התגובה של אנונימית על יש סיכוי לצאת מזה פעם? (קטע רגיש)
"הדס יקרה
קראתי את הפוסט שלך והתעכבתי על כל מילה שכתבת.
את כ"כ גיבורה ומדהימה!
זה לא פשוט בכלל לקבל דיאגנוזה מרופא-כשבדר"כ הם לא מתחשבים ונותנים נתונים יבשים(אני ישר חשבתי: היית אצלו בגפך ללא כל אדם שיתמוך בך?!)
ואיך מצליחים לקבל ולהפנים? לספר להורים? לראות את החיים בטוב? להמשיך הלאה ולא לעמוד במקום?!
אבל אם את משתפת אותנו אני מאמינה שאת עברת(ועוברת) תהליך של אישה גיבורה-ואני חושבת שאת נותנת גם לאחרות כח במקום שהן עומדות ומתמודדות(ואני לא משווה בין התמודדויות כלל!!כל אחת והמקום שהשם שם אותה…)
שולחת לך חיבוק חם ותומך ומאחלת לך רפוא"ש מהרה
"
התגובה של על לקראת פורים: איך תעשי ונהפוכו בעסק?
"בסוף אני אשתכנע ויתחיל לטפח את העסק שלי:)
אבל בנתיים אני מ-פ-ח-ד-ת
יש לך עיצה לאיזה טיפול רגשי בעצמי מול הפחד הזה לנהל עסק מצליח
לחלום בגדול
להתחייב ללקוחות
להאמין שהמוצר שלי שווה
להפסיק לפחד מהפסדים(הדבר היחיד שיש לי להפסיד זה זמן וזה מגוחך)
איך????"
התגובה של ף על בצק רב תכליתי – לגזור ולשמור!
"תודה על המתכון!
הכנתי אתמול עם מלית מתוקה- ממרח פסק זמן יצא ממש טעים!
הכנה פשוטה וקלה
רק שימו לב- הבצק יוצא ממש שומני ברמה שהוא נוטף שמן, אז אולי כדאי לנסות להפחית קצת מכמות השמן"
התגובה של מלי מור על "אם הייתי יכולה, הייתי תורמת גם את הכליה השנייה…"
"מרגש לגמרי!!!!
היינו שכנים שלהם בילדות, גרנו בשכונה לא פשוטה והיא ממש היתה אמא של אמא שלי, שמרה עלינו, עזרה, עודדה במילים חמות.
גמ"ח זו התגלמות של אישיותה,
וכשאני קרואת שורות אלו אני מרגישה שזה ממש משקף את הנתינה שלה ללא גבול
בלי לחשוב על עצמה.
הלוואי ונזכה להידבק במידותיה הנעלות.
ה' יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים.
אמן!"
התגובה של רבקי על ממיליון וחצי ילדים לכפיר ואריאל: להדריך ביד ושם אחרי ה-7 לאוקטובר
"וואווו…………..
מעולם לא חשבתי שאפשר להחזיר בי את העניין.
להכניס בי להט לדעת, כאב על השורשים שלי…………
גם אני צאצאית לניצולי שואה, וספרי הזוועות רק גרמו לי לחלחלה, פחות לחיבור.
היום אני רוצה לקרוא בהם שוב…………."
התגובה של שרי וולך על פרק 44: נדבר מחר
"רבקה יקרה, אני איתך בענין קרצוף הבית…:)
מקוה להוציא בעזרת השם את 'אומרת שלום' כמה שיותר מהר.
לפסח יצא בעזרת השם ספר אחר שלי. הספר – 'ברגע הקריטי'.
סיפור על קונפליקט משפחתי בזמן משבר. כחצי מהסיפור התפרסם ביתד, החצי האחר רואה אור לראשונה בספר.
ספר נוער שמדבר גם למבוגרים."
התגובה של טובה על ממיליון וחצי ילדים לכפיר ואריאל: להדריך ביד ושם אחרי ה-7 לאוקטובר
"קטע מהפנט בעוצמת הרגשות והתובנות שבו!
אני נכדה לסבא וסבתא שעברו את השואה בגילאי 16-20,
כמה שהם לא סיפרו הרבה, עדיין גדלנו בתודעת שואה מפותחת.
בנערותי, קראתי המון ספרי שואה (היום, כאם, יותר קשה לי…)
באופן אישי, כשראיתי את החטופים שבים,
את התכונה הרבה סביבם, את ההכנות המדוקדקות והמאמצים הכנים להקל ולסייע להם בשיקום,
הלמה בי פתאום ההבנה עד כמה בלתי אפשרי וניסי היה השיקום של סבא וסבתא שלי.
כמו יתר ניצולי השואה, הם שבו אל עולם שמם, רובו עדיין עוין אליהם,
נותרו בחוסר כל, לא היה מי שיתמוך, שיקשיב, שינחם, שיגיש סיוע כלכלי ומעשי.
לבדם, בעשר אצבעות, באפס כוח, עם מטען של טראומות איומות,
הם בנו את ביתם, התבססו כלכלית, גידלו את ילדיהם, העמידו דורות ישרים מבורכים.
במבט לאחור, קשה לתפוס איך עשו זאת!
תמיד הערכתי אותם על כך, אך ברמת הידיעה התיאורטית,
רק היום אני מרגישה לעומק את ההערצה וההוקרה והכרת הטוב האינסופית שלי אליהם על ששרדו ובנו את עצמם למרות הכל."
התגובה של יונית על נשירת שיער – מה עושים?
"אני אישית מצאתי קשר בין חסר בויטמין D לנשירה
תמיד כשיש לי חסר רציני, מתחילה נשירה רצינית…."
התגובה של יעל רג על שמלות שמתאימות לפני לידה
"מצטרפת להמלצה על דבי עם שמלות מעולות עד הסוף.
כמו"כ יש חנות נהדרת ברח' קינג ג'ורג' – קמיליון, חנות בסגנון דת"ל, ולכן המון שמלות עם חתך מעל הבטן שמתאימות בדיוק להריון. קניתי שם כמה שמלות, עם פאה ונעל טובה היה אלגנטי ויפהפה, לא פחות משמלה משמגר, ועלה בערך 150 לשמלה…
שווה לנסות! יש להם גם אתר https://www.cameleon.co.il/"
התגובה של ב על אני קיסרית
"תקשיבו, נשמע ממש מלחיץ על הנושא של אופטלגין. ואני שואלת אולי למישהי יש תשובה מדוייקת. בעלי סובל מכאבי ראש תמידיים והוא פשוט חי על אופטלגין כבר כמה שנים. (הוא מקפיד על המינון המומלץ).
הוא כבר היה אצל רופאים וכו' (שלא יתנו לי עצות לגבי שיבדוק ממה נובע וכו'…, כי זה לא העניין. הוא אחרי כל זה. ופשוט בשביל לתפקד נורמלי. הוא ממש חייב את האופטלגין. בלי זה הוא מגיע לכאבים שאח"כ שום משכך לא יעזור לו.
סליחה שסטיתי מנושא הקיסריות. אך לגמרי נכון כל אחת וההתמודדות שלה. כאן נתנו במה להתמודדות שיש להרבה וזה נותן כח ומחזק. (ואני לא קיסרית…)"
התגובה של רות על אשליית "בקטנה" – כמה עולות לנו ההוצאות ה"קטנות"?
"יכולה לשתף-
אני עצמאית, ובסוף השנה לא האחרונה אליה שלפניה לא רציתי להגיע לתקרת הכנסות של 120,000 שנתי כדי לא להפוך לעוסק מורשה
קיבלתי צ'קים מלקוחות וחיכיתי ל- 01/01 בשביל להפקיד אותם
היה לי סכומים של כ- 40,000 להפקיד, עבודה שעבדתי הרבה זמן והגיע הזמן לתשלום
בקיצור החודש חודשיים האחרונים של השנה היו ממש קשים
לא היה לנו כמעט שקל בבנק והשתדלנו מאד לצמצם הוצאות
לקחנו הלוואה קטנטונת מההורים ובעיקר הידקנו חגורות ולא קנינו כלום כדי לגמור את השנה ככה
כי אם הייתי מפקידה את הסכום-המיסים היו עולים לנו הרבה מאד כסף
בקיצור-התנהגנו בדיקדוקי עניות לחלוטין!!
קנינו רק מינימום נצרך ורק באשראי שירד בחודש הבא
אבל היינו מאושרים, כי ידענו שיש לנו 40,000 שמחכים להיכנס לחשבון
לא היתה לנו הרגשה רעה מכל הקטע המעצבן הזה כי ידענו שזאת הטובה שלנו, כדי לא לשלם מיסים גבוהים
אז הצטמצמנו בשמחה רבה
ועד היום אני מזכירה לעצמי את אותה תקופה
שהרגשתי שנתנה לנו מסר חזק לחיים
אם בנ"א מרגיש שהכל לטובתו-ההצטמצמות לא קשה בכלל!!
אנשים מבחוץ אולי חשבו שאנחנו עניים, לא עניין אותנו
כי ידענו שהכל לטובתינו, ובעיני זה חיזוק גדול לאמונה…!"
