אני עובדת במקום שיש בו עובדות מכול המגזרים וחווה המון פעמים אמירות קשות, מבטים וביקורות.
מנסה לא להיכנס לויכוח עם אף אחת אבל לא קל לשמוע את הדיבורים האלו ולהמשיך לעבוד כצוות.
אשמח לשמוע ממכם מי שמתמודדת עם ניסיון דומה על דברים שעוזרים לכם, או סתם חיזוק.
את צריכה להבין שהם פשוט מוזנים מהתקשורת
יצא לי פעם לדבר עם מישהי לא דתיה
על זה שאנחנו משלמים לת"ת
היא הייתה בהלם אבל זה חוק חינוך חובה…
יצא לנו שיחה על כמה שהציבור החרדי תורם למדינה בלי לעשות צבא…
ארגונים – עזר מציון , זקא, תרומות , מע"מ , תרומות מחול וכו
זה שינה את ההסתכלות שלה…
ועוד איזה בעל מקצוע אחד שאל אותי כמה בעלי מקבל מהכולל
אמרתי לו 2000 ש" ח הוא היה המום ואמר לי ועל זה עושים לכם בלאגן…
אז הסברתי לו שחלק מתרומות, ודתות זה רק 650 ש"ח …
ושאפילו מובטל מקבל יותר…
הם פשוט לא מודעים …
מחדירים להם שדתיים גנבים אוכלי חינם ….
כשתביני מאיפה זה בא להם יהיה לך קל יותר
יש כאלה שמסתכלים עלייך כמו איך שאנחנו מסתכלים על ערבים
הייתי ברמת אביב את מריחה את השנאה מרחוק…
אבל כשאת מאירה פנים , אומרת בוקר טוב , לאט לאט הם קולטים שגם אנחנו בנ"א …
למה אם אני מבינה מאיפה זה בא יותר קל?
אני יודעת שזה בא מהתקשורת לא חידשת לי דבר
אבל זה לא עוזר לי להגיב או להרגיש יותר נעים באמירות קשות
כי ככה את מבינה שזה לא נגדך
הם פשוט מכירים את הציבור שלנו דרך התקשורת
את לא נבהלת ונרתעת מלהיות מאירת פנים למרות זאת …
הרבה דברים מתחילים בראש…
וככה את מתייחסת לעניין כאילו לא קשור אליי…
זה לא אישי נגדי …
זה פשוט מה שלימדו אותם …. ואין לי דרך להסביר להם שהם טועים….
לא כי באמת אין דרך אלא כי לא תמיד הם רוצים לשמוע …
ו"כמים הפנים … כן לב האדם לאדם…"
האדם שמולך מרגיש את התחושות הפנימיות שלך לגביו גם בלי מילים
כשאת מבינה אותו ההרגשה שלך משתנה גם
גם אם את לא מצליחה להעביר מסר בצורה מילולית
את מעבירה אותו גם בלי מילים …
וככל שאת רגועה זה מה שאת משדרת …עוצמה , גאווה , ולא נחיתות
כשאת מבינה אותם את גם פחות שונאת…ואז יוצרת פחות התנגדות …
אגב אמירות קשות הרבה פעמים נובעות ממצפון -בד"כ אנשים שיודעים את האמת …
אני חושבת שלפני הכל כמו שאמרו פה צריכה להיות גאווה ואמון מלא בצדקת דרכינו
קודם שאנחנו נהיה חזקות וההשקפה שלנו תהיה ברורה ואם יש לנו שאלות לשאול ולברר קודם לעצמינו
לזכור שבכל התנהגות שלנו יש לנו אפשרות לקדש שם שמים
אם ניקח לדוג' את הנושא של משפחה ברוכה אני אשתדל לא לקטר על עומס העבודה בבית מול קולגה חילונית,אספר יותר על הצדדים החיוביים,המענינים
העולם שלנו מרתק אותם,אין להם מושג בכלל איך הכל מתנהל
זוכרת שבעבר סיפרתי לתומי על בני שנכנס לישיבה קטנה ויוצא לפנימיה,הן היו בהלם
אמרתי להם כן אצלינו מגויסים כבר מגיל 14
הן לא האמינו שלומדים כל יום עד 9 בערב וחוזרים רק פעם בשבועיים הביתה ואין חופש גדול
הן לא מצליחות לקלוט איך אפשר כל שבת לבשל למשפחה ברוכה ולארח נשואים שוב ושוב ושוב
וכשעולה נושא נפיץ אני אישית מנסה להוריד פרופיל ולא להגרר לויכוחים ואם כן באים ושואלים מנסה לענות בעניניות
א. אני מאד בטוחה בדרך שלי ואין לי צורך להוכיח
ב. עדיין זה לא תמיד נעים, מזדהה
ג. עוזר לי שאני מבינה מאיפה זה מגיע. אני למשל עובדת עם הרבה דת"ל, ששילמו מחירים כבדים מנשוא במלחמה הזו. נשים שבעליהן במילואים תקופה ארוכה, קרובים של נופלים, ואני מבינה שהנקודה היא כאב עמוק ולאו דווקא שנאה שכלתנית. פשוט מבינה אותם.
מה אתן עונות באמת למה לא מתגייסים..? הסתבכתי
זה באמת מסובך
בתכלס מי שלומד לא מתגייס כי הוא עסוק בדבר חשוב יותר
מי שלא לומד לא מתגייס כי הצבא לא מותאם לאורח החיים שלו
דבר נוסף לדעתי חשוב שאנחנו (אפילו לעצמנו בלי לומר להם) נבין ונרגיש את כובד העול המוטל על ציבור המשרתים, הם לא סתם כועסים , זה באמת מורכב מאד
נכון מאד.
לפחות בציבור הדתי לאומי הכאב הוא עצום בדיוק בשל כך. אני מורה בממ"ד, ורוב האבות במילואים. המשפחות קורסות, חלק חזרו עם פוסט טראומה, יש גם כמה משפחות שכולות רק מהמלחמה האחרונה. אנחנו איתנים בדעתנו אבל לא בזים לכאב של מישהו אחר.
אף פעם אל תעני על זה בשיחת מסדרון
בד"כ זה הקנטה ואין באמת פניות ורצון לשמוע
אם באמת רוצים לשמוע – בואו נקבע מסודר שיחה בערב
ואז? מה את עונה בשיחה מודרת?
אדם חילוני שלא מבין כלום… איך אתן מסבירות בצורה שתתקבל על הדעת??????
על החילוניים שלא מתגייסים מטעמי מצפון הם כועסים ?
כנראה שלא
מה שאומר שזה לא רק כעס על אי שויון…
אל תשווי את המספרים
אני לא אומרת שזה מוצדק, אני אומרת שזה באמת יושב על כאב גדול. וכשיש לאדם פצע מודלק, לא תמיד אפשר לרפא אותו בהיגיון.
חד משמעית יש כעס כלפי מי שלא לוקח חלק מכל הצדדים.
אלא שהתהום בין תדל לחילוני ככ עמוקה, שאין ציפיות ואין אכזבות.
אני עונה – מכיוון שאני מכבדת את עצמי ואותך אני רוצה לתת לתשובה הזו את הכבוד הראוי לה, ולכן זו ממש לא שיחה לעבודה\ לקונטקסט הנוכחי.
אם ממש מתחשק לך אפשר לבוא אלינו הביתה לסעודת שבת או לקבוע שלוש שעות לדון על הנושא בכובד ראש או לפנות לאיילת השחר\ קשר יהודי\ חברותא ETC.
רוב האנשים יברחו בשלב הזה, כי יבינו שזה נושא כבד ורוב האנשים רדודים מידי.
אפשר לזרוק סיסמאות אחד על השני במשך שעות, זה לא יוביל לכלום.
קרוב משפחה שלי ראש ישיבה חשוב היה בארה"ב וראש ישיבת YU שאל אותו איך אתם מסתדרים עם "האחיכם יצאו למלחמה ואתם…." אמר לו ראש הישיבה, ממה שאני זוכר זה נאמר לאלה שיושבים בחוץ לארץ ומרוויחים כסף, לא על מי שלומד תורה..
לפעמים מי שמספיק חריף יכול לענות תשובות כאלה, בד"כ הכי טוב זה לעשות רעשים של שטיח מקסימום להפנות לגורמים מקצועיים.
האמת העצובה היא שלרוב הם לא באמת מעוניינים בתשובה, ואלה שכן יחפשו אותה.
(במאמר מוסגר, בצפון באחד היישובים היה שלט מתריס בבין הזמנים עם כל מיני פסוקים "האחיכם יצאו למלחמה… " וכאלה.
היה מתחשק לי לשים שם שלט ממול עם תשובות באותה רמה "תורה מגנא ומצלא" "והגית בו יומם ולילה" "כי יראה בך ערוות דבר ושם מאחריך"
אבל כשראינו את השלט דמיינו לעצמינו את השלט המקביל. )
זה בדיוק מה שהתכוונתי
אני עונה שבזמן דוד המלך וכו' מי היו מתגייסים? רק ציבור יראים שלא היה להם חטא
רבנים חשובים וכו
רק שהיום לא נותנים לנו את האפשרות להיות בצבא
המון פריצות גם במסלולים החרדיים..
יש מגמה מוצהרת להפוך אותנו למשהו אחר….
הרבה חרדים יוצאים משם לא שומרים שבת…
אם הצבא היה מותאם לנו כציבור
ובאמת היה מחסור בחיילים (כי אין מחסור יש שם עודף )
והיה צורך בביטחון היו מתגייסים ועוזרים גם בלי שיבקשו…
(יש סיפור על חייל דתי נשוי ששמו אותו ב"נמר" – סוג של טנק לבד עם נשים
ולא הסכימו להעביר אותו …וכו ..)
בנוסף אנחנו תורמים בדרכים אחרות
ארגונים כמו עזר מציון זקא., איחוד הצלה וכו , תרומות מחו"ל
מע"מ גבוה על צריכה וכן על זה הדרך
יש כאלה שניתן גם לאמר להם שאנחנו מגינים בתפילה ותורה כמו שבט לוי
ויש כאלה שעדיף לא להזכיר את זה ….
כי לא תמיד אפשר לדבר אל השכל ….
אני בד"כ עונה שזה מורכב.
ומכירה בעובדה הנכונה הזו.
אני חושבת שהתשובה היא – צריך להבין היטב היטב מה זה תורה, מה היא בשביל יהודים, בשביל להבין למה לא מתגייסים.
קיום התורה הוא אצלנו הדבר שהכי חשוב לנו, ובצבא אין סיכוי לא להתרופף בקיום התורה
כנ"ל לגבי חשיבות לימוד התורה – מבחינתנו מי שלומד מקיים את העולם, ואיך אפשר בלעדיו??
בקיצור שורה תחתונה – אם אתם באמת רוצים להבין למה לא מתגייסים, קודם תכירו את מה זה התורה הזאת שאנחנו כל כך שומרים עליה
וכמובן מצטרפת לכל מי שכתבה – להכיר בזה שכואב להם, וכמובןןןן לא ממקום מתנשא
זה לא שאין סיכוי לא להתרופף,
אין אופציה לשמור על הערכים שלנו בצבא,
הוא מתנהל בצורה שנוגדת דעת תורה (נוהל פתיחה באש, לחימה בשבתות ועוד נושאים בסיסיים רבים, חוץ מנושאי כשרות/פריצות וכו')
מסכימה. והציבור הדת"ל מכיר בזה הרבה יותר מאיתנו
אבל אז משהי שאלה אותי למה דווקא שבחור בן 19 ישב וילמד? למה לא כאלו שכבר לא יכולים להילחם? למה דווקא ילדים בגיל גיו צריכים לשבת וללמוד???????
יש לזה הרבה תשובות
א.לא באמת חסר כח אדם בצבא זה פייק כל העליהום הזה
לא חסר כח אדם
הצבא בשנים שקדמו לשמחת תורה רק שבר את הראש איך לצמצם בכח אדם
רצו צבא קטן ויעיל יותר
דבר שני הצבא לא מותאם לחרדים
כמו שאף אמא חילונית שפויה לא תרצה שהבן שלה יכנס לישיבה כי ברור לה שהוא יצא חרדי כך אף אמא חרדית לא מעונינת שהבן שלה יכנס לצבא כי ברור שהוא יצא חילוני
הצבא בארץ משמש לא רק למטרה בטחונית אלא קודם כל ככור היתוך והם מצהירים את זה מעל כל במה ויותר מכך כל הגדודים שנפתחים לכאורה לחרדים בשלב הראשון זה אכן שמור(ברמה מסוימת מאד….) בהמשך כשהם רוצים להתקדם זה כבר עם כל המכשלות של הצבא
והדתליו"ת יודעות את זה טוב מכולנו
לגמרי מבינה את הכאב שלהם ואת הקושי העצום ובכלל מי שאיבד בצבא בן מדפחה זה כאב שא"א לעמוד בפניו
צריך להשתתף בצער
אבל לא על חשבון העקרונות שלנו
רק לגבי הכח אדם-
זה לא נכון שלא חסר כח אדם. חסר, חסר המון.
אני כותבת את זה כחרדית שמורה, שמקבלת דעת תורה ויודעת שהצבא הוא לא מקום גם לבחור חרדי שאינו לומד.
אבל-
כשעונים צריך שלא לדרוך על פצעים מדממים ושורפים.
זה נכון שבעבר חשבו שצריך לצמצם מספרים שיהיה צבא קטן ומקצועי יותר.
בשנתיים וחצי האחרונות אף אחד לא חושב כך,
אם לא חסר כח אדם – למה אנשי מילואים לא היו בבית חצי מהימים בשנתיים האחרונות? עשו מאות מאות ימי מילואים. אנשים נשואים, עם ילדים קטנים, עם אישה בתחילת הריון ובסוף הריון (כן, נשים יצאו לחדר לידה לבד ולפעמים הבעל הספיק להגיע מעזה…), ואישה שבועיים אחרי לידה שגם מטפלת לבד בשורה של קטנטנים ועוד ועוד.
אם לא חסר כח אדם – למה אנשים צריכים לעשות כ"כ הרבה ימי מילואים? משפחות התפרקו, זוגות שלא עמדו בקשר כזה…, ילדים עם בעיות רגשיות מפה ועד אמריקה..
אני לא אומרת את זה כדי להחליש את צדקת דרכינו,
אבל צריך גם להכיר מי עומד מולנו, שהקריבו הרבה ומסרו נפש כפשוטו!!
ובטח שלא לבוא עם אמירות שהן לא מציאותיות ומכאיבות מאד.
מניחה שלהגיד – לא חסר כח אדם לאישה/אמא/גיסה/וכו/ של איש נשוי עם ילדים קטנים שגם עשה 400 ימי מילואים בשנתיים וחצי – זו אמירה שורפת…
האמירה האמיתית היא – שמי שלומד – צריך ללמוד!!
וזו הגנה אמיתית ועצומה.
ומי שלא לומד – הצבא לא מקום עבורו.
אני לא יודעת מי את ומה את יודעת
אבל ממה שאני יודעת, אחוז האנשים שעשו את המאות ימי המילואים האלה הוא מאוד קטן, וממגזר מאוד מסוים.
פשוט כי הם היו היחידים שעשו את ההכשרה המתאימה ללחימה העצימה שהיתה נצרכת.
הצבא במשך שנים הזניח וצמצם את כוח האדם לאוגדות האלה (והכניס לשם נשים בשביל כל מיני סיבות ועוד חבלות כאלה ואחרות בכוח הלוחם)
ובסופו של דבר נשארה אוכלוסיה מאוד מצומצמת שיכלה לבוא ביום פקודה ולקחת חלק בלחימה הזו. ואכן הם נשאו על כתפיהם את הלחימה במסירות נפש כפשוטו.
אבל הטענה שמה שיציל את המדינה זה כמה ישיבע בוחרים מויז'ניץ זה שקר מרושע.
מי שחושב שהוא יקח בחורי ישיבות בכפיה ויעשה להם ניתוח לשינוי מוח, אופי, חינוך … ויהפוך אותם בכפיה ובמאסר להיות בוגרי המכינה בעלי.. הם או מטומטם או רשע אין אופציה אחרת.
לא רק לוחמים עשו מילואים רציפים,
גם מודיעין וגו'בניקים וכל מיני.
מכירה נשים מכל מיני מגזרים – דת"ל, חילוני-מסורתי, חילוני שמאלני ומנותק – שהיו המון המון המון ימים לבד בגלל מילואים. ומכל מיני מגזרים שהיו לבד בגלל מילואים קרביים כך שהן גם היו לבד וגם באימה מבשורה מרה…
אני לא חושבת שבחורי ישיבה הם אלה שיצילו את המדינה (מה הקשר ויזניץ, מישהו מנסה לגייס דווקא אותם?),
אבל טיעונים לא נכונים – לא מחזקים אותי. ואולי אפילו מערערים.
חני, לא יודעת אם תראי – אבל כתבת שזה בשביל לחזק את עצמך. לאידת, לא מחזק אותי טענה שאני לא מרגישה שמחוברת למציאות.
יותר מחזק אותי ערך של לימוד תורה.
יותר מחזק אותי כשאני מבינה כמה צבא לא מתאים לבן תורה (גם כזה שאינו לומד).
א
חלילה לא התכוונתי להגיד את זה לאף אחד
זה יותר לחזק אותנו
ולהבין שהרצון העומד מאחורי גיוס חרדים הוא לא מחסור בכח אדם
יש הרבה משתמטים גם בציבור הכללי ונגדם אף אחד לא יוצא
וברור שאמורה להיות בנו הכרת הטוב עבור כל מי שהתמסר
בגלל הסיבה הזו ודומות לה אני לא מערבת את העניין של תורה
אלא רק בסוף ..
כל המטרה שלהם זה להתריס
אף אחד לא באמת מחפש תשובות
האידיאולוגיה שלהם עולה על ערך התורה…
ולכן במצב זה צריך לדבר לרגש
-אני מציינת את העובדה שאף אחד לא היה נשאר שווה נפש מול
מצב בטחוני וודאי כשיהיה צורך אמיתי (כמו בשביעי לאוקטובר שנרתמו גם אזרחים לעזרה…) כולם יתגייסו ואף אחד לא ישב בבית ויתן לאחרים ליפול ..אבל לצבא יש כח עודף ואין לו באמת צורך בבחורי הישיבות…
-דבר שני הצבא לא מותאם לציבור החרדי – גם אלו שנמצאים במסלולים שנחשבים חרדים לא באמת מקבלים מענה לצרכי הדת בשלמותם …ודווקא בחורים צעירים פחות בנויים לנסיונות…
-בנוסף אין שום מדינה שמחייבת אזרחים להתגייס לצבא
לא כל אחד בנוי ומתאים…
-אני אומרת שבעבר מי שנלחם היו רק אנשים יראי שמיים רבנים וכו
לא הבנתי יש גיל שלא לומדים???????????
היי אני איתך, לא הבנתי מה אמרו על הטענה שדוקא בגיל גיוס צריך לשבת ללמוד.
הבנים שלנו לומדים כל החיים
היי אענה מנקודת המבט שלי על מה עונים לשאלת הגיוס…
אני מתנדבת בקשר יהודי והחברותא שאלה אותי את זה
עניתי לה וב"ה ממש התקבל על ליבה (היא חילונית לגמרי, מעריצה צבא…)
ראשית כמובן הדגשתי לה את ההבנה של המורכבות
כמה אנחנו מעריכים כל חייל שתורם למדינה, כמה תרומה למדינה היא חשובה, וכמה אנחנו מתאבלים על כל חייל
ומתוך זה אמרתי לה – דווקא את, את הכי מבינה את החשיבות של תרומה למדינה
ולכן אנחנו תורמים את החיים שלנו למדיה ע"י לימוד תורה
פה היא התקוממה ושאלה אבל מה קשור, איך זה מגן?
אמרתי לה אוקי צריך להבין מה זה תורה, מה זה ארץ ישראל ומה זה א"י, להבין שהחוט המשולש לא ינתק
פשוט השתמשתי בטיעון של רשי על בראשית:
אמרתי לה באיזה זכות את נלחמת (היא חיילת) על אדמות הארץ? מי התיר לך? הערבים היו פה לפנינו… אז היא קפצה ואמר המה פתאום זו הארץ המובטחת
-על ידי מי?
-התנך, ה' הבטיח אותה לנו. נכון
ובן גוריון עמד עם התנך באום ורק על פי ההכרה הזו הם הכירו בארץ כמדינת ישראל, כמדינת היהודים.
ואז אמרתי לה:
אבל מה שהרבה פה שוכחים זה שלהבטחה הזו יש חלק נוסף. יש תנאי. הארץ לא הובטחה בכל מחיר אלא רק בתנאי שנשב פה ונקיים תורה ומצוות, רק לימוד התורה וקיומה – הוא שמגן פה על אדמות הארץ.
את הולכת להלחם בנשק, אני נלחמת בקיום ולימוד תורה.
בעלי ב"ה לומד,
כאן הדגשתי לה שהלימוד הוא לא "פנאן". זה לא 5 ימי עבודה מ8 עד 5. זה שבת חורף לקום נץ וללמוד. מוצש – ללמוד. יום שישי, כולל ערב, בין הזמנים, חול המועד.
זו הגנה של כל החיים.
היא היתה בהלם
לא הכירה בחלק הזה של ההבטחה
של הכירה בכך שהלימוד סובב סביב כל היום שלנו
לא הכירה שזה מסירות נפש של ממש…
לשבת וללמוד.
השיחה היתה כ"כ טובה שבסופה היא אומרת לי – חבל שלא משדרים את זה בחדשות.. חחחח
אמרתי לה אבל איזה כיף שאנחנו מדברות
אז כן עדיין הצבא חשוב,
אבל תביני שאין פה הרבה כאלו שיכולים לשבת וללמוד גמרא יום שלם זה קשהההה ובאחוזים החלק הזה קטן לצערנו..ולכן צריך לשמור על כל בחור ישיבה שמסוגל ללמוד, ולקיים תורה ומצוות, (בכוונה הדגשתי גם את החלק של הלקיים כי יש בחורים שלא מסוגלים ללמוד, אבל בעצם זה שהם שומרים תומצ הם מגנים גם על הארץ)
ואז היא אמרה לי, ובכל זאת אתם לא מוסרים נפש?
לא נהרגים בקרבות.
אמרתי לה – נכון מאד. והשכול הוא נורא.
אבל, האם תבואי לאמא של חייל ב – 8.200 ותגידי לה – את ישנה טוב בלילות כי הוא לא בחזית?
לא
כי הוא עושה תפקיד חשוב, גם אם התפקיד הזה לא כולל התקלות עם מחבלים בג'נין או בעזה.
כך אנחנו מאמינים שהתפקיד של לימוד התורה הוא חשוב מאין כמותו, וכל דקה שבעלי לומד, וכל בחור ישיבה ואברך לומדים – זו הגנה מטורפת על הארץ שלנו, הגנה רוחנית שאין דומה לה.
ואנחנו מוסרים נפשנו למען זה,
לא מתים,
אבל חיים את זה, ב"ה.
כאן היא לגרמי השתכנעה, והיא אומרת לי:
אז אולי נעשה טקו טקו, שנה ישיבה שנה צבא
אמרתי לה בצחוק: בתנאי שגם הפוך, כל בחור חילוני בארץ יעשה שנה צבא שנה ישיבה… חחח
היא הסתכלה עלי בהלם ואמרה לא לא זה לא יקרה,
(אה למה יקירתי?
את מפחדת שכולם יהיו דוסים?
