ראיתי אנשים נמחצים
מתחת רגלים גדולות
ופה קטן
ראיתי אנשים מוחצים
בלי לחשוב
אפילו לא רגע
ראיתי אנשים שעונים
כי מרגישים שזה התקווה
ראיתי אנשים מנסים
להתגבר על הגל שיבוא
וישטוף אותם
ראיתי אנשים חכמים
מאבדים את זה ברגע
מול פה מושחז
עם כוונות טובות…
ראיתי אנשים משתגעים
בשביל לא להמחץ
בשביל לא להיות מתחת
לשמור על הגובה
שמעתי אנשים אומרים בצחוק
דברים רצינים
שמעתי שהם לוקחים הכל
בקליל
עד שזה מגיע אליהם
שמעתי אותם אומרים להרגע
אולי הם מתכוונים לעצמם, כי
שמעתי אותם מתעצבנים
כשניסו לעזור להם
שמעתי אותם צועקים
על מישהו רגוע,
שמעתי אנשים
רומסים
מורידים
אחרים
לעפר
בלי כוונה
בצחוק
בזורם
בחבריות
שמעתי אנשים מתגמגמים ועונים
כדי לא להמחץ
שמעתי אנשים מוותרים על עצמם
כדי להבריק משו
שמעתי אנשים זורמים עם הצחוק
אפילו שזה לא הצחיק אותם
ושומרים את הדמעות בלב,
שמעתי אנשים מתנצלים ומתקטנים
עד שכבר לא ראו אותם
שמעתי אנשים צוחקים
צחוק כזה מאולץ ועייף
שמעתי אנשים מנסים להחזיר
כדי לעלות את עצמם
כדי להיות,
לא ראיתי הרבה אנשים
שהכבוד שלהם נשמר
בלי לשחק בו,
לא ראיתי הרבה אנשים
נשארים בטוחים
כשיידעו שלא מגיע להם אחרת…
לא שמעתי הרבה אנשים
מאמינים בעצמם
בעצם היותם
בלי לנסות להתנצח
בלי לקטול
בלי לצחוק בבכי
לא ראיתי הרבה אנשים
מאמינים שהאור והיופי שלהם
רק גדל וזוהר
כשהם שותקים
לא ראיתי הרבה אנשים
מאמינים שלהוריד את הראש
משאיר אותו
הכי למעלה בעולם
ואי זה עצוב ברמות
האמת אני כתבתי את זה אחרי שפגשתי אנשים שכאילו צוחקים ונחמדים וזורמים
ופשוט רומסים אנשים במעטפת של לזרום
זה נראה לי הכי גרוע
אפילו אי אפשר להעלב…
אני פשוט מתיחסת אליהם בתור אנשים מסכנים והם באמת מסכנים רע להם והם מוציאים את זה לבחוץ ולא נחמד להיות סביבם והם קולטים את זה ומוציאים את זה על אחרים ככה בלופים,
כן צריך להפריד, ולדעת שיש את האדם עצמו ויש את ה"הפרעה" שלהם
ואוו וואו וואו
איזה עמוק איזה נכון!
התחברתי לכל מילה שמרתי לי .