שלום לכולן, אשמח לשמוע מכם כיוונים למחשבה…
בעלי ואני בכורים למשפחות ברוכות ילדים.
אציין ששנינו ילדים לבעלי תשובה כך שלא מכירים מהבית מפגשים עם דודים, בני דודים ומשפחה מורחבת.
מכל מיני סיבות, הקשרים במשפחה נחמדים ונעימים אך לא הדוקים במיוחד. הרבה מאוד כבר נשואים וגרים בכל הארץ (אפילו בחו״ל)
אני מרגישה כבכורה אחריות רבה. להזמין אליי את האחות שילדה, את האח שמתקשה בפרנסה, את האחות הרווקה המבוגרת ואת הגיסה שמטופלת בקטנטנים. אבל עדיין אני מוצאת פעמים רבות שבמשך תקופה ארוכה. (חודשים) לא דיברתי או פגשתי את חלק מהאחים. בחגים לעיתים עורכים מפגש גדול של כמה שעות וגם שם לא כולם מספיקים לדבר עם כולם.
זה מפריע לי, ואני מרגישה כאילו משהו לא בסדר. הייתי רוצה קשרים חמים ומשפחה שמעורבת מאוד אחד בחייו של השני. לצורך הדוגמה, לא ראיתי עדיין מעולם את האחיינית בת השלושה חודשים שלי ולא הספקתי להגיע להעניק לאימה-אחותי הקטנה, מתנה.
מצד שני גם לי החיים העמוסים מאוד שלי וקשה לי להקדיש ולהזמין את כולם (15 יחד משני הצדדים) , וגם נפשית יש בזה עול.
האם זה תקין? מה עושים במשפחות ברוכות ילדים? האם כל אחד בקשר עם שניים שלושה אחים והשאר לעיתים רחוקות?
ועוד רעיון- אם מתאים לך, אז טלפונים ביום חמישי- שישי כל אחד לאחים שלו, להגיד שבת שלום ושיחה של 5 דק' על מה שהתחדש השבוע. זה גם מאד משפיע על הקשר.
ההרגשה היא בריאה בהחלט, נפוצה ומוכרת, ראוי לפעול בדרכים שייתנו את ההרגשה של הביחד, למי מהמשפחה שמעוניין בזה..
בשביל לשפר את זה לא צריך להפוך עולמות, הזמנה של אח/אחות פעם בתקופה, ושיחה של שבת שלום בשישי או חמישי, יכולים לתרום בהחלט.
חשוב גם לדעת שלא ממש ניתן לחיות בצורת יחד (כמו אצל השכנים…) , גם כי הנתונים שונים מאחד לשני, וגם ובעיקר כי אלו הם החיים, וזה טבעי בהחלט,
בתקציר, לפעול בשביל להרגיש שיפור בנושא, וגם ללמוד להכיל את המצב,בפרט שהוא בריא,טבעי,ולא חריג.
הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.