בטהובן? באך? מוצרט? אולי צ'ייקובסקי?
קרליבך? מרדכי בן דוד? הרב הלל פלאי?
אילו צלילים את רוצה שיתנגנו בבית שלך?
מוזיקה.
הכלי האדיר הזה, שיכול להוציא אנשים, כפשוטו, ממצב מצוקה, שיכול לגרום לרגליים להתרומם מעצמם, כן, עם המרית ביד המלאה בשוקולד, יחד עם הילדים מרוחי הגבינה בארוחת ערב.
היכולת לקחת אותנו מהמקום הפיזי בו אנחנו נטועים ולשתול אותנו ברגע אחד במקום עצוב יותר, שמח, מתרגש, מתלהב, משתוקק, מייחל, מפחד.
וגם: אחת המתנות היקרות (תרתי משמע…) שאנחנו יכולות לתת לילדים שלנו.
היכולת להתיישב מול תיבת תהודה, כלי נשיפה, או מתכת מצלצלת, ולהיכנס לעולם קסום של צלילים, לענג את עצמם ואת הסביבה, ולעבור לכמה דקות לעולם שלם רק שלהם.
לכבוד החורף בו אנחנו מתכנסים יותר בבתים, פרק הזמן הארוך שפנוי ללמידה, והימים בהם קבעו שיר ורננים, ביקשתי משלי קרמר מנהלת בית הספר למוזיקה הירושלמי "אביבים", שתיתן לנו הכוונה מהניסיון העשיר שלה: מה נכון ללמוד? באיזה גיל? כמה להאיץ בילד להשקיע ולהתאמן? איך מקנים חיבור בלי לחץ?
שיחה בשני קולות.
לא לפני גיל שמונה
כשאני מבררת אצל שלי לפי מה כדאי להתאים כלי נגינה לילד, היא מעבירה את שרביט הניצוח לילד עצמו: "מומלץ לדחוף את הילדים ללמוד כלי נגינה, אבל, לכלים שהם אוהבים. אין הרבה היגיון לוגי בראש שלי להתאמת הכלי. לכאורה כדאי ללכת לפי מה שהילד רוצה, אם רוצים שהוא יתמיד וישקיע. אני מציעה להשמיע לילד כמה כלים, ולתת לו לבחור. אני משווה את זה לגלידה, כל אחד אוהב טעם אחר, אחד רוצה שוקולד, השני תות, והשלישי פרות יער, והכל מובן".
אז מה, לקחת את הילד לחנות של כלי נגינה?
"או לחשוף אותו אצל שכנים/ ידידים. אצלינו בבית ספר אנחנו מעבירים את הילדים בין החדרים השונים, ונותנים להם להיחשף לכלים השונים".
מתי נכון להתחיל ללמוד נגינה?
"ההתחלה של לימוד נגינה תלויה בעיקר בהתפתחות פיזית, יותר מאשר השכלית. למעשה יש שתי אסכולות שונות בנוגע להתחלת לימוד נגינה. אסכולה ראשונה טוענת שנכון להתחיל בגיל מוקדם ממש. כינור בגיל 5 למשל, ואסכולה שניה שגורסת שיש להתחיל בגיל 8-9. אני חושבת שרוב הילדים שמתחילים מוקדם מאד, נושרים בסופו של דבר. ילדים שמתחילים בגיל קטן, חווים תסכול קבוע, בשל העובדה שההתקדמות שלהם כל כך איטית, והתסכול גדול".
אבל אנחנו כן רואים ארצות שמתחילים מוקדם. ברוסיה, לפחות בעבר, וגם ילדים סינים או יפנים. שם ילדים בגיל 6 מנגנים כבר.
"זה וודאי לא חכם. הרבה ילדים כאלו נושרים בסוף, ומתמלאים בתסכול כלפי הכלי".
מה הגיל הכי מוקדם מבחינתך?
"שמונה".
איך פעם היו שולחים את כל הילדים בכיתות א' ב' לחוג חלילית?
"חלילית אמנם זה כלי קל. מצד שני, הרבה ילדים לא מסתדרים איתו מבחינה פיזית, האצבעות שלהם לא מספיק ארוכות".
יודעת מהניסיון של הבן שלי שהתחיל בגיל 7 והיה לו מאד קשה עם הנשיפה.
"נכון. ואז החוויה שנשארת היא כישלון. אני מסייגת שתמיד יש ילדים יוצאי דופן שמתגלים כמחוננים בתחום. אם נראה לך שהילד שלך שייך לחמש אחוז שמחוננים מוזיקלית עם התפתחות מיוחדת בקואורדינציה, תשלחי אותו מוקדם…"
מה עם הסרטונים של ילדי הפלא הסיניים שמנגנים מול קהלי ענק עם כינור קטנטן?
"לדעתי זה הרבה לחץ. הרבה מוזיקאים גדלו עם טרור, הייתה לנו מורה רוסיה בצוות שממש הופתעה מהגישה שלנו, שצריך לדאוג שהילדים יהנו מהלימוד. היא הייתה המומה. מה פירוש? צריך ללמוד כי לומדים…. היא גדלה כך. והיא באמת אמרה לי שרק אלו שהצליחו מאד שרדו עם המוזיקה. אלו שלא הצליחו בקנה מידה משמעותי, לא נשאר להם הרבה. הכי חשוב זה להקנות לילדים שזה בסדר לטעות. אנחנו מטעויות גדלים, בתנ"ך זה כתוב שוב ושוב. "שבע יפול צדיק"… הבניה של האדם, נובעת מתