היי אני רוצה לדבר על צדק
אוקיי אני בחורה בסביבות גיל ה-20
פגשתי חברה טובה שגדלה עם אמא שיש לה בעיה נפשית בגלל שהיא עברה טראומה בנערות
אותה החברה תמיד סיפרה לי כמה האמא שלה כביכול “הרעה” בסיפור כי בגללה יש לה קשיים רגשיים והכל…
תראו אני מבינה אותה וגם אני תמיד הסתכלתי על אמא שלה בטור הרעה
ואפילו חשבתי שאמא שלי רעה למרות שאמא שלי בריאה בנפשה ברוך השם (אבל די ביקורתית לפעמים)
כי אחרי הכל כשהייתי ילדה אמא שלי העבירה עליי ממש הרבה ביקורת כך שהרגשתי שאני חייבת להיות הילדה הכי טובה כדי שיעזבו אותי בשקט ותנחשו מה? זה עבד. אם את ילדה טובה אין כמעט ביקורת.
וחברה שלי תמיד אמא לי “תדעי כלל חשוב כל הקשיים שיש לנו בחיים זה הכל באשמת ההורים!”
וזה די נכון במובן מסוים ובמיוחד במובן של עולם הפסיכולוגיה
והייתה תקופה שחברה שלי עבר עליה משהו נפשי, ואני החברה הטובה שלה הפכתי להיות הטריגר של אמא שלה, וכמובן שהיא לא התייחסה עלי בצורה מכבדת, זה היה די רע כשהייתי הטריגר שלה, זה לא היה חוויה נעימה, ועזבו מה הרגשתי… לקח לי לפחות שבועיים להתאושש מהמקרה.
ואז חשבתי לעצמי מה קורה כאן בעולם מבחינת הצדק?????
-אמא של חברה שלי לא אשמה באיך שהיא התייחסה אליה למה? כי לאמא שלה היה טראומה בנערות
והיא השליכה את זה על חברה שלי.
-וחברה שלי שהאשימה תמיד את אמא שלה שהיא הרעה בכל הסיפור, חברה שלי כביכול חפה מפשעה
היא התייחסה אלי רע בגלל אמא שלה, בגלל שאני עשיתי לה טריגר ליחס של אמא שלה.
-אבל רגע!!! חכו מה איתי? לי לקח שבועיים לפחות להתאושש מהיחס של חברה שלי זה כביכול
היה טראומה עבורי, כי לקח לי שבועיים להתאושש היה לי עצירות קיצונית ניתוק רגשי והכל אחרי המקרה
כאילו הגוף שלי בטראומה ממה שקרה.
אבל אם כל אחת ממנו תשב בחדר של טיפול פסיכולוגי מה יקרה???
המטפלת תוציא את אמא של חברה שלי חפה מפשע ותאשים את מי שעשה לי טראומה
המטפלת תוציא את חברה שלי חפה משפע שהיא כביכול הייתה ילדה טובה והיא סבלה בגלל אמא שלה
המטפלת תוציא אותי חפה מפשעה שאחרי כזה אירוע לא הרגשתי טוב וחברה שלי תהיה אולי “סוג של רעה???”
למרות שבפועל תנחשו מה? רוב ההתחשבות הייתה בחברה שלי! ואני מבינה היא עברה קשיים לא רגילים
אבל מה קורה פה???? למה עולם הפסיכולוגיה כל כך מעוות???
משהו פה לא תקין.
אם חברה שלי שתמיד הייתה איתי ואמרה לי שההורים רעים ואנחנו כביכול סובלים מהם, ואנחנו חפים מפשע, אז מה איתה???? גם היא התנהגה אלי בצורה ממש ממש ממש לא יפה!!!!!
ואנחנו חברות טובות! אז מה, על חברה שלי מותר לרחם ולהבין אותה ולהכיל אותה שהיא הכי מסכנה
ואת אמא שלה עם כל מה שהיא עברה לא אפשר להבין? ואותי אחרי מה שהנפש שלי חוותה לא אפשר להבין?
אז מזה העולם הזה איפה הצדק????????????
אפילו בטיפול פסיכולוגי אין צדק!
"בעצם כל העולם הזה עם כל הקשיים שלו זה כדור שלג,
שמתגלגל ומתגלגל ומתגלגל
כל אחד עובר צרות ומשליך אותו על השני וככה זה עובר ועובר ועובר,
ואז בטיפול מאשימים את כל העולם
והאדם עצמו יוצא זכאי וכל העולם יוצא חייב לו
אז מה הצדק????"
-זה מה שחוויתי דרך ראיית העולם מחברה שלי וראיתי איך זה התנפץ לי בפנים-
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
מה אתן חושבות? האם זאת רק אני? האם רק אני חושבת שבעולם הטיפול אין צדק?