מבינה את החשש שלנו למה לא לשלוח לצבא? אחרי כל הדיונים…)
בקיצור ב"ה היה דיון מעולה
לא טעון בכלל
ברוח טובה
אני חייבת לציין שזה גם היה אחרי זמן שאנחנו בקשר טוב
אז לא היה שנאה וניכור
אבל קשר פתוח ו"חברי" שנוצא במסגרת הלימוד שלנו
הנושא בתחילה כן היה טעון ומורכב
כי בכל זאת אנחנו בתקופה מאתגרת ומורכבת
אבל הרקע לשיחה היה נעים ומכבד מאד
(בניגוד לשיחת פרוזדור בעבודה ולא על בסיס יחסים טובים שיכולה להיות נפיצה הרבה יותר)
אשרייך! מקנאה בך על הזכות בכזה קשר יהודי,
לא מצליחה להוסיף את זה למחיבויות שלי אבל עדיין שואפת, מנסה לעשות מה שאפשר בעשה טוב ובסור מרע בהזדמנויות שיש בעבודה.
מוכיחה ממש שעם התמלאות מבפנים בקדושה, בתוכן וב"דע מה שתשיב", את חזקה חכמה ועמידה,
ולכן זוכה לכזו ברכה בשליחות שלך.
ממש מוציאה לי את העיניים:)
תודה רבה על כול תגובה!
קוראת הכול ונותן כוח!.
אני באמת מנסה להיות נחמדה, ומבינה מאוד את המקום שלהם. יש לנו קשר טוב בסך הכול.
ועדין בזמן האחרון זה נהיה ממש בלתי נסבל לשמוע את הניבולי פה והאיחולים למוות של כול החרדים…
לפעמים הפתרון הוא לשים אוזניות עם מוזיקה ופשוט לא לשמוע.
אני גם חיה בסביבה לא דתית וכמעט ולא נתקלת בסיטואציות לא נעימות, דבר ראשון כי ברור עלי (בלי שאני יגיד) מה האידיאולגיה שלי, במה אני מאמינה וכמה אני דבקה בזה. אין בזה עוררין!
כשיש איזה נושא טעון, אני יוצאת מנקודת הנחה שכמו שהן לא יודעות על הציבור החרדי, ככה גם אני לא יודעת על הציבור הלא דתי. ויש מלא הכללות (כל השמאלנים.. כל הקיבוצניקים.. כל החרדים.. כל המתנחלים.. כל ה.. וכל ה..) בלי שבעצם מכירים, ככה שאם שואלים אותי אני קודם כל בודקת אם יש רצון לשמוע את הדעה שלי, אם לא, אז אני ישתוק ויהנהן מקסימום אני יגד שזה באמת יכול להיות מתסכל מהצד אבל כדאי לשמוע מה באמת… ואם רוצים לשמוע ולהבין? אז באהבה.
חוץ מזה אני מקפידה להיות מאוד נחמדה אליהן, לאהוב אותן בגלל שהן יהודיות טהורות וגם טועות, אני מזכירה לעצמי שאני מייצגת כאן חברה ולא פעם שמעתי "אז החרדים לא כאלו גרועים תראו אותה…" ואין דבר יותר מחמם את הלב
אגב, אני חושבת שההתמודדות הזאת חייבת להיות בצמוד לדעת תורה-
אם יש לך ספק לגבי היכולת שלך לשרוד שם בלי שתהיה פגיעה הכי קטנה במצב הרוחני שלך- זה ממש חובה לשאול רב אם מקום העבודה הזה עדיין בגדר השתדלות לפרנסה. יתכן שאין היתר להמשיך לעבוד במקום כזה.
מתמודדת ג"כ בנושא זה שאני "הדוברת".
קראתי הרבה מספרי הרב נוגרשל להבהיר לעצמי נקודות, ובד"כ מגיבה מאד ענייני לשאלות ישירות ,אבל ממש לא נכנסת לדיונים בפורום רחב.
יש הרבה אש בזמן האחרון ואכן לא נעים
אבל בגדול- אני מקבלת המון כבוד והערכה. וזהירות בסביבתי סה"כ אחרי שמכירים שנים ויש יחסי עבודה מכובדים ולי אין קשיים.
ממש עצוב לראות כמה נשים חרדיות עובדות במקומות חילוניים:(
ואפילו לא מתביישות לכתוב את זה בפרהסיה…
סליחה???
נשלחו לעבוד במקומות האלו על ידי גדולי ישראל כדי להביא פרנסה בכבוד לבני ביתן ולהחזיק את הבעל שלהן שישב וילמד!
חצופה
א. חלק מהדיון תאורטי. ז״א לא כל מי שכתבה איך להתייחס לחילוניה נתקלת בזה ביומיום
ב. מספיק לך מנהלת אחת נודניקית בשביל שהשאלה תהיה רלוונטית לגבייך
ג. אני שמחה לשמוע שאת חושבת שכל החרדיות תוכלנה להתפרנס רק אחת מהשניה. זו בדיחה עצובה. אפילו מורות היום מלמדות במתחזק.
ד. יש כאן אלפי נשים. ייתכן שמדובר באחוזים נמוכים מאוד.
ועוד ועוד
קצת כבוד, אכפתיות ונעימות כלפי אלו שמשלמות מחירים שאת לא מדמיינת בשביל שהבעלים שלהם יוכלו להכניס רוחניות הביתה דרך הלימוד שלהם
לא חושבת שיש הצדקה שהאישה תשלם מחירים רוחניים בשביל התורה של הבעל.
בכל מקרה, אפילו שכולנו מוסרות נפש גם יוצאות לעבוד וגם מתאמצות חזק לשמור על עצמנו, בואו לא נשכח שזה עצוב, קשה וכואב שנשים חרדיות נאלצות לעבוד בסביבה חילונית.
אני מרגישה בזה את הטעם של הגלות.
לא כל מקום עבודה שפוגשים בו חילונים הוא "מקום עבודה חילוני"
לפעמים עובדים במקומות שיש בהם 80 אחוז חרדים, ומספיק לך ה 10-20 אחוז, שמאתגרים
מה שעצוב הוא פחות העובדה שיוצאות לשם,
יותר העובדה כמה יהודים מסכנים יש שם בבורות ובניתוק הזה!
זה צער השכינה וזה אמור לשרוף לנו.
לגמרי גלות הדעת.
יש מקום סטרילי לעבוד ללא צל של חילוני? אשמח לדעת
כמעט כל פרנסה שהיא – דורשת חיכוך עם העולם החיצון = חברה מעורבת הכוללת גם ציבור חילוני
זה לא אמור להרעיד
זה כן אמור להיות דבר שמתכוננים אליו מראש.
בסמינר, בשמורה, במסגרות נכונות ומכינות.
אין מה להתבייש
זה אל אמור להיות מחירים רוחניים
יש כללים ברורים מתי כן ומתי לא לגשת למקום עבודה
משהו נוסף –
אני מוסיפה בבקשות בתפילה
שאצליח לקדש שם שמיים בעבודה וח"ו לא הפוך
ואני רואה שכשאת בטוחה וגאה בדרך שלך
הם בעיקר מעריכים
אהבתי.
תודה.
לגבי גיוס- התשובה הכי מהותית בעיני:
דוגמא: מי מחליט אם לצאת להילחם בשבת?
רמטכ"ל, ראש ממשלה, שרים בקבינט
אלו אנשים שיש להם מטרות פוליטיות הרבה לפני בטחוניות
ולכן לא ניתן להגדיר בוודאות שזה פיקוח נפש נטו. לפעמים כן, לפעמים לא.
כך לגבי כל החלטה שמתקבלת בצבא,
יש הררכיה ממש ברורה מי נותן פקודה
מי שבראש- לעולם לא מונע משיקולים הלכתיים.
לא ניתן ללכת למקום שבו אתה מחויב לפקודות שמתקבלות ע"י אנשים שלא מתחשבים בהלכה.
לא כי משרתים גברים + נשים. (גם…)
לא כי כשרות
לא כי שבת
כי הלכה. אנחנו נוראאא רגישים בנושא הזה.
וזה חשוב לשרת, ולתרום לביטחון, אבל הלכה חשובה יותר מהכל.
מעבר לזה – התנ"ך- הספר היחיד שמסביר למה לנו להיות כאן בארץ,
לא נילחם למען התנ"ך תוך עקירת כל המצוות שכתובות בו.
המדינה עוקרת כל הזמן את הערכים הכי בסיסיים ליהדות. לא ניתן להילחם
במלחמה צריך מטרה משותפת- ואין לנו כזו.