היי אני רוצה לדבר על צדק
אוקיי אני בחורה בסביבות גיל ה-20
פגשתי חברה טובה שגדלה עם אמא שיש לה בעיה נפשית בגלל שהיא עברה טראומה בנערות
אותה החברה תמיד סיפרה לי כמה האמא שלה כביכול “הרעה” בסיפור כי בגללה יש לה קשיים רגשיים והכל…
תראו אני מבינה אותה וגם אני תמיד הסתכלתי על אמא שלה בטור הרעה
ואפילו חשבתי שאמא שלי רעה למרות שאמא שלי בריאה בנפשה ברוך השם (אבל די ביקורתית לפעמים)
כי אחרי הכל כשהייתי ילדה אמא שלי העבירה עליי ממש הרבה ביקורת כך שהרגשתי שאני חייבת להיות הילדה הכי טובה כדי שיעזבו אותי בשקט ותנחשו מה? זה עבד. אם את ילדה טובה אין כמעט ביקורת.
וחברה שלי תמיד אמא לי “תדעי כלל חשוב כל הקשיים שיש לנו בחיים זה הכל באשמת ההורים!”
וזה די נכון במובן מסוים ובמיוחד במובן של עולם הפסיכולוגיה
והייתה תקופה שחברה שלי עבר עליה משהו נפשי, ואני החברה הטובה שלה הפכתי להיות הטריגר של אמא שלה, וכמובן שהיא לא התייחסה עלי בצורה מכבדת, זה היה די רע כשהייתי הטריגר שלה, זה לא היה חוויה נעימה, ועזבו מה הרגשתי… לקח לי לפחות שבועיים להתאושש מהמקרה.
ואז חשבתי לעצמי מה קורה כאן בעולם מבחינת הצדק?????
-אמא של חברה שלי לא אשמה באיך שהיא התייחסה אליה למה? כי לאמא שלה היה טראומה בנערות
והיא השליכה את זה על חברה שלי.
-וחברה שלי שהאשימה תמיד את אמא שלה שהיא הרעה בכל הסיפור, חברה שלי כביכול חפה מפשעה
היא התייחסה אלי רע בגלל אמא שלה, בגלל שאני עשיתי לה טריגר ליחס של אמא שלה.
-אבל רגע!!! חכו מה איתי? לי לקח שבועיים לפחות להתאושש מהיחס של חברה שלי זה כביכול
היה טראומה עבורי, כי לקח לי שבועיים להתאושש היה לי עצירות קיצונית ניתוק רגשי והכל אחרי המקרה
כאילו הגוף שלי בטראומה ממה שקרה.
אבל אם כל אחת ממנו תשב בחדר של טיפול פסיכולוגי מה יקרה???
המטפלת תוציא את אמא של חברה שלי חפה מפשע ותאשים את מי שעשה לי טראומה
המטפלת תוציא את חברה שלי חפה משפע שהיא כביכול הייתה ילדה טובה והיא סבלה בגלל אמא שלה
המטפלת תוציא אותי חפה מפשעה שאחרי כזה אירוע לא הרגשתי טוב וחברה שלי תהיה אולי “סוג של רעה???”
למרות שבפועל תנחשו מה? רוב ההתחשבות הייתה בחברה שלי! ואני מבינה היא עברה קשיים לא רגילים
אבל מה קורה פה???? למה עולם הפסיכולוגיה כל כך מעוות???
משהו פה לא תקין.
אם חברה שלי שתמיד הייתה איתי ואמרה לי שההורים רעים ואנחנו כביכול סובלים מהם, ואנחנו חפים מפשע, אז מה איתה???? גם היא התנהגה אלי בצורה ממש ממש ממש לא יפה!!!!!
ואנחנו חברות טובות! אז מה, על חברה שלי מותר לרחם ולהבין אותה ולהכיל אותה שהיא הכי מסכנה
ואת אמא שלה עם כל מה שהיא עברה לא אפשר להבין? ואותי אחרי מה שהנפש שלי חוותה לא אפשר להבין?
אז מזה העולם הזה איפה הצדק????????????
אפילו בטיפול פסיכולוגי אין צדק!
"בעצם כל העולם הזה עם כל הקשיים שלו זה כדור שלג,
שמתגלגל ומתגלגל ומתגלגל
כל אחד עובר צרות ומשליך אותו על השני וככה זה עובר ועובר ועובר,
ואז בטיפול מאשימים את כל העולם
והאדם עצמו יוצא זכאי וכל העולם יוצא חייב לו
אז מה הצדק????"
-זה מה שחוויתי דרך ראיית העולם מחברה שלי וראיתי איך זה התנפץ לי בפנים-
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
מה אתן חושבות? האם זאת רק אני? האם רק אני חושבת שבעולם הטיפול אין צדק?
האם רק לי העולם נראה מבלבל? האם רק אני רואה שהעולם זה כדור שמתגלגל ומתגלגל?
האם גם אתן חוויתם משהו דומה וראיתן שהעולם חסר צדק???
שאלה מאד מאד חשובה ונכונה!
ההשקפה היהודית גם מדברת על זה,
הרי אי אפשר לומר שבן אדם שגדל אצל הורים מאד ביקורתיים או שלא נותנים חום ואהבה, לא יהיה מושפע מזה, ברור שכן!
רק מה, צריך לדעת שהקב"ה רצה לתת לבן אדם מסוים תפקיד בעולם, לדוגמה להתמודד עם רגשי נחיתות, בשביל זה הוא שם אותו להורים שמאד מבקרים, ולסביבה שלא מאמינה בו, וזה בשביל שהוא יתמודד עם רגשי נחיתות, ויעשה שם את עבודת החיים שלו, שהיא להאמין בה' שנתן לו את זה, ולבנות לעצמו ערך עצמי יציב, ובטחון יהודי, ולפעול בחיים למרות הנחיתות.
ככה זה עם כל קושי שמגיע מההורים או מכל טראומה אחרת.
כמובן שכל העבודה של אדם עם עצמו צריכה להיות עם הרבה מקום לכאב, לרגשות שלו, ולנשמה שבו, עם המון רגישות ואהבה!
אדם שמאשים אחרים, יהיה חלש וקורבן של המציאות.
אדם שבוחר להתמקד בעצמו, ולראות איך הוא יכול לעשות טוב לעצמו, ואיך הוא יכול לעשות טוב בעולם, הוא אדם גדול!
ואגב, גם פה, תמיד כדאי לזכור להתמקד בעצמנו, איפה זה פוגש אותי, ומה זה מפעיל אצלי, ואיך אני יכולה לטפל בזה.
בהצלחה רבה עם הרבה כבוד ואהבה עצמית!
דברי הרב הירש:
דע, כי הקב"ה יעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבא באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות מיוחדות לך, מפגיש אותך עם אנשים מסוימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק , מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנדרשת לצרכך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים הייחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם למלא את רצונו יתברך, ובהם טמונה הצלחתך עכ"ל.
תודה!
איזה תגובה יפה וברורה.
ממש נהניתי ולקחתי איתי.
תודה.
הזכרת לי מקרה שארע לי,
הייתי צריכה ללמוד קורס פסיכולוגיה קצר שבו כמובן המרצה הסבירה שאם עושים כך וכך יהיה נזק לילד ואם עושים כך וכך אז יהיה נזק אחר.
כבחורה התרעמתי ואמרתי לה:שגם אם זה נכון הדברים הללו אתגרים והם אלו שמחשלים אותנו ונותנים לנו רצון לחלום על שינוי והגעה למקום טוב יותר.
הרבה מהייעדים שאדם משיג זה בזכות הקשיים הללו.
(זה היה אחד הסיבות שגם עזבתי את הלימודים-לא הסכמתי לקבל את "ההבנות" הללו)
דבר שני אני רוצה לפנות לכותבת ולומר אין הורה בעולם,עם נפש בריאה או לא שלא יעשה טעויות עם ילדיו!
תמיד יהיה להם טענות על ההורים,אבל אם אנחנו מבינים ומאמינים שאין טעות בעולם ולא בטעות הגעת למשפחת פלוני ולא אלמוני ודווקא להורים הללו-זה אומר שרק שם תוכלי לצמוח!
זה אחד מהתפקידים שאנחנו צריכים ללמוד וללמד את ילדינו:אין מקרה בעולם והכל בהשגחה פרטית!
הכל נכון, אבל יש דברים שיכולים לגרום לחוסר יכולת תפקודית / נפשית / רגשית לילד
א"א לומר לילד בן 5 את מה שאת אומרת
הפסיכולוגיה לא אומרת שאסור שיקרו לההורים טעויות, יש מה שנקר אמא טובה דיה
צאחלת לך שבחיים לא תפגשי במקרים מורכבים יותר
דווקא היא צודקת
יכול להיות שפסיכולוגית מטפלת במטופלים ואומרת להם שהכל באשמת ההורים שלהם ובזמן הזה היא עושה לילדים שלה טראומות וחסכים רגשיים
אז מה יש לך לומר על זה?
עוד מעט הילדים של הפסיכולוגים יצאו עם בעיות רגשיות כי הפסיכולוגים משקיעים את כל היחס למטופלים.
אבל תנחשו מה???
הפסיכולוגים מאוד יאשימו את ההורים לומרות שיכול להיות עוד כ"כ הרבה גורמים לטראומות
זה בדיוק מה שקרה לי עם חברה שלי היא תמיד האשימה את ההורים שלה ואני מבינה אותה והכל
אבל מה קורה שאחרי זה כל הכעס יוצא עלייך
ופתאום קלטתי
מה קורה פה???
חברה שלי תמיד אמרה לי שהכל באשמת ההורים ואני חברה שלה והיא אוהבת אותי ואז ברגע האמת מותר להוציא הכל עליי
ומה שהיא עושה זה בסדר?
זה עד עכשיו השאיר לי שאלות באוויר וממש תיסכל אותי
יכול להיות מטפלת שתומך באנשים ומשאירה את המשפחה שלה מאחור….
יכול להיות יועצת זוגית עם בעיות שלום בית….
אז כאילו מה קורה פה?
שוב אני אחזור
אין שום האשמה בהורים, יש עניין לראות ולבדוק מה מציק ומפריע בהווה, שהם קולות מהעבר, זה שהורה טועה לא אומר שהוא לא בסדר, זו משוואה ילדותית
אנשים שלא מוכנים להכיר בטעויות של הוריהם ומכחישים בד"כ ימשיכו את אותן טעויות בדרכים אחרות, ככה אלוקים ברא את העולם שחייבים להתבונן,
אבל התבוננות אין פרושה שפיטה
ולגבי המטפלים – ודאי שהם גם עושים טעויות – כי ככה אלוקים ברא את העולם, א"א להמנע מהם, השאלה איזה טעויות, ועד כמה הוא למד וניסה לתקן
אלוקים לא דורש תוצאה, הוא דורש השתדלות
פעם שמעתי מיועצת נישואין מאד מומחית שספרה שלבת שלה ערב חתונה, הביאה פתק עם מספר טלפון של יועצת נישואין טובה (כמובן לא היא), אני מאד אשמח שהילד שלי ילך לקבל עזרה ללמוד איך לא לחזור על טעויות שלי
את מטפלת פסיכולוגית נכון
תקשיבי אני הייתי עם החברה שלי תקופה ארוכה והיא והמשפט שהיא אמרה לי "הכל באשמת ההורים!" תקשיבי מאז הסתכלתי על עולם הפסיכולוגיה או בכללי על העולם בטור עולם רע
כאילו מה ההורים עושים לילדים שלהם כ"כ הרבה בעיות
ואז קראתי ספר של פסיכולוגית חרדית והיא עשתה לי סדר בראש שההורים משפיעים על הילדים שלהם לטובה או לרעה אבל לילד יש את כח הבחירה
והיא הסבירה שההורים לא רעים ובמהות שלהם הם טובים גם אם הם פוגעים והכל
דרך אגב הספר הזה היה ממש הצלה הייתי חייבת לקרוא אותו
אבל אותה הסופרת גם כתבה בספר שיש קטע למטפל שהוא מתייחס למטופל בטור הנזקק והמטפל הוא הנותן
והיא אמרה שזו ממש לא הדרך
המטפלת צריך לתת לאדם כוחות וכלים אבל לא להסתכל עליו כמו נזקק ומסכן הוא אדם רגיל רק עם יותר ניסיונות
כתבת- כול להיות שפסיכולוגית מטפלת במטופלים ואומרת להם שהכל באשמת ההורים
מי שאומרת כך היא לא מקצועית
אני נמצאת בטיפול מקצועי ולא שמעתי אף פעם משפט כזה ואפילו לא מתקרב,
אם אני כואבת משהו על העבר שלה היא מקשיבה, ונמצאת איתי בכאב אבל אף פעם לא תגיד- בגלל אמא שלך את כך מרגישה/חווה כך
המטפלת מכבדת את ההורה כמו שהוא, אך לא ממעיט בכאב שנגרם ובהשלכות ועוזר למטופל לגדול מכך
יש דברים שאי אפשר לומר לילד בן 5 ויש דברים שאפשר לומר בצורה מסוימת, והילד קולט ומפנים.
מה שבחורה בוגרת צריכה לשמוע זה:
ונכון יש הרבה מאד מקרים עצובים: יש יתמות, יש גירושין, יש מחלות פיזיות של ילדים, יש מחלות פיזיות של הורים, יש מחלות נפשיות ויש גם הפרעות אישיות. הכל נכון!
וכל משהי שעברה משהו קשה בחיים, אני נותנת לה חיבוק ענק, יש דברים באמת מאד מאד כואבים, ואני מאחלת שלכולם יהיה רק טוב כל החיים.
לגבי אמא טובה דיה:
גם המושג אמא טובה דיה, הוא דורש הרבה מאד, וכל אשה או בחורה שתלך לטיפול, ידעו במה להאשים את ההורים.
הורים חייבים לעשות כל מה שביכולתם כדי לתת לילדים את המקסימום שהם יכולים לעשות, על פי נקודת הבחירה שלהם.
ילדים חייבים לעשות כל מה שהם יכולים לעשות על פי נקודת הבחירה שלהם.
אין פה מה להאשים, אלא כל אחד צריך לעבוד את השם לפי האפשרות שלו.
זה היה הדבר הכי נכון וצודק ששמעתי
אני מצדיעה לך
זה היה ממש חזק
וזה היה גם ממש במקום ובזמן הנכון
לא כל מטפלת רגשית ופסיכולוגית היא התגלמות המקצועיות והצדק, בדיוק כמו שלא כל חרדי הוא התגלמות הדרך הנכונה לעבוד את ה'.
אבל יש בהחלט הרבה שעושים טוב את העבודה, ואותם תחפשי
צריך להפריד בין "האשמה" ל- "סיבה ותוצאה".
אחד הדברים שעוזרים לנו לשנות את ההתנהגות שלנו זה להבין את הסיבות שגורמות לה.
זאת לא האשמה, זאת הבנת הסיבה.
דוגמה פשוטה מעולם הילדים: ילד שמתפרץ בזעם או בבכי לעיתים תכופות כיוון שאמא שלו ילדה והיא לא בבית, והעולם שלו התהפך, זכאי לדעת מה מוביל אותו. נציב גבול סביב התפרצויות הזעם ועדיין נסביר לו: יכול להיות שאתה מבולבל, מבוהל,מתגעגע…. אולי עייף וכו'.
ככל שאנחנו מבוגרים יותר אנחנו מסוגלים להבין סיבות ותוצאות מורכבות יותר
ועל ידי זה לשפר את עצמנו.
