שאלת המליון – איך להגיב כשילד קטן מתנגד לגבולות?

חוצפה אין כאן, אז כעס גם לא.
בגיל הזה זה בעיקר ללמד אותה את משמעות ה"לא" וסיבה ותוצאה.
אמרתי לא לזרוק את הכדור, אם זרקת אני אקח אותו ולא תוכלי לשחק בו.
ברחת מהגינה אחרי שאמרתי לא – עכשיו תצטרכי לשבת בעגלה.
זהו, ותקיימי את ההבטחה, ברוגע ובלי נתינת תשומת לב להתנהגות השלילית – כי אז היא עלולה לחזור על זה בשביל תשומת הלב.
אם את רואה שתחום מסוים נפרץ אצלה שוב ושוב – אז גם תמנעי מראש, אין ענין לתת לה כדור ביד אם כל הזמן הוא מוצא את עצמו למטה.
הכלל הוא פשוט – היא מנסה ללמוד גבולות, ואת מראה לה אותם שוב ושוב בסבלנות.

הסבר חמוד:
כששאת אומרת לה 'לא לזרוק את הכדור' המוח שלה משמיט את המילה 'לא' ועושה בדיוק מה שאמרת! אחד על אחד! 'לזרוק את הכדור'. ואז היא מקבלת משוב שבגיל שלה היא מפרשת כחיובי – אמא צועקת/כועסת=יחס! זה מה שכל פעוט רוצה אחרי הכל… ממליא הוא בוכה ואז יש גם חיבוק… כמו המשוואה הידועה עישון=מוות=שינה=בריאות, מסקנה: עשנו למען בריאותכם!

מה שמומלץ בכל התיאוריות ההתפתחותיות בגיל הזה הוא להימנע מ'לא'. לתת סוגים שונים של כן.
כמו:
מה את מעדיפה, לזרוק את הכדור אלי או לאבא? ואז יש לה בחירה ועצמאות בגבולות שאת שמת.
מה את מעדיפה ללבוש שמלה כחולה או ירוקה. נתת לה אופציות, היא לא תתעקש על זו השבתית. הבחירה נשארה בידיים שלה.
בגיל הזה הפעוטות עוברים מה שבני הנוער עוברים בגיל ההתבגרות. בריא להם לבחור. בריא להם לבחור בתוך גבולות קבועים ולא מתלהמים שאתם ההורים קבעתם.

תבדקי את זה! זה מדהים! ככל שהמשפטים שלך יכללו יותר חיובי, את בשיח נכון מולה. המילה 'לא' יכולה לצאת מהלקסיקון. אפשר להשאיר את אסור לשבת, וגם אז בלי תסכולים או דרמות.