הלקוחות באמצע?
אולי יגרם נזק בלתי הפיך אם לא אהיה זמינה?
האמנתי שכדי להצליח בעסק אני חייבת להיות זמינה תמיד.
ההתנהלות הזו הובילה אותי לכאוס פנימי וחיצוני: אמרתי לכל מה שביקשו ממני "כן",
ובסוף רק עבדתי יותר ויותר, אבל לא הרווחתי יותר.
עד שבאה לקוחה אחת ש"עשתה לי בצפר". היא פרצה את כל הגבולות שלי, ביקשה תמיד מה שלא נח לי, דרשה דרישות לא אפשריות, ואני ניסיתי כל הזמן להתגמש, להיות יצירתית, למצוא פתרונות שמקובלים על כולם –
עד שהרגשתי כל כך מותשת, ופשוט קמתי בהחלטה נחושה ובניתי את החוזה שלי מחדש עם כל הגבולות החדשים שהחלטתי עליהם.
אחד מהסעיפים שהכנסתי בחוזה הוא סעיף החופשה.
מתי אני לא מקיימת פגישות עם לקוחות?
מתי אני בזמינות נמוכה למייל?
ומתי אני לגמרי בחופש?
כי הרי בינינו, למה בחרנו להיות בעלות עסק?
בין כל הסיבות ההרואיות של להביא בשורה לעולם, ולחיות את השליחות, יש גם סיבה קטנה וזניחה כמעט: אנחנו נשים ואימהות, ורוצות לחיות בשפיות ולשלוט בזמני העבודה שלנו.
ולהיות בעלת עסק, זה אומר שאני המנהלת!!
אני זו שקובעת את תנאי העבודה שלי.
ומנהלת יכולה להכיל את ה”לא”. היא לא מנוהלת מהפחד שמא יכעסו עליה או לא יהיו מרוצים מההחלטות שלה. מנהלת עסק מקבלת את ההחלטות שלה בפרואקטיביות ומיישמת אותן.
אמנם את משלמת מחירים שאין לשכירה, אבל יכולה ליהנות גם מהרווחים!
את מחליטה על העסק שלך ולא אף אחד אחר!
לכן דאגי לקבוע סעיפים שיקלו עליך לעבוד בצורה שפויה בלי לחץ, לצאת לחופשה כמו כל מנכ”ל, ולחזור עם כוחות חדשים ורעננים.
לפעמים ההחלטה הזו דורשת ממך להתארגן:
קחי עובדת שתחליף אותך באופן זמני.
קבעי שעה שבה את עונה לטלפונים/מיילים.
עבדי צפוף יותר לפני החופשה כדי לסגור פינות.
הגדירי הודעת חופשה במייל עם תאריך התחלה וסיום,
ותני מספר טלפון לפניות דחופות.
זהו! עכשיו את פנויה לנפוש ולהינות, צורך אנושי שכל כך קריטי לנפש שלך.
אגב, גיליתי שגם הלקוחות רוצים לפעמים חופש 
מאד חשוב – לתאם ציפיות עם הלקוחות מראש, כך אין תסכולים ואין האשמות, ואת פנויה ליהנות עם המשפחה שלך, ולהטעין את עצמך מחדש בחופשה שקריטית לפעילות העסקית שלך.
הניתוק הזה, הטוטאלי הוא מה שיוצר את האפקט של חופשה.
אנשים נוסעים פיזית הכי רחוק שיש, רוצים להתנתק – אבל לוקחים איתם את הטלפון או הטאבלט, אז מה עשינו??
למעשה, בחופשה נופלים אסימונים בתת מודע, ואנחנו חוזרות רעננות ויצירתיות יותר מאי פעם.
אז אל תהססי, כתבי לעצמך מהי החופשה שאת זקוקה לה.
מהן הגבולות שלך: מה כן, ומה ממש לא. מתי את יוצאת, ומתי חוזרת.
שתפי את הלקוחות בדרך נעימה ומכובדת
ו—ללא התנצלויות!!!
חופשה נעימה!!
שלך תמיד לכל שאלה (חוץ מבחופשה 
)
מרים קטנוב
רוצה ללמוד עוד על מכירות?
לצפייה בסדנת מכירות לחצי כאן>>
להאזנה לסדנת מכירו לחצי כאן>>
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