האם רק לי העולם נראה מבלבל? האם רק אני רואה שהעולם זה כדור שמתגלגל ומתגלגל?
האם גם אתן חוויתם משהו דומה וראיתן שהעולם חסר צדק???


הי יקרה
כל הכבוד שהעלית שאלה מורכבת כל כך בבהירות
טיפול טוב לא עוסק ב"מי אשם"
אלא פשוט בלאסוף את הכוחות מתוכך
לפעמים להבין מה הכוחות הטובים ומה הכוחות הרעים
לא ממקום של האשמה או מי הרע בסיפור
אלא באיזה כוח כדאי לי להדבק
ואיזה כוח להפריד מתוכי
כי אם באתי לטיפול אני רוצה להתרומם…
ביחס להסתכלות של חברתך על כך שיש כלל בחיים שההורים אשמים בקשיים שלנו
זו הסתכלות כואבת כי באמת ה' הפגיש אותה עם מציאות חיים מורכבת מבחינת ההורים
אבל זה משפט שלא מוביל לשום מקום חיובי
לא מבחינה אמונית ולא מבחינה רגשית
יש לנו מציאות חיים שניתנה לנו בידי בורא עולם
נכון שהורות שאינה מיטיבה משפיעה מאד על הנפש
ויש העברות בין דוריות
אבל כאמור מלהאשים לא יוצא שום דבר חיובי
לפעמים צריך להפריד, לפעמים להתנתק רגשית ברמה כזו או אחרת.
אך מי שחפץ בחיים-לומד אט אט להפרד מהאשמות ולהתחבר למקורות כוח.
סליחה שאני מעצבנת אותך
זה מאד תואם גיל ההרגשה שלך
המשפט:
האם גם אתן חוויתם משהו דומה וראיתן שהעולם חסר צדק???
כמו שכתבת אופייני לגמרי
כל נערה מרגישה ורואה את החוסר צדק באיזה שהוא זמן בחיים כשהיא מתחילה להבין ולהסתכל סביבה,
את ראית את זה בתחום פסיכולוגי, יש שרואים את זה בחברה, במדינה, במשפחה, בקהילה או במוסדות…
אפשר להתעצבן ולנסות לשנות
ואפשר להבין שצדק זה עניין מאד משתנה…
וכל אחד והצדק שלו…
בהצלחה
אם את מורה, אולי כדאי שתשימי לב, שברוב המקרים אנשים, וגם בני נוער, שמתלוננים על "חוסר צדק", לא מתכוונים להחליף את התובע בהאג… (שלכל הדעות ראוי להחליף אותו)
הם מתכוונים בסך הכל לצעוק את הכאב שלהם, אבל יותר נעים להגיד "זה לא צודק" מאשר לצעוק "פגעו בי", "אני סובל".
גם הבחורה שכתבה את זה (אגב, היא כותבת שהיא בחורה ולא נערה), לא מתכוונת עכשיו להעמיד מישהו או משהו למשפט, היא מתכוונת לצעוק את הכאב שלה ולקבל הבנה, הזדהות, ואולי צורת חשיבה שתעזור לה להבין את עצמה.
הכי קל להשליך על הגיל ולא להקשיב למה שהיא מנסה להגיד.
חבל כי יש פה אמירה מאוד חזקה שנאמרת ולמה לא להתייחס בכבוד?
זה לא להשליך על הגיל,
זה בסך הכל להגיד-
הלו- ה"לפתוח עיניים לעולם" מוכר מאד, והוא מתרחש בסביבות הגיל הזה (עם היציאה לעולם מחוץ לגבולות הבית/הסמינר המגוננים) והוא קורה כמעט לכל מי שיש לה עיניים ומח בקודקודה, והוא הגיוני ומתבקש.
והנקודה שהיא העלתה- בטוחה שהיא תגיע למקום יותר שלם עם עצמה אחרי תהליך שהיא תעבור בעצמה (ולא חייב טיפול רגשי בשביל זה) ותמצא את עצמה במקום יותר שלם מול מה שהיא קוראת לזה 'חוסר צדק בעולם הפסיכולוגיה'.
איך היא תעבור את התהליך הזה? אולי בעזרת משפטים שיעלו כאן בדיון, אבל ממש לא רק. זה בהחלט איזושהי בשלות להגיע למקום נאמן לעצמי, למה שאני מרגישה, ולא חיפוש צדק או חוסר צדק ברגשות. וחזקה על מי ששואלת שאלות שתגיע לתשובות.
היי אשמח שתסבירי יותר את דברייך למה את מתכוונת בדיוק? כאילו לאן את חותרת?
לא חותרת לשום מקום. מנסה להסביר למה זה מתאים לגיל ולפוזיציה של מישהי בגיל הזה.
החיים מלמדים אותנו הרבה דברים, וכשאנחנו יוצאים לחיים, יש לנו הזדמנות להתחיל ללמוד "על אמת".
את מדברת על "חוסר צדק בעולם הטיפול", אבל האם זה באמת באמת מה שמפריע לך? או שאת רוצה הכרה במה שאת מרגישה בלי קשר למה שקורה פיזית בחוץ?
בקיצור, צדק או לא צדק זה לא מה שמשנה. משנה מה את מרגישה.
אני לא יודעת אם אני מדייקת לך, למה שאת מרגישה ורוצה לשמוע, כי אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה מניע או עומד מאחורי מה שאת מרגישה. אבל בברור את לא תקבלי מענה אמיתי ותשובה לנפש, גם אם בעולם הפסיכולוגיה ישרור צדק מוחלט, כדברייך. את צריכה שתשרור שלווה בנפש ובעולם הרגש שלך.
מטפל הוא לא שופט שבא למצוא את האשם, אין לזה בכלל מקום בטיפול
כן מדברים על חוויות שחווינו ואיך זה משפיע עלי ומביא אותי להתנהגויות מסוימות, אבל זה בכלל לא מתוך שיפוטיות,
ההבנה היא שהחוויה שלי היא סובייקטיבית, היא מסופרת דרך העיניים שלי והרגשות שלי. ברור שזה לא סיפור אובייקטיבי שאפשר לשפוט ממנו מישהו.
אני הולכת לטיפול כדי להבין את עצמי, את הרגשות שלי והמניעים שלי ומהמקום הזה להתנהל בצורה יותר מודעת. לרגע לא שוכחת שה' הוא זה ששם אותי במשפחה הספציפית הזו, על כל המרכיבים שלה ועם כל החוויות שהיא מביאה לחיים שלי
ברוכה הבאה לעולם:)
דוד המלך ע"ה כבר כתב זאת לדורות "צדיק אתה ה'… מדוע דרך רשעים צלחה"
למה הדרך של הרשעים מצליחים ויושבים בשלווה והצדיקים מתייסרים?
שאלת הצדק בעולם עמוקה בשביל שאלות אינטרנטיות, אם כי תמיד תוכלי לחפש ביוטיוב רבנים שמסבירים בצורה מתוקה ומובנת כל כך.
לגבי עולם הפסיכולוגיה חשוב לסייג ולומר שהגישה של הסרת אחריות אישי נובעת מהגישה של פרויד שהיה אבי תורת הפסיכואנליזה. הוא היה כופר.
גם כשלומדים אותו בבית יעקב – את החלק הזה של ה'דחפים' לא מכניסים.
ולמה?
כי ביהדות העולם של האדם בנוי אחרת.
אנחנו מצווים לקחת אחריות על המעשים שלנו ולתת דין חשבון בעולם הבא.
ולא מתקבלות הקלות כמו
'אמא שלי חסומה רגשית ולכן לא כיבדתי אותה'.
'כולם מדברים לשון הרע ומותר לי גם'.
מה כן קורה בחדר של מטפלת יראת שמים?
קודם כל יש מושג של 'לא מחפשים אשמים'. למה דברים קרו? כמו שאת כתבת יפה – תמיד יש טריגרים, 'זרזים' בעברית. דברים שמזרזים ומוציאים החוצה את המציאות.
כולנו מורכבים מאופי, אישיות, זכרונות, סביבה וחברה שגדלנו אליה על כל הניאונסים והדקיויות שנגזרים מכך.
הבחירות שלנו – הן מהחלק אלוק ממעל, מהנשמה. מהות היהודי היא בחירה.
בחדר הטיפולי לא יתייחסו ככלי טיפולי במציאת האשמים אלא בחלק שלך – בחלק הבוחר.
היא התנהגה אלי כך איך אני בוחרת להגיב.
אמא שלי העירה לי בלי סוף איך אני בחרתי להתנהג.
חברה מתעלמת ממני. מה אני בוחרת לעשות.
גם את כתבת תוך כדי את הבחירות שלך בחיים, תוך התייחסות לכל מה שאת מורכבת ממנו.
הטיפול מלמד אותנו לשלוט בבחירה. לבחור כשאנחנו במודעות, בהבנה. בפיוס.
לא כברירת מחדל ושרידה (מה יכולתי לעשות, אז בגללה הייתי ילדה טובה… לא! בחרתי להיות ילדה טובה כי היה לי חשוב לשמח את אמא שלי).
ונקודה חשובה מאד(!)
היום מאד נפוץ יגלוי וטיפול בבעיות באמצעות שיטות כמו 'מוח אחד' ו'שלושת המימדים'.
אכן, כמו שכתבת בעצמך, יש בעייתיות בדבר וחובה להתייעץ עם דמות תורנית-חינוכית לפני שימוש בגישות הללו ששומר נפשו ירחק מהן.
ה' יצליח דרכך!
כתוב מאד יפה ונכון
בעיני חסרה נקודה של טראומה – טראומה זה דבר שנרשם בגוף, ולפעמים א"א לבחור לפני שמטפלים בטראומה שנרשמה בגוף
בכל מקרה יש בחירה, רק נקודת הבחירה משתנה מאדם לאדם.
אדם עם נתוני חיים מורכבים יותר, יש לו בחירה ברמה מסוימת,
אדם שגדל אצל הורים מלאכים (יש כזה דבר בכלל?) ידרשו ממנו הרבה יותר.
ומי שעבר טראומה, יש לו את נקודת הבחירה שלו, איך להסתכל על זה, להכניס אמונה, את מי לשתף ואיך.
אגב, לגבי טראומה, ממליצה מאד את הסר "להעיר את הנמר"
תודה על התודה!
אני גם חושבת כמוך שאם כרגע ילד צורח שם את היד שלו באש לא מסבירים לו כמה זה לא כדאי, לא נותנים לו משכך כאבים ולא מרגיעים אותו.
קודם מוציאים את היד מהאש!
כל חוויה של טראומה משמעותית צרובה ככוויה בוערת ואכן חובה למצוא פתרון איך להוציא את היד מהאש:
אם החברות (שורוק) פוגענית, אם הבוסית משפילה, אם הפוסט-טראומה צפה ועולה למרות ששנים רבות חלפו – זה חלק מתפקיד המטפלת.
לרוב, בכאלו מקרים, חשוב כפליים לברר על מישהי שמתמחה בטיפול בטראומה.
אחרי הכל, אש זה לא משחק ילדים…
ואין חולק שאחרי ש'מוציאים את היד מן האש' מגיעים השלבים הבאים של השיח, ההסבר, ההרגעה, ושוב כמו שכתבתי קודם – החינוך לקחת אחריות על ההתנהלות שלי בכל מרחב וסביבה שיהיו, והביטחון והאמונה בכלים שה' נתן לי ודווקא לי כדי לצלוח את ימי חיי (תרתי משמע…)
היי מדברת זאת שכתבה את הכתבה
ממש התרשמתי מהתגובה שלך
האם את פסיכולוגית?
את האמת אני מאוד מחפשת את היציבות בעולם מבחינת הפסיכולוגיה של היהדות
ואני חושבת שזה מאוד השפיע עלי הצורה שבה חברה שלי הסתכלה על העולם
אני גם הלכתי לטיפול רגשי ומשהו שם לא מריח לי טוב מבחינת הזווית שבה מסתכלים על העולם
זה מריח לי מסריח
ואני שואלת את עצמי
מה אני אמורה לעשות עם עצמי?
האם זה בסדר שהקשר התנתק
אני חושבת שרק אחרי שהקשר התנתק התחלתי לחפש את עצמי ואת בורא עולם ולא את המושג שנקרא "טראומה" בעולם הפסיכולוגיה המודרני
אבל מצד שני אותה החברה הייתה אדם טוב ואכפתי
אולי זה המושג שכותבים עליו בתורה 'חבר רע'
עצם זה שזה משפיע על הנפש שלי לרעה???
מבחינת אמונה וצורת הסתכלות על העולם???
אני לא פסיכולוגית, אם כי קרובה מאד לעולם הייעוץ והטיפול.
כמובן שדרך האינטרנט אף אחת מאיתנו לא יכולה להבין לגמרי את האחרת,
לכן גם כשיש מקום של כבוד למקצועות הטיפול והייעוץ,
וגם כשיש השגות על מטפלות שונות ודרכי טיפול –
עלייך למצוא מישהי לא וירטואלית. שמכירה אותך (אולי עדיף שגם את החברה המדוברת) ותדע לכוון אותך אם יש נקודה אדומה שעלייך לדעת.
זאת יכולה להיות שכנה טובה ולא צעירה, דודה, מורה או יועצת מהתיכון או הסמינר (אפילו מקצועית, שהיה לך קליק איתה), וכמובן אפשר גם אבא, אמא, סבא או סבתא בהנחה שאת כרגע בשיח בריא ופתוח מולם.
וכמו שהביאה מישהי ציטוט מדברי הרב הירש זצ"ל בהמשך השרשור –
אני מאמינה ובטוחה שה' יתברך ברא לפחות מישהי אחת שתוכן להיות אוזן קשבת בשבילך ולכוון אותך בעולמו של הקדוש ברוך הוא!
דרך צלחה!
כן ממש תודה
את צודקת מאוד אני הלכתי למטפלת מקצועית וחרדית שמורה
וסיפרתי לה את כל מה שקרה והיא פשוט התאפקה לא לבכות לי בטיפול ובסוף הטיפול ראיתי שהיא התחילה לבכות מהסיפור
ליתר דיוק מכול הסיפור!!!!
היא אמרה לי חד משמעית "מי אמר שצריך בכלל לסלוח לחברה כזאת?
מי אמר שאתם צריכות בכלל לחזור להיות חברות?"
והבנתי ממנה טוב מאוד מה המסר
היא שידרה לי עד כמה המצב בחברות שלנו היה גרוע
כך שכמה שהרגשתי שזה קשה ומשהו פה לא טוב
לא חשבתי שאם אני אספר את זה למטפלת היא עד כדי כך תבכה מהסיפור
חשבתי שאני סתם עושה מכל ג'וק פיל
מתברר שיש לי עוד מה לברר עם עצמי ולעשות תהליך…
בכל אופן את כל אבל כככלללל הסיפור אתם לא שמעתם(שומרת על סודיות)
כמובן שגם את כל הסיפור של מה שהתגלגל בעולם לזה אני אפילו לא יודעת
וגם כמובן אם לא הבנתם אותי נכון אני הייתי הטריגר של חברה טובה שלי
ואם אתם מכירות מקרוב שאנשים במצב נפשי לא טוב
תאמינו לי שלא הייתי מציעה לאף אחת להיות טריגר ובמיוחד לא של משהו או מישהי שקרובים אלייך מאוד
זה חוויה לא נעימה
טיפטל במח אחד ושלושת המימדים מותר עפ"י הלכה!
בררתי מול רב שמבין בתחום.
למה סתם לכתוב "שומר נפשו ירחק מהם"?
“תדעי כלל חשוב כל הקשיים שיש לנו בחיים זה הכל באשמת ההורים!” אני רוצה להתייחס רק למשפט הזה שהפסיכולוגיה הגויית הולכת לפי התאוריה הזאת וזה הפך הפך התורה היום הפסיכולוגים (כמובן שרק כאלה שלפי הגויים אך זה לצערינו גם אצלינו) נוטים להאשים את כל הבעיות שיש בהורים, בטראומות מהילדות וכו' ואני חושבת שזה ממש ממש חמור!! התורה מחייבת אותנו בכיבוד הורים דווקא בגלל שההורים הם אלה שגידלו והשקיעו בנו כ"כ הרבה וכל מה שיש לנו וכל מי שאנחנו זה בזכותם! וגם אם יש מקרים חמורים של הורים עם הפרעה נפשית וכו' זה לא יכול להיות דרך טיפול להאשים את ההורים ולצערינו בדור שלנו זה רווח מאד מאד אני שומעת מי לא מעט נשים שגדלו עם הורים בריאים ומצוינים על בעיות שיש להם בגלל ההורים כמובן שהכי קל להאשים את ההורים בכל דבר אבל זה הפך התורה הקדושה וזה נורא!! סתם הערה ביחס למשפט שצרם לי כ"כ
שנזכה בקרוב לקיום הנבואה והשיב לב אבות על בנים…
אנחנו מחוייבים בכיבוד הורים ללא קשר להשקעה שלהם בנו
אבל מחוייבים, כל עוד זה לא פוגע בנו (כמובן עם שאלת רב)
מניסיון מר…
אין כזה דבר כיבוד הורים שפוגע בנו.
גם אם על פניו זה פוגע, ה' ברא את העולם כך שמה שבריא לנפש זה שאדם יכבד את מקורותיו הגשמיים והרוחניים.
טיפול טוב הוא כזה שמביא את המטופל לחיבור ולהשלמה. התנתקות זה כמו כריתת איבר- אולי האופציה הכי טובה במצב הנתון, אבל ממש לא דבר בריא.
ברור, גם כורתים איבר כי האיבר יכול לפגוע בכל הגוף…
היי אני זאת שכתבה את הכתבה
רציתי לומר שזה נורא מבלבל כי מבחינת הפסיכולוגיה רואים שההורה השפיע על הילד והרס לו את הנפש
אבל מנגד עיננו יש את מצוות כיבוד הורים
מה שמוזר לי פה מאוד זה שאחרי התקופה שניתקתי עם חברה שלי את הקשר פתאום ראיתי איך אני מסתכלת על העולם רק מצורת הזווית שלה שבאמת רוב הבעיות בעולם זה מילדים שעברו טראומות בילדות מההורים וגם אחרי שהיא הוציאה את הטראומה שלה עלי כביכול אז הנפש שלי עברה חוויות ואז שאלתי את עצמי האם ההורים שלה זה הטראומה? או שחברה טובה שלי היא הטראומה עבורי אם זה מה שהנפש שלי עברה?
ומאז ועד היום אני קולטת שמשהו בעולם הפסיכולוגיה לא תקין אם חברה שלי שכל הצדק היה איתה כביכול וזה היה באשמת ההורים אבל אח"כ אני סבלתי מחברה שלי אז אולי… אולי גם חברה שלי יכולה לעשות לאנשים טראומות ואז האנשים סביבה ילכו לטיפול בגללה
אז משהו פה לא ברור לי בטיפול שכל הזמן מאשימים
מקווה שהסברתי ברור
כל אדם הוא שילוב של הורים+ תכונות אופי, יכולים להיות הורים מקסימים שנתנו לילדים שלהם הכל אבל נניח השפה בבית היתה פחות רגשית וילד רגיש יכול לפתח דכאון וחרדות בשלבים מאוחרים יותר של החיים בגלל זה, לעומת אח שלו שפחות רגיש ויסתדר עם זה מצוין- זאת נניח דוגמא למשהו שהוא התנגשות בין אופי וצרכים מסוימים של ילד ספציפי לצורת גידול שהיא כמובן לא רעה אבל לא מתאימה לילד.
אני לא יודעת מה בדיוק חברה שלך עברה אבל ככל שיש מקרים קשים יותר של טראומות שמושלכות על ילדים גם אם בלי כוונה או הזנחה וח"ו התעללות, הילידם גדלים פחות בריאים נפשית.
מה שבטוח שגם אחרי כל זה, לפי דרך התורה לאדם יש בחירה מוחלטת על המעשים שלו, במקרים של טראומות ילדות וכו הבחירה היא אולי יותר קשה ומצומצמת אבל תמיד תמיד יש לאדם בחירה ואנחנו מצווים בכיבוד הורים אלא אם כן רב הורה אחרת במקרה והקשר מזיק..
ולכן זה שחברה שלך התנהגה בצורה לא טובה/בסדר, את יכולה אולי לנסות להבין שהיא מתנהגת ככה כי היא עברה דברים לא קלים בבית אבל עדין הבחירה בידים שלה והתתנהגות היא לא בסדר ואם היא פוגעת בך אולי כדאי לך להתיעץ מה לעשות.
אני ממש ממש מבינה אותך, גם אני בטיפול ובהתחלה הרגשתי כאילו מנסים להאשים את ההורים שלי, למרות שמה שהמטפלת התכוונה זה רק שיהיה ברור לי למה אני מתנהגת בצורה מסוימת ומה לקחתי מהבית שמשפיע עלי, טיפול טוב אמור לחדד לך למה את מתנהגת בצורה כזאת או אחרת ובסופו של דבר להבין שהבחירה בידים שלך ואין פה אשמים…
אני חושבת שהנקודה שמתפספת לך פה היא (ולהרבה)
אין שום עניין להאשים את ההורים ולהתעסק עם העבר
יש עניין לטפל במה שמפריע לנו בהווה – שזה על בסיס העבר
טיפול נכון בד"כ ילמד ויעזור לילד עם הזמן להבין ולכבד את ההורה עד כמה שהוא יכול
כיבוד הורים – זה לא לומר כל מה שהם עושים הוא, או להתעלל בעצמינו
כיבוד הורים, זה ללמוד לגדול ולהסתכל על העולם ממבט בוגר ומורכב יותר, ולהכיל את הטעויות של ההורים, מי שחושב/ מרגיש שהורה טועה / טעה, לא אומר שהוא לא מכבד אותו
כיבוד הורים זה לכבד, למרות ועל אף טעויות, לא להתעלם
לאחרונה אני שומעת הרבה על הטענה הזאת, והיא לא נכונה
כנראה שאת לא מגחעה מהעולם הטיפול
אני מכירה את עולם הטיפול
וממש ממש לא מאשימים את ההורים
מכירים בכאב של הילדות אבל לא במטרה של האשמת הורים, ההיפך מכבדים אותם ומעריכים את מה שהם עשו, אבל לפני כןמכירים בכאב מתאבלים עליו ןלאחר מכן כיבוד ההורים נעשית הרבה יותר טובה וממקום אמיתי וטהור- מניסיון!
וגם כשכואבים לא מאשימים!
אני מדברת מתוךניסיון של הטיפול שלי
לאחר שהגעתי לרב שלנו ושאלתי אותו האם מותר לדבר על ההורים בטיפול- הוא ענה לי- כן, מותר אם לאחר מכן זה יביא ליותר כיבוד הורים
כמובן שלא לוקחת אחריות על אף אחת, שכל אחת תשאל את הרב שלה,
אבל באתי להדגיש- לדבר על ההורים בטיפול-זה לא בשביל להאשים!!!
בשביל להכיר, להתאבל ומתוך זה לצמוח ולכבד בצורה טובה יותר
היי
דרך אגב אותה החברה שהאשימה את ההורים היא קראה הרבה פסיכולוגיה היא קראה הרבה כתבות שדווקא הצדיקו את המצב שלה וזה באמת מה שכתוב בהרבה מאמרים
היא מכירה את עולם הפסיכולוגיה רק מקריאה, או גם מטיפול?
בטיפול לא אמורים לחפש אשמים – יש הבדל בין ניסיון להבין את הרקע לקושי לבין חיפוש אשמים. זה הבדל דק, ומטפלת טובה יכולה לכוון את המטופלת להבין את ההבדל.
הגיוני שבכתבות על פסיכולוגיה שפונות לציבור הרחב קשה לדייק בניואנסים האלה, ויכול להתקבל רושם שגוי.
או שחברה שלך הלכה למטפלת לא מקצועית
או שלה עצמה יש משהו נפשי כבר
מניסיון רב בעולם הטיפול
אף אחד לא שופט הורים, אלה נותן לנו לראות סיבות לדברים מסויימים והתנהגויות מסוימות שנוצרו אצלנו כתוצאה מההתייחסות של ההורים (זה לא אומר שההורים לא עשו את המקסימום ביכולת שלהם, רק שהיכולת שלהם לפעמים היתה מאדדדד מועטה) ואיך לעבוד עליהם
מטפלת שמלמדת שההורים אשמים – או שהיא לא מקצועית, או שהחברה לא מצליחה להבין את העניין ולא עובדת נכון בתוכה מכל מיני סיבות הקשורות אליה
וד"א לעניין צדק, אנחנו לא מבינים הנהגת האלוקים
זה שאמא שלה לא הצליחה להפריד והפיל עליה את הטראומה שלה, זה כן צדק? תראי כמה סבל בחיים זה גורם לחברה שלך.
אנחנו חיים בנתונים הקיימים, ואמורים להשתדל לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים, אנחנו לא מצווים להצליח, זה ממנו ההצלחה
כך שזה לא קשור לעולם הפסיכולגיה, זה שחברה שלך לא הצליחה ליצור הפרדה בין מציאות אמיתית לבין טריגר, זה פשוט השלב הנפשי בו היא נמצאת, ולא בטוח שיש לה שליטה על זה עדיין, בעז"ה עם טיפול נכון וס"ד היא תוכל להצליח להפריד ולצאת מזה, אבל זה דורש הרבה אנרגיה ומאמץ ממנה, ואת יכולה להוות מרכיב מאד מועיל ותומך – כמובן אם יש לך יכולת, אם כל דבר כזה מפיל אותך, יכול להיות שלא נכון לך להיות שם, או שכדי להוות לה תמיכה, את בעצמך צריכה לקבל תמיכה.
הרבה הצלחה ותפילה!
שמעתי סיפור שלדעתי הכי בעולם ממחיש את הטיפולים בגישה הזו,
על אדם שהלך לבית מרזח, השתכר ואז ניפץ כוס יין על אנשים.
בעל הבית כעס מאד ודרש ממנו ללכת ולא לחזור , והשיכור החל לבכות לו כמה צרות הוא עבר
עם אשתו. בעקבות כך בעל הבית ריחם עליו והסכים לו לבוא שוב.
למחרת שוב הגיע והמחזה חזר על עצמו. בעל הבית גירש אותו
והוא התחיל לבכות ולספר לו כמה צרות והתעללות הוא עבר מאז שהוא נולד.
בעל הבית ריחם והסכים לו לבוא שוב.
למחרת הגיע שוב, ושוב ניפץ כוס והפעם על בעל הבית שנפצע,
הוא כעס עליו ואמר לו-לא מעניין אותי מה עברת, אתה לא חוזר לכאן.
לאחר תחנוני השיכור וסיפור של צרותיו,
הוא התנה איתו שהוא הולך לטיפול לפחות לשנה,
ואז יחזור. לאחר שנה הופיע הבנ"א, שמח וטוב לב,
ולמרבה ההלם לאחר ששתה שוב ניפץ כוס על בעל הבית.
שואל אותו בעל הבית-הטיפול לא עזר?
והשיכור עונה-בטח שהוא עזר, עכשיו אני לפחות אפילו לא מרגיש אשם שאני מנפץ כוסות על אחרים.
ב"בית מדרשו" של פרויד ועולם האנליזה,
זו בדיוק הגישה. האדם הוא קורבן לנסיבות חייו:
תשב, תבכה על החיים שלך, תבין כמה אתה קורבן ואומלל,
תכעס ותאשים, וכך ורק כך תחיה טוב יותר.
טיפול באמת טוב ומקצועי לעומת זאת,
יעודד גם לעבד חוויות לא פשוטות ולהכיר בהן(אם קרו),
ויחד עם זאת
לקחת אחריות ובחירה על החיים.
טיפול שמרגיש כמו פינג פונג של כדור שלג,
הוא לא בטוח מייטיב.
ושורה תחתונה מה שעולה לי ממה שכתבת,
את לא יכולה לקחת אחריות על החיים של החברה
שלך ועל מה שהיא עברה מול אמא שלה.
הדבר היחיד שיש לך אחריות כלפיו הוא החיים שלך,
ואם החברה הזו משליכה עלייך את הכאבים שלה
וגרמה לך לטראומה כדברייך, האם החברות הזו נכונה עבורך?
וכמובן כדי שלא תצא תקלה תחת ידיי או יובן מסר לא נכון מתגובתי,
מדגישה שאני לרגע לא באה לכתוב נגד טיפול, אני בעד טיפול
אבל טיפול נכון ומקדם ,וכמובן רק בידיים מקצועיות ולא שרלטניות.
טיפול נכון וטוב, יביא גם מי שעברה חיים לא פשוטים וחוויות לא פשוטות,
למקום מעובד, ובוחר.
את מעלה נושא טעון ולגמרי לא מדובר מספיק.
היום מאוד נכנס טיפולים וכולם מדברים כמה זה חשוב ונצרך וכול הכבוד שאת הולכת לטיפול וכו' וכו'.
ומרוב שזה נכנס אף אחד לא חושב שצריך גם ביקורת שם…
כן לא כול טיפול הוא נכון מתאים או מקדם.
המטפלת היא לא נציגה של אלוקים ולא תמיד יראת שמיים מספיק או מדויקת לך.
ויש המון שיטות וטיפולים (בעקר בעולם הלא דתי) שגורמים לנתק קשרים עם הקרובים ולפתח אגואיזם מאוד גדול והכול סובב סביב הצרכים שלך וכו'.
כן עולם הפסיכולוגיה בסוף זה "חוכמת גויים" וגם נשים חרדיות שלומדות מושפעות מתאוריות וגישות שאין בהם השם ואין בהם אמון בבחירה ובטוב של בנאדם (הרי אם אדם נוצר מקוף כמה טוב הוא יכול להיות? …) ובשינוי אמיתי.
וכבר אמר אברהם אבינו "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני".
רק מה?
שאנחנו דור חלש ואנחנו צריכים טיפולים.
אבל אם ביקורת ואם לבדוק שאנחנו אצל המטפלת שנכונה לנו והדבר הכי חשוב במטפלת זה שיש לה יראת שמיים. יותר מכול תואר.
(ואני יודעת שיהיו אנשים שלא יאהבו את התגובה הזאת אבל אני חושבת שהיא חיבת להאמר).
נכון, מטפל אינו נציג של אלוקים. הוא איש מקצוע שנועד לעזור לך להבין את עצמך. הקב"ה שתל כל אחד במשפחה שלו (כן, וגם אני עברתי דברים מאוד קשים בבית) זה לא אומר שהם אשמים, ונכון יש דבר כזה שנקרא העברה בין-דורית. אלימות שעוברת מדור לדור וכו'. אבל: הטיפול נועד כדי להבין איפה גדלתי, מה זה השפיע עלי, ומה אני יכולה לעשות כדי לחיות את החיים בצורה יותר יעילה, להבין את נקודת הבחירה שלי ולהעלות אותה ולא להמשיך להיות קורבן של נסיבות החיים, אלא לקחת שליטה ומודעות על מה שקורה איתי ככל שמתאפשר.
להתעלם ממה שקרה- זה גם לא רצון הבורא, כי יש סיבה למה הוא הביא לנו קושי מסויים.
יראת שמים- נכון תעודות זה לא מספיק, מקצועיות זה לא מספיק, צריך יראת שמים. אבל חובה מקצועיות! איך את יכולה להפקיד את הנפש שלך אצל אדם חסר מקצועיות? גם ברפואת הגוף את הולכת לרופא המקצועי ופחות אכפת לך האישיות שלו. כי בסוף המקצועיות זה מה שקובע.
חכמה בגויים תאמין!
לגמרי.
וכמובן שצריך משהי מקצועית.
ביחד עם זה, חשוב שיהיה חוש ביקורת לראות אם הטיפול נכון לי או לא ואם הוא מקדם או לא.
מה שניסיתי להגיד זה שלא כול מטפל מקצועי הוא נכון לי ולא כול משפט של מטפל צריך לעצב את חיי גם אם יש לו המון תעודות.
אישית אני חושבת שאישיות של מטפל זה דבר מאוד חשוב (ולא כמו רופא שלא כל כך אכפת לי האופי שלו).
וכשיש יראת שמיים ומקצועיות זה השילוב המושלם וכדאי לא להתפשר על זה.
(במיוחד שיש היום כל כך המון מדהימות ויראות).
כתבת- אישית אני חושבת שאישיות של מטפל זה דבר מאוד חשוב
ממש חשוב!!
כי בסוף המטפל מביא גם את האישיות שלו
לכן חשוב לבחור מטפל ת שהיא גם מקצועית, ועם אישיות ויראת שמיים!