"שלום, אני מדברת כאן מארגון …………..…
אנחנו ארגון שתומך באלמנות ויתומים.
רצינו קודם כל להודות לך על התרומה שלך במשך כל השנה, בזכותך עוד משפחות…….."
תודה, באמת תודה, ועכשיו מה?
"אז זהו, לפני חג החנוכה, רציתי לשתף אותך ולזכות אותך בעוד תרומה, יש עכשיו אלמנה טריה, שבעלה נפטר לפני כמה חודשים, והיא נשארה לבד עם 5 ילדים קטנים,
וזה החנוכה הראשון שהיא הולכת לחגוג לבד.
בלי בעל שידליק חנוכיה, בלי מישהו שישיר איתם "מעוז צור",
אין מישהו שילך לקנות סופגניות לילדים…
כל החג המשפחתי והביתי הזה, פעם ראשונה היא תוביל אותו לבד…. לבד…."
אני מבינה, בהחלט מבינה, ועצוב לי ממש, אבל באמת, כרגע אין לי אפשרות להגדיל את התרומה הקבועה שלי….
"את יודעת, חג כזה מרומם ומשפחתי, בלי בעל, לבד בבית עם ילדים, זה קשה ממש, ולנו יש את האפשרות לשמח אותה, לתת לה קצת עזרה ותמיכה בחג הזה"
אני יודעת, כן, מכירה את זה מקרוב….
"מה את אומרת, באמת? נכון, אלמנות ויתומים זה תהומות של כאב וצער, באמת קשה. ולנו יש את הזכות לעזור להם. מה את אומרת, מכירה מקרוב?"
כן, ממש קרוב.
אני גם חד הורית, גרושה, וגם מגדלת לבד 3 ילדים מדהימים, וכבר כמה שנים שאני מתכנסת בכל חג חנוכה – לבד לבד, ומדליקה ממש בהחבא ובמהירות את החנוכיה בחלון,
שלא יראו אותי ברחוב, שאני לא יתבייש בזה, שהילדים שלא יתביישו… ולבד לבד אני מדליקה נגן עם שירים, שמשהו אחר ישיר ולא אני, וכן, גם אני קונה לבד סופגניות, ומכינה רק לעצמי לביבות.
ואת יודעת מה?
לא פנו אלי בהצעה לתמוך, לעודד כלכלית, אף אחד לא רדף אחרי בחלוקת דמי חנוכה לילדים שלי (גם כשהם לא מכירים את אבא כי הוא לא בארץ…. אז בעיני הילדים שלי יתומים חיים)
"ואוו. אני מצטערת לשמוע, שיהיה לך חג שמח"
וזהו.
היא ניתקה ואני נשאבתי אל המחשבות שמנקרות בי כבר תקופה ארוכה.
——–
אנשים רואים אותי ברחוב, ובטוחים שהבאתי על עצמי את החיים האלו.
את הגירושין ופירוק הבית, את הקושי הנפשי בלגדל ילדים ששואלים אותי – "אמא, איפה טאטי?" (יש הבדל בין – "אמא, לטאטי כבר טוב עכשיו?.……)
אנשים לא זוכרים – שכמו שבורא עולם כתב לאלמנות מסלול חיים לא קל,
הוא כתב גם לי, הגרושה, מסלול חיים מאתגר,
אני גם מנהלת בית חד הורי כמו כל אלמנה אחרת,
אבל – לא נעזרת.
לא כלכלית ולא תמיכה רגשית מהסביבה,
כי כולם בטוחים ש – בזה היא בחרה!!!
והאלמנה? מבורא עולם ישירות,
נו, אתן לא רואות???
ורק אני, שלקחתי את המושכות לידיים,
אמרתי דייייייייייייייייי לסבל אחד או שתיים,
מפרנסת לבד לבד (!!!) משפחה שלמה,
ואין מי שירדוף וירצה סתם לתת – גְּרוּשׁ לגרושה.
אני לא רוצה להישמע מקטרת, ולא לצאת מזלזלת ח"ו,
אבל כן רוצה להציף כאן את הכאב שלי, ושל עוד רבות כמוני…
שאולי ברחוב מדביקים עלינו טייטל של "טוב, היא הביאה את זה על עצמה, היא יכלה להישאר איתו… היא בחרה לעזוב…."
ואז משליכים גם שבטח הוא נותן מזונות, וזה מספיק ויש לה עודף… (בטח, אני תכף קונה דירה שניה)
אבל שוכחים שלא, מזונות זה כלום, זה לא מכסה את המעון של הקטן שלי ולא את הטיטולים שלו,
ויש לי גם שכירות, ומחיה, וביגוד לילדים (מי מדבר על ביגוד בשבילי כרגע…), וחורף, ושמיכות פוך לכולם, והחשבון חשמל שהולך לעלות עכשיו…
וגם אני הולכת לאסיפות הורים בכיתה א' של הבכור שלי, ויושבת מול הר'בה נבוכה…
אני מודעת לזה, כן, ומכירה מקרוב כמה אלמנות מדהימות, עוצמתיות, נשים גיבורות,
שמחזיקות את עצמן, מתגעגעות בשקט, בוכות בלילה, ומחייכות לילדים המתוקים והטהורים שלהם.