לדוג' במקרה שלך: אני מרגישה ממש נורא בגלל צורת ההתנהגות של החברה שלי, מה אני יכולה לעשות בשביל למנוע את זה?
עכשיו, עוד נושא:
לנתח, לדוש או לנחש את הסיבות והתוצאות הרגשיות של אנשים אחרים בעיני זה בגדר מעשה חודרני ומבחיל.
הסיבות והתוצאות של חברה שלך הן לא עניינך!
היא שיתפה אותך? מקסים!
תפסיקי לנבור בזה.
גם השכן מלמעלה תלש את המודעה שרצית לקרוא מסיבותיו הוא.
והמורה העירה לך בלי סיבה לפני שנתיים בגלל סיבותיה היא.
אפשר לנסות לדון לכף זכות ולהמשיך הלאה.
חשוב שאת מודעת להשלכות של הביקורת של אימך, כדי שתביני את עצמך ותנסי להתנהג לפי בחירה.
יחד עם זה אימך זכאית לכך שתדוני אותה לכף זכות מעבר לכבוד שאת מחויבת לו.
היא מן הסתם אוהבת אותך ומנסה לפעול לטובתך ככל שביכולתה ולפי הבנתה.
וזה נקרא"כף זכות" לא ניתוח מבחיל של נסיבות חייה.
דווקא את אמא שלי כבר הבנתי ממזמן אחרי הניתוק של הקשר
וגם חלק מהסיבה של חברה שלי אני יודעת מה גרם לזה זאת אומרת אני לא יודעת מה הכל אבל אני יודעת חלק
וגם למה את אומרת לא לנסות להבין את הסיבה של השני
לדון לכף זכות זה לנסות להבין את הסיבה של השני ולפעמים לוקח זמן לנסות להבין את הסיבה של השני כך שצריך לנבור עד שמוצאים
קודם צריך לטפל בהשלכות של הטראומה בפנים (בד"כ)
א"א לומר לבנ"T שחבר שלו הדליק עליו אש (בטעות) תדון לכף זכות, אחרי שהוא יוצא מהאש ומטופל אפשר…
לפעמים אם דנים לכף זכות לפני טיפול (או שדנים לכף זכות בלי לראות את ההשלכות עלינו)
אנחנו לא עושים בתוך נפשנו הפרדה מזה, ויכולים ח"ו להמשיך להמשך לזה, או לעשות את אותו דבר
בשביל לדון לכף זכות לא צריך לדעת את הסיבה של השני וודאי לא לנבור עד שמוצאים. לדון לכף זכות זה פשוט להגיד לעצמנו שבטוח יש לו סיבה, גם אם אני לא יודעת מה היא.
בטח קשה לה, גם אם אני לא יודעת בדיוק מה הקושי.
להבין שהיא לא התכוונה לפגוע בי, למשל, גם בלי לחפור בדיוק למה היא כן התכוונה.
בהצלחה.
המטרה בטיפול זה לא להבין מי האשם במה שקרה, אלא מה אני עושה עם זה ולאן אני לוקחת את זה לחיים האישיים שלי.
להאשים אף פעם לא ירפא את הטראומה, הוא רק יגלגל אותה, בנ"א שמאשים לא ריפא את עצמו, ולהיפך, טיפול עוזר לקבל את הסביבה שגרמה לקושי ממקום בריא יותר ובלי להיפגע שוב.
אם בטיפול את מגיעה להאשמות של כל העולם, את לא במקום הנכון!!
קראתי איזה ספר פסיכולוגי,
והוא הסביר שם בצורה מאוד מובנת ויפה מדוע כל דבר שאנחנו עושים בחיים
הוא תוצאה של איך שההורים התנהגו אלינו כילדים ואיך שזה עיצב את הנפש,
במיוחד עיצב את הנפש ה"פגיעות" שעברנו,
שלא התייחסו אלינו או שלא סיפקו לנו את כל צרכינו מיד.
ואני חושבת שזה בלתי נמנע, אין שום סיכוי בעולם לגדל ילד בלי שהוא "יפגע" ממך בכלל.
כי אפילו הילד עצמו לא תמיד יודע מה הוא רוצה,
ולפעמים לוקח שניה להכין בקבוק והתינוק לא יודע שעוד שניה זה יגיע והוא חושב שאנחנו לא מביאים לו אוכל למרות שהוא בוכה ומבקש.
אבל אני חושבת שזה לא דבר רע,
אלו הנתונים שאלוקים הוריד אותנו אליהם,
וזה מה שמעצב את האישיות שלנו.
אין פה שום האשמה לאף אחד.
בדיוק כמו שה' הוריד אותך למשפחה הזו, ושאת יהודיה, וצבע העינים שלך הוא כזה,
גם הסובבים אותך והדרך שהם מתנהגים אליך מכוונת כדי לעצב את האישיות שלך,
שתוכלי למלא את התפקיד שלך בעולם.
ואם יש התנהגות פוגענית כמובן חובה לעצור אותה, במיוחד אם היא מהקרובים אלינו,
אבל היא גם הגיעה אליך ישירות ממנו כי הוא רוצה שזה ישפיע עליך!
איך זה ישפיע זה החלטה שלך ולפעמים צריך עזרה מקצועית כדי לצאת מזה גדולים יותר,
אבל זה אף פעם לא טעות!
ציינו פה שאם היא מכירה פסיכולוגיה רק מקריאה ולא מטיפול, הגיוני שהרושם שהיא קיבלה הוא שההורים אשמים בהכל, כי זה מה שכתוב בעיתונים.
באמת היו כמה שנים כאלו, ובשנים האחרונות העיתונים (לפחות אלו שאני מכירה) ניסו לתקן ופנו לקיצוניות השניה שאומרת ש – "ההורים קודש קודשים ואסור דאורייתא להעלות בדל מחשבה שהם טעו".
זה עיוות, וזה עיוות.
ויש הבדל עצום בין לשפוט ולבקר ולכעוס,
לבין להכיר במבט בוגר – כן, ההורים שלי עשו טעויות/ בעלי הפרעות/ או כל דבר אחר שהזיק לי ופגע בהתפתחות התקינה שלי.
אם את מתקוממת מהמשפט – ברכותיי, גדלת להורים בריאים.
אבל המציאות העצובה מאד היא שיש ילדים שגדלים בתנאים רגשיים איומים, ולומר להם שזה "חוסר צדק" ו"חוסר כיבוד הורים" להכיר בהשפעה של זה על חייהם כדי לנסות לתקן, זה על גבול האכזריות בעיני.
יש משהו בדברייך
אבל את האמת לא כתבתי פה את כל המקרה שקרה לי לכן אתם לא מבינות מה עבר עלי
אבל כדי להסביר לך נקודתית לא רק ההורים הורסים את הנפש של הילדים האלו גם הילדים האלו יכולים להרוס את הנפש של החברים שלהם באותה המידה רק זה משהו שמעלימים ממנו עין
ומי שלא רוצה להתמודד עם המציאות הכואבת זה בסדר גם אני לא רוצה אבל לא הייתה לי ברירה אחת ראיתי את זה בעיניים שלי
והייתי שמחה מאוד אם זה לא היה קורה והייתי חיה בעולם ורוד אבל כן אם להורים יש אכזריות כלפיי הילדים כמובן לא לדון וההורים עושים טעויות
אבל לצערי הרב גם הילדים האלו שסבלו אח"כ גורמים לאנשים סביבם לסבול ומרוב שרוצים להכיל ולתת אהבה לילדים האלו שסבלו לא רואים כמה הם רומסים את האחרים מסביב וכמובן על חשבון תעודת הסבל שלהם
ואני חייבת לציין שהייתי שמחה לא לראות את המציאות הכואבת הזו בעיניים שלי אבל לצערי חוויתי את זה על בשרי
ואני אחזור על זה שוב לצערי חוויתי את זה על בשרי