ובאמת, שולחת חיבוק אוהב ומעריך לכל אחת כזאת! ומייחלת יחד לגאולה הקרובה!
אבל עדיין… כל כך קשה לראות מהצד, עיתונים מפוצצים על התרמות ותרומות,
סיפורים מרגשים על מתנות שנחתו על יד הדלת…….
על זיכויים חודשיים קבועים לחנויות, על ערכות לחורף….
על חגיגות ענקיות לימי הולדת בת מצוות ובר מצוות…
על שבתות נופש וחיזוק והתאווררות.
כל כך קשה לי לראות אותם ברחוב, לבושים בקפידה בקולקציות הכי חדישות ובסטים מושלמים מכף רגל עד ראש,
ואצלי – אין לי את האפשרות הזאת. אין לי שקל לבזבז על סטים כאלו, וזה חשוב לי!!!! כמה חשוב לי!!!!!!
ולא, אני לא יכולה לפרגן לעצמי על חשבון האוכל שלי. לא יכולה!!!!
יש ארגונים שזוכים לעזור ולתמוך בנו,
והם עושים מלאכת קודש לשמח אותנו! ועל זה – תודה ענקית!!!
אבל הם מעוטי יכולת, והכסף לא זורם שם בכלל כמו שזורם בארגונים אחרים….
אולי זה נשמע קצת נוקב מה שכתבתי,
אבל היה לי חשוב לשים את הכאב שלי על השולחן, להביא את הפן הזה על הבמה החשובה כאן, להעלות את המודעות,
ואולי יש כאן נשים בסטטוס שלי, שמזדהות איתי ויכולות לעודד אותי?
כי אני כאובה… ושבורה…
ואוו כ"כ כואב מה שכתבת ממש נוגע ללב 🙁
יש מקרים ופעמים מנסיון שרק ד' יודע את הכאב האמיתי והוא היחיד שיכול לעזור ולסייע הארגונים והחסדים בעולם הם באמת מאד יפים וטובים אבל מגיעים רק למה שבקול ולמי שכולם יודעים ומכירים בזה מה שמנחם זה שד' נמצא עם כל יהודי בכל מצב לא יודעת אם עוזר מה שכתבתי אני ככה וזה מה שמחזיק אותי לראות בערבי חגים את חברות שלי היתומות עם תווים לכל מה שהם רוצות לחג ונופשים וכל מה שהם צריכות לפתח הבית… ואם רק מישהו היה יודע מה הפרוש להיות יתומה עם הורים בחיים…
מסתכלת על זה כחלק מהמסלול וחלק מהנסיון
בהצלחה והמון כוחות!!!!
גועל נפש רוב התגובות כאן
וה' יודע איזה שכר בשמים אני יקבל על זה שאני לא מאחלת להן להתגרש גם
מישהי פה יודעת מה עוברים עד שמגיעים להחלטה המחרידה הזאת?
לא שמעתי מעולם על מישהי שמתגרשת כי יש תמיכה
אולי גם לא ניתן כסף לאלמנות ויתומים כי זה יעודד התאבדויות???
כותבת את זה נערה, בת להורים גרושים
שמשכו בכל הכח 25 שנה עד שלא הייתה אופציה להמשיך
שרואה את אמא שלה נ-ק-ר-ע-ת תחת העול הכספי
לחתן לבד ילדים
לשלם מחיה דיור חשבונות
ושכל יום שלישי, בוכה את נשמתה מול יתד עם הכתבה המתחנחנת של נחזיק חזק
על "גיבורת הרוח שקיבלה מכונת כביסה בערב שבת"
וכשזה קורה לנו אין אף אחד…
ואגב, יש לי אבא
ואנחנו אפילו בקשר
ועדיין הלוואי והייתי יתומה.
וואו. כואב לי בשבילך. ממש!!
מה לאחל לך?
שה' יאיר לי פנים
אפשר?
מתפללת עלייך עכשיו נשמה❤️
מתפללת עלייך, שיהיה לך כל הטוב וכל ההארת פנים שבעולם.
מתפללת עלייך. מכל הלב!
ואני רוצה לומר עוד יותר מזה
אני יתומה. לצערי הרב. אבא שלי האהוב נפטר לפני 3 שנים בגיל מאד מאד צעיר.
והיום, אחרי שלבי האבל והאובדן (טיפלתי המון..) – אני ממש יכולה לומר שהשלמתי.
שאפילו טוב לי.
אז ההשוואה האיומה בין בת גרושים ליתומה היא פשוט לא רלוונטית…:(
יקרה ואהובה!
בטח שאפשר, אפשר ועוד איך.
לא אני שאלתי אבל רוצה הכי בעולם לאחל לך שה' יאיר לך פנים ויהיו לך חיים מאושרים ושמחים!!
שתבני את הבית שלך בטוב ובנעימים עם בחור מיוחד שיתאים לך ותחיו חיים טובים ומאושרים יחד!
חיבוק ענק!!
ואוו את מדהימה!!!!
אני עם דמעות בעינים!!!
כ"כ לא מסכימה עם התגובות פה!!!
בחייםםםםם תמיכה כספית לא תעודד משהו להתגרש!!!!! בחיים!!!!
זה גיהינום עלי אדמות!
ולא חושבת שמשהו יעשה את זה, אם לא – שהחיים ביחד יהיו עוד יותר גרועים!!!
והפוך
אולי אם לא תהיה בציבור שלנו כזאת הסתכלות גרועה על משפחות של גרושים
זה יגרום למשפחות שסובלות, אבל באמת סובלות!!!!!!
סבל בלתי יתואר!!
שמי שלא מבינה, שתודה להשם מליון פעמים ביום!!!!!
אבל כן בבית שלנו סובלים מממששש!!!!
הבית הזה מכיל כמויות של כאב שא"א לתאר…
עצובבבב
עצובבב
ומאוד יכול להיות שאם ההורים שלי היו מתגרשים היינו חיים יותר טוב…
הסיבה היחידה שממשיכים ככה
זה בגלל המקום שבו נמצאות משפחות של גרושים בציבור שלנו-
לגבי שידוכים, לגבי מוסדות ולגבי הכלללל!!!
וספציפית אצלינו ב"ה אין שום בעיה כספית
והפוך אם יהיו גירושין יכול להיות שתהיה יותר רווחה…
לא תמיד לשמור על בית שלא יתפרק זה הצעד החכם.
אולי אם תהיה קצת יותר לגיטימציה לגירושין זה יציל כמה משפחות???!!!!
תנסו לחשוב על הצד הזה….
ואם יהיו ארגונים שיעשו פעילויות, נופשונים, נופשים וכו…
לפחות חצי ממה שעושים ליתומים
אולי זה קצת יעזור להקל על המשפחות האלו, הלוואי!!!
מגיע להם כ"כ!!!!!!!!!!!!
יש ארגונים לילדים להורים גרושים
בשבילך, זה לזה, ביחד…
זה דבר מבורך ובאמת כל הכבוד להם שהרימו את הכפפה.
יתום חי קשה יותר מלהיות יתום "אמיתי"
יתום חי קרוע בין הורים כאובים, מלחמות עולם (הרבה פעמים) ומשטרות ובתי דין ופסיכולוגים ומה לא?!
בשבילך באמת ארגון מדהים
אבל זה הוא בלבד…
יקרה,
כשקראתי את הכתבה שלך , לרגע שאלתי את עצמי האם אני כתבתי אותה? את מתארת באופן מדויק את הסיטואציה הזאת. בעבר זה גרם לי להתפרק מול הטלפן המנסה לסחוט ממני רחמים ורגשי אשמה. וכמובן כסף ועוד יותר ויעוד יותר….. שאלתי אותם האם עלי לממן לאישה אלמנה בזמן שלי עצמי כבר אין דירה משלי – נזרקתי. אין ממה לשלם אוכל לשבת כי היה עלי להוציא הון עבור עו"ד ועבור החובות שהשאיר אחריו וכו, הוצאות בלי סוף. בלי תמיכה מהמשפחה -כי הם כועסים נורא. עם ילדים מנוכרים באופן מלא או חלקית . אך בכל מצב הם תומכים באבא שלהם
וזה מספיק להם. בלי תמיכה מקופות העיר או השכונה. בלי בטוח לאומי – כי אין כוח מיותר להילחם בטחנות רוח. בלי סיוע ממשרד השיכון כי הם שונאים חרדים. ובלי ….. הארגונים שעוזרים לגרושות לא תומכים כלכלית
אלא להיפך מבקשים השתתפות וסיוע וגם בעבור הפעילויות שלהם נשים משלמות בעצמן.
כשהעליתי את העניין לפני הטלפן הרחמן הוא אמר ש"בזכות התמיכה שלי לאלמנות וליתומים השם ישלח לי הרבה שפע וכו וכו. אז הצעתי שעבוד הפוך כלאמר שיתקשר לאלמנות ויציע להן ברכה וסיעתא דשמיא גדולה בזכות שהן תומכות בנשים גרושות הנמצאות במצב כלכלי ולא רק במקום קשה הרבה יותר. הוא ניתק. מי שלא חוותה את הסיתואציה הזו לעולם לא תבין עד הסוף.
כואב לשמוע!
באלי רק לתת לך חיבוק מלב אוהב!
נגעת לי עמוק ואני עם דמעות עכשיו, שיקפת עוד יותר את הכאב שלך – שלנו.
הניכור שיש מהמשפחות בהרבה פעמים הוא עצוב וכואב ושורט….
תפתחו את העיניים גם בנקודה הזאת!! אישה שהחליטה להתגרש היא אישה ענקית! עם עוצמות!
לא מגיעה לה תחושת ניכור עוינת דוקא ממי שהיא הכי מצפה ממנו לתמיכה…!
להיות בזוגיות רעילה זה הרסני ביותר וקשה ביותר. להיות גרושה זה קשה תופת, אבל בלי הקטע של הרסני.
אני פשוט בוכה פה יש לי אח שהתגרש בעבר ב"ה כיום נשוי באושר ויש לו ילדים אך השאיר אחריו שני ילדים אומללים שנשארו בלי אבא בבית וכן אח שלי מסור אליהם מאוד ולא שוכח אותם מזמין אותם שבתות וכו' אבל עדיין הוא גר בעיר אחרת יש לו אשה וילדים מנישואין שניים הוא לא יכול להיות נוכח בחייהם של הילדים הקודמים יותר מידי במיוחד שגר בעיר מרוחקת מהם, כך שמי שטוענת שלילדים יש אבא לא מבינה מזה אומר אבא שלא גר בעיר! זה אומר אבא שלא יכול ללמוד עם הבן שלו באבות ובנים זה אומר ילדה חסרת ביטחון עצמי שעוברת חרם כיתתי והתעללות חברתית בלי שלמורות יהיה אכפת!!!(בי"ס בית יעקב בב"ב) זה אומר ילדה שנאלצה ללכת ללמוד בבי"ס שכלל לא מתאים לה ולמשפחתה מבחינה רוחנית אך מה לעשות שכבר לא יכלה לסבול יותר בבי"ס בית יעקב? זה אומר ילד שאף ת"ת בב"ב לא הסכים לקבל אותו! אל אף שמדובר בילד שמגיע ממשפחה אברכית מצוינת! (אח שלי היה צריך להפוך את העולם כדי שיהיה ת"ת שיסכים להסתכל עליו)
כל הזמן אני שואלת את עצמי למה למה אין איזה ארגון שיאסוף את הילדים האלו שיעשו להם נופשים ופעילויות כפיות לפחות כמו ליתומים! למה לא מגיע להם?
היתי שמחה מאוד להקים כזה ארגון אבל אשה קטנה ועסוקה מאוד מטופלת בקטנטנים צפופים ואין לי את היכולת לזה אבל הלוואי שמישהו יתעורר ויבין שיש פה משהו לא הוגן! יש פה נשמות של ילדים שלא חטאו ורק צריכים מישהו שיתן להם כוח אין שום סיבה שילדים יהיו מנודים מהחברה החרדית רק בגלל שהוריהם התגרשו!
אני כן חושבת שיש משהו שצריך לשנות בחברה החרדית נכון שיש את הפחד שיהיה לגטימציה לגירושין אך לא פחות מיזה יש פחד לנשמות האלו שרק ד' יתן להם כוח לא לנשור ח"ו כשיגדלו..
יש בבני ברק הרבה בתי ספר בית יעקב.. לא חיבים לעבור לבית ספר לא בית יעקב
וסליחה שנתפסתי לפרט השולי הזה
באמת תאור (כלומר מציאות) מצמררת וכואבת
לצערי הבת שלי עוברת חרם חברתי בבית הספר,
ולא לא התגרשנו..
ונ.ב. הלוואי והיה אפשר להתגרש מההורים ואז גם אנחנו לא היינו סובלים כ"כ הרבה וחושבים על גרושין
לפני התפילה שיהיו אירגונים
הלוואי שלא יהיו עוד מקרים של פירוק
הלוואי שיהיה שלום ושלווה בכל בתי ישראל
לדעתי אין בכלל מקום להשוואה בין התמודדיות שונות, זה לא נכון ולא רלוונטי בכלל להשוות אלמנות ויתומים לגרושות וילדיהן… כל אחד וההתמודדות שלו, והדרך שהוא אמור לצעוד בו…. וכן, בתיק של הגרושות יש קשיים מסוג שהם פחות פוטוגניים וכולל גם פחות תמיכה.. גם את זה ה' כלל בחבילה הזאת, הרי זה הוא שציווה עלינו לשמח דווקא את היתומים…..
ברור שזה חשוב להעלות למודעות שיש הרבה אנשים שקשה להם ומתמודדים ואין להם תמיכה והבנה, ובאמת לשים לב לכל האלה השקופים (ויש הרבה סיבות לשקיפות, לא בהכרח גרושות..) ולעזור כשצריך, להכיל ולאהוב בלי לשפוט…
כי אותו אחד שביקש מאיתנו לשמח את שלו, ביקש גם את העזוב תעזוב עימו…..
אז חיבוק ענק לכל המתמודדות הגיבורות שבאמת לא תמיד רואים אותן….!
שה' יתן לכן את הכוח לקום ולצמוח…. וגם ישלח לכן את השליחים המלאכים שלו לשמח אתכן…..
רק הלוואי וכבר יפסיקו את ההשוואה האיומה הזאת בין הגרושות לאלמנות כי ההתמודדות שלהן כ"כ שונה מהמהות….. ולא כל סיוע שמתאים לאלמנה תתאים לגרושה…..
"וכן, בתיק של הגרושות יש קשיים מסוג שהם פחות פוטוגניים וכולל גם פחות תמיכה.. גם את זה ה' כלל בחבילה הזאת, הרי זה הוא שציווה עלינו לשמח דווקא את היתומים….."
אין מה לומר על כזה תגובה, זה התחתית שאפשר להגיע אליה….
"רק הלוואי וכבר יפסיקו את ההשוואה האיומה הזאת בין הגרושות לאלמנות כי ההתמודדות שלהן כ"כ שונה מהמהות….. ולא כל סיוע שמתאים לאלמנה תתאים לגרושה….."
במה היא שונה? ואיזה סיוע לא מתאים לגרושות?
בתורה יש ציוויים מיוחדים לאלמנות ויתומים, לא לגרושות.
עם כל הכאב והצער, אני גם חושבת שאין טעם להשוות, מהרבה סיבות.
אין צורך להשוות, אבל כן חושבת כמו שיש בתורה ציווים מיוחדים להתייחס ליתומים ואלמנות, יש גם מצוות ואהבת, מצוות צדקה ועוד…
זה אחד מהכעסים על ה'….
וכן, אי אפשר להשוות..
אבל…
פשוט ליתומות ואלמנות יש את האופציה לבכות לי- לא
כעסים על מי???????????????
שה' ישמור.
כן, על ה'.
ותאמיני לי שאני עובדת על עצמי חזק.אבל כן אני מודה. אני כועסת עליו.
למה כתוב בתורה איך צריך להתייחס ליתומים ואלמנות ובנות שלא בקשר עם 2 ההורים או שההורים גרושים או לגרושות עצמן לא כתוב???
כמו שלא כתוב במפורש על הרבה קשיים והתמודדויות..
אני חושבת שאנחנו כחברה צריכים פשוט לפתוח את הלב ולהשתדל להרגיש את השני, לנסות להיטיב במה שאנחנו יכולים ולתת הרגשה טובה, שהאדם המתמודד שעומד מולנו ירגיש שיש מישהו שאכפת לו ונושא בעול איתו..
זה אמנם לא נאמר במפורש, אבל כל הדברים האלה כלולים ב"ואהבת לרעך כמוך"- פשוט כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו, עם הבנה, רגישות ואכפתיות- את זה בדיוק ניתן לשני.
עבודת חיים..
אחת אהובה.
אני מבינה אותך מאוד, מתפללת עלייך ומקווה שתרגישי תמיד את הטוב והמתוק.
בזהירות אומר לך, שלדעתי לא כותבים ככה בפורום ציבורי.
(לא מבטלת חלילה את הרגש. הוא קיים ואנחנו חייבים להכיר בו)
ברור שאין טעם להשוות
כי לכי תשאלי כל ילדה יתומה אם היא מוכנה להחליף עם בת להורים גרושים-
אף אחת לא תסכים
ולצערנו רוב הבנות להורים גרושים היו מעדיפות להיות יתומות….
בעלי הוא בן להורים גרושים, התגרשו כשהיה בן 7.
לא חושבת שהוא היה מעדיף להיות יתום, ממש לא.
תודה לאה!
חידדת עוד יותר את מה שרציתי לומר.
לכל אחת מאיתנו התמודדות שונה, כמו של משפחה שזוכה לקבל ילד חנ"מ מתמודדת עם זה שונה, אבל בסופו של דבר – גם אלמנה וגם גרושה מנהלת בית חד הורי, לבד. וגם משפחה לתסמותק ומשפחה לאוטיזם מגדלת בית עם חנ"מ.
ההתמודדות שונה, גם בין 2 משפחות יתומים ובין 2 משפחות להורים גרושים,
אבל מה שמרגיש, לי באופן אישי, שהציבור שלנו מוצף באינסוף ארגונים ליתומים ואלמנות, ובכלום ארגונים לגרושות……
האמת שמרגיש לך נכון..
אבל לדעתי ההצפה של הנושא לא תקים ארגונים לגרושות, כי איך ראיתי כאן איזו תגובה? כל עוד אין גב רבני זה פשוט לא יעבוד..
מה שכן הצפת פה מודעות מאוד חשובה ונחוצה של שימת לב של הסביבה לקשיים שהם לא קשיי ויטרינה ורגישות שצריך לגלות כלפיהם (אני אישית לא סבלתי את חוסר הרגישות של להתקשר להתרים גרושה לארגונים של אלמנות… וקורה להם גם שהם מתרימים אלמנות בעצמן לארגונים שלהם… אבסורד.. זה ממש כמו להתרים משפחת מצוקה כלכלית לקופות צדקה…. זה מעניין איך אין להם ידע בסיסי האם המשפחה שהם מתרימים הם בעלי אמצעים או לא…)
וכן להכיל את השני ולהבין אותו בלי שיפוטיות!
וזה סופר חשוב בעיני….
תודה לך, ומאחלת לך שה' ישפיע את האור הגדול שלו גם בביתך….
נושא ההתרמות האנונימיות בטלפון הוא ענין נפרד ובאמת מגוחך, כי הם לא יודעים עם מי הם מדברים.
ממש אתמול קיבלתי שיחת התרמה מארגון לא מוכר שהציג את עצמו כמסיע לזוגות בטיפולי פוריות, הנציגה וידאה לפני שהתחילה את השיחה שאני לא בחורה 🙂
זה כל כך שיעשע אותי! מה מונע מבחורה לומר שהיא נשואה, ולמה נראה להם שאפשר להתרים כל אישה למטרה הזאת? ואם בעצמי הייתי במסע טיפולים כזה? נשמע שהבקשה לא היתה עושה לי טוב…
הלואי וההצפה כן תקים ארגונים וכן תגיע למקומות שצריך להגיע אליהם…
ושיהיו רבנים שיסמכו ידיהם על זה!!
על כל בית שמתפרק כתוב שהמזבח מזיל דמעות, והקב"ה מצטער מזה.
ועדיין – בבתי דין יושבים פוסקים ודיינים יראי שמיים, צדיקים, שנותנים גטות מדי יום, כי יש מקרים שכלו כל הקיצין, וניסו וד"ל.
אז שוב, חוזרת לנקודה שלי –
זה שיפתחו ארגוני תמיכה לא יגרום לאף אחת לחתוך!! אף רב לא יתיר לפרק בית כדי להתמך כלכלית….
אני מסכימה איתך לגמרי,
די,
תרדו כבר מהשוואה לאלמנות ויתומים.
מבטיחה לכן שגם להיות אלמנה זה לא התענוג הכי גדול,
(כן, אני עם 6 קטנטנים…)
זה פוגעעע ומכאיב מאוד,
מותר להביע כאב
והכאב של הגרושות הוא מושחז ונורא ודוקר,
אבל זהו נסיון אחר!
לא מורידה מהקושי אבל גם לא משווה,
כמו שאני לא משווה נסיון של נכה ללא רגליים לנסיון של עיוור.
תהיו יותר רגישות,
באמת יש ארגונים מדהימים שעוזרים ותומכים ומרפדים טיפה מהכאב הגדול מנשוא.
יש אלמנות שלפני הפטירה חוו תקופה מטורפת של אישפוזים קשי.
ם של לראות את הבעל הולך ודועך,
של קריעה בין הילדים בבית שצריכים אמא לבין בעל שסובל ייסוריי תופת של להיות ביציאת נשמה של האדם הכי קרוב אלייך,
יש אלמנות שעברו טראומה קשה שראו את הבעל שלהם מתמוטט לנגד עינהם ולנגד עיני הילדים, החייאה של שעה וחצי וזהו, שקט …
ונכון שהילדים שלי קיבלו משחק קופסא לפני חנוכה,
אבל זה עדיין קשההה להדליק נרות לבד,
זה בדידות, זה אין אחד ענק שחג במעגלים תמידיים מסביב.
וזה שורף מאוד
כשהבת שלי הקטנה אומרת לי ,
אמא , אל תבכי הפעם בהדלקה, טוב?
ואני לא בוכה ,
מחניקה את הכדור בגרון,
ומחייכת בכוח,
בשביל הילדים…
ומנסה לעשות שמח ואוירה של חג..
או כשהילד שלי שואל,
מה, אמא גם לנו היה פעם אבא שמדליק??
ועוד נקודה שרציתי לעלות.
לא כל לכל האלמנות היו חיים מושלמים לפני זה,
כן, יש אלמנות שהיה להם התמודדות לא פשוטה גם בזוגיות,
וכאן נכנס הקושי והסחרור והאשמה העצמית והחידלון באין אונים של רצון לתקן ולשנות…
אז פליז🙏
תהיו יותר רגישות,
תעלו את הכאב אבל אל תשוו אותו לכאב אחר,
אין לכן מושג כמה שזה פוגע ומקטין ומרסק שמקטינים טו מזלזלים,
או אפילו מציירים אותו באור אחר.
שיהי לכלנו חנוכה שמח,
עם ידיעה, שלכל אחת יש את החיים והנסיונות הכי מדוייקים בשבילה, הכי נכונים בשביל התפקיד שלה.
ונשנרגיש תמיד את אהבת ה‘ אלינו.
שולחת לך המון כוחות, את גיבורה באמת!!!
זה התמודדות קשה בפני עצמה, מתפללת עלייך לשמחה כל הזמן, והמון סבלנות לכל המתוקים.
את צודקת ממש, וסליחה אם האשכול הזה הכאיב…
מה שרציתי להעלות – זה אך ורך את הנקודה הזאת –
הנסיון שלנו שונה מאד!! מאחת לשניה!
המורכבות שונה והרגישויות שונות, אבל –
בסופו של יום, בשגרה,
שנינו מנהלות בית לבד, ההוצאות הכלכליות עלינו… הילדים של שנינו גדלים בלי אבא בבית, (גם בבתים שיש משמורות, זה לא הגב שאבא מביא לבית…)
ובלי להשוות בין כל השאר!!!
עוד משהו שחשוב לי לומר – חלילה לא התלוננתי עליכן, חלילה!!!!
וגם שום טיפת תלונה על כל הארגונים שעושים עבודת חסד מדהימה!!! (מכירה מקרוב כמה אלמנות שנהיינו חברות בעקבות הסטטוס שלי, וכמה ארגונים מדהימים באמת!!!)
הפניה וההצפה של הכאב שלי הייתה לכל אלו שכן יכולים להרים את הכפפה, ולשמח גם אותי ואת הילדים שלי….
תודה.
את באמת הצפת את הקושי בצורה מכובדת
ועם רצון להכרה ועזרה בהתמודדות.
היו תגובות אח‘‘כ שפגעו,
תגובות שהלוואי והיתיי יתומה חס ושלום.
אמירות כאלה ואחרות שהיתומים מהלכים מעדנות וצועדים ענוגות מטופטפים בסטים.
אני מכירה מקרוב ממש,
אלמנות, לא אחת ולא שתיים שגם מתמודדות כלכלית.
כןן,
ההתמודדות היא יומיומית ושעתית ווהמעגלים הרחבים שהיתמות והאלמנות מביאה,
החיכוך האין סופי עם החסר והלבד והרצון לחלוק ולשתף.
וטכני והרגשי והטראומה והחריגות והמבטים.
גם גרושות עוברות מסע דומה…
וגם ההתמודדות שלהם היא כפי שתארתי,
ומגיע לכם את כל העזרה בעולם,
את ההכרה הכל כך נצרכת בדרך הזרועה באבנים.
תציפו את הקושי,
אבל לעולם אל תשוו זה עושה עוול.
מכיון ,כמו שאחת כתבה,
הרבה הרבה ארגונים מגבילים את העזרה לאלמנות טריות,
ויש כאלה ארגונים שיותר חזקים בפעילות שלהם באזורים מסויימים וכד׳
במודעות הכל נראה הרבה יותר נוצץ,
אבל ביום יום זה פחות.
ושלא ישמע שחס ושלום אני מורידה מערכם ומהנתינה של הארגונים,
זה עוזר ומרפד וכד‘
בפרט שיש ארגונים שעוזרים ללא פרסומות מרוחים בעיתון,
שזה לעצמו גם קושי.
להסביר לילדים שלא! אתם לא מסכנים למרות שזה מרוח בכל העיתונים..
אני מאחלת לך את כל הטוב שמגיע לך ,
כי את מיוחדת וגיבורת על ואמא לביאה,
ומי כמוני יודעת..
כמה כוחות גוף ונפש נדרש בכדי להמשיך ולחיות ולשמוח ולאהוב… וחגים ושבתות ולילות בודדים ושמחות מהצד שלנו ומהצד שלו…ומסיבות חומש וסידור וחלאקה ויום נישואים וכד ‘וכד‘
ו
בדיוק השבוע יצא לי לדבר עם חברה אלמנה, שאלתי אותה בעדינות מה היא עושה בחנוכה, ואמרה לי שכמו כל שנה היא יוצאת לנופש שמארגנים לה,
אחרי שקראתי כאן באמת הבנתי את החוסר של הגרושות, שאם היו מארגנים גם לכן נופשים כאלו – היה לכן הרבה יותר קל!!
בדיוק!!!
לא מורידה מהקושי של האלמנות כלום!!!
זה קשה קשה קשה!!!!
אבל לפחות יש תמיכה
בחנוכה למשל יש נופשונים
ושם לא צריך להדליק לבד נרות חנוכה
לגרושות אין את האופציה הזאת…
וזה בעוד המון מקומות…
רוצה להגיב מהמקום של יתומה
אבא שלי נפטר אחרי שנת סבל איומה ונוראית
לא מאחלת לאף בת לראות את האבא החזק שלה גוסס וסובל
ואף אישה לחוות את החוסר אונים הזה
אני אפילו לא נכנסת לסבל של הנשים הגרושות כי קטנתי מלהביע דעה על נשים אמיצות שבחרו לעשות מעשה גדול להיכנס בידיעה לחיים מורכבים יותר בידיעה שזהו המעשה הנכון להן
יש ארגונים נפלאים שעוזרים לאלמנות- ויתכן שעל פניו זה נראה שהם מרפדים את היומיום הם באמת משתדלים לעשות
זאת
אבל כאן תסכימו איתי בבקשה הקושי נמצא כל יום וכל היום בדברים הכי קטנים
ואני אגלה לכם שלא תמיד כיף להתקשר לאירגון ולבקש עזרה
זה קורה רק שבאמת נואשים
(ונחזיק חזק הם באמת ארגון אדיר שנמצא תמיד וזה המקום להודות להם)
בתור בית של בנות שלא תמיד יודעות לפתור תקלות טכניות בבית למרות שיש לנו ארון כלי עבודה מלא בתור ירושה
ולא, לא תמיד המשפחה נחלצת לעזרת האלמנה
יש כאלה ששוכחים מרצון או שלא מרצון
יש כאלו שעוזרים רק עם תנאים משפילים ביותר- כן ארגונים פרטיים
ליתומים יש יח"צ בערך של שנה
אמנם היחס אליהם הרבה יותר טוב משל הגרושות (לצערי)
יש לי חברות גרושות לאמא שלי האלמנה יש ג"כ
והיחס אלינו היתומים הרבה יותר טוב
אבל שוב…
מצדיעה לך 'שקופה' על האומץ על הכול
אבל ההשוואה היא לא במקומה
הלוואי ותהיה יותר הכרה בציבור-ולא רק שפיטה
תודה שכתבת…!
שולחת לך המון כח, זה התמודדות ותעצומות נפש ענקיים שיש לך!
שלום וברכה,
כאבתי מאד מאד לקרוא את מה שכתבתן
מהיכרות עם חברה יקרה יקרה וגיבורה שאני מעריכה מאד מאד
מכירה שני ארגונים שעוזרות לגרושות ולילדי גרושים
אחד אם הבנים (אני לא יודעת אם הוא עדיין פעיל כמו בעבר)
השני ארגון "בשבילך" שמיועד יותר לציבור חסידי
שאני יודעתבבירות שמקיים טיולים נופשים ופעילויות לילדים ולאמהות
בבקשה אל תכתבו לי מה החכמה לעשות רק לציבור חסידי
יש משפחות שלא ישלחו ילדים לפעילויות כלליות והן היו צריכות את הארגון הזה
רציתי רק ליידע
שהשם ישלח אור בכל בתי ישראל
"מה החכמה לעשות רק לציבור חסידי"
כמו שיש ארגונים "חרדיים" [זה לזה]
הכי בעולם ראוי שיהיה גם ארגונים רק לחסידים.
למה, לנו לא מגיע?!
שימי לב מה כתבתי -"בבקשה אל תכתבו לי מה החכמה לעשות רק לציבור חסידי"
גם ל"זה לזה" יש למיטב ידיעתי פעילויות לציבור חסידי
ואני הכי בעד
כל טוב
באתי לחזק את הדברים שלך
כי שמעתי כבר רינונים על "למה ש רק להם"…
כי מגיע לנו!
כמו שיש חיידר ובי"ס נפרד, שיהיה לנו גם ארגון נפרד…
יש הבדל בין חרדים לציבור הכללי, לבין חסידים וליטאים.
את לא חושבת?
חבל שמתווכחים, כזה פשוט לא נכון
בשבילך הוא ארגון מדהים שמקבל את כל מי שעומד בתקנון שלו
באופן טבעי, מכיוון שהוא ממוקם במאה שערים והמנהל חסידי והרישום הוא מפה לאוזן הרוב חסידיות,
אבל זה ממש לא מחייב
ועם כל הכבוד והערכה שיש לי לארגון הזה,
הוא לא מתחיל לספק את הצרכים…
היי יקרה
הצפת את הכאב שלי, דווקא בתור ילדה עדיין..
כתבתי כאן ל מזמן את השרשור של 'הצעקה שאני רוצה שכולם ישמעו' אז דבר ראשון אני אומרת לך קחי לך זמן, תקראי את התגובות הן יותר ממחזקות!!
אני רוצה לכתוב לך מה שהייתי רוצה לומר לאמי היקרה שמגדלת אותי לבד…
אמא,
ראיתי אותך עומדת בגב זקוף לבד,
ידעתי שהלכתי לישון שאת בסלון בודדה,
שמעתי את סיפורייך מהעבודה כי אין מישהו אחר שישמע,
ליבי דופק מן המחשבה של לצאת מהבית – כי מה? תשארי לבד?
אמא שאמרת שאת לא רעבה – למרות שהיית
שלא היה כסף ועשית הכל כדי שאני יצא לטיול
אמא,
אני מבקשת סליחה,
סליחה שלא רציתי לעזור לך לבנות את הסוכה, אבל הבושה…
כ"כ רציתי לעזור לך, כ"כ רציתי להיות איתך.. והתביישתי,
איזו אישה ובת בונות סוכה?
ואת כ"כ רצית את המצווה….
אמא סליחה שאמרתי שאני שונאת את חנוכה
את רק רוצה אווירה משפחתית חמימה ושמחה
אבל לי ריק,
לי חסר
וגם לך..
אני רןאה את זה…
זה כואב להדליק בבית שקט חנוכייה..
אמא תודה שאת שם. תודה שאת לא מוותרת. תראי איך גידלת אותי, תראי איך הצלחת. תזכרי שאת העוגן, את החיים, את הכל.
ורוצה אני לומר לך, שאת כ"כ צודקת..
להיות אלמה או יתומה הרבה יותר 'פוטוגני',
להיות אלמנה ויתומה נותן את הלגיטימציה לבכות…
לבכות על שולחן ריק, לבכות על חסר.
לי אין את הליגיטמציה הזו.. המילים "את בחרת" נשמעות מידי הרבה.
אני כועסת על המון אנשים, איך אתם לא מסתכלים? איך אתם לא עוזרים? למה?
למה המורה בכיתה לא בודקת למה אני לא מגיעה?
למה המורה אומת להביא להצגה בכיתה א' כיפה וציצית- מאיפה אני יביא?
למה היא לא מסתכלת עלי?
למה היא לא רואה מה איתי?
למה החברה מדלגת עלינו? ואולי על עוד כ"כ הרבה אנשים…
אני מזכירה לעצמי כל יום שזה מה שה' בחר בשבילי, זה המסלול חיים שאני צריכה לעבור- אבל למה עד שאנשים מתכלים זה מה שהם אומרים? שהכל מה'? את זה אני יודעת לבד מעולה…
אני רק רוצה לומר שאני יודעת שאת גיבורה
אני יודעת שזה דבר כ"כ קשה
וכל יום שקמת- ניצחת את כולם
ואל תפסיקי לחלום..
תפליגי במחוזות הדמיון
בסוף ננצח הכל
והטוב יגיע
זה בטוח
רק לא להפסיק
לחלום, להאמין, להתפלל ולצעוק
הטוב יגיע
את מדהימה ובוגרת כ"כ!
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
איזה מהממת שאת!!
את ענקית מהחיים!!
גרמת לי לדמוע ולדמיין את הטקסט הזה מתנגן בבית שלי בקולם של הילדים.
כמה כח יש למילים, וואו.
מאחלת לך –
שתדעי ימים של כח ושמחה, ורק טוב!!!!
ואווווווווווו
גרמת לי לבכות!!!!
את מדהימה!!!
מעריצה אותך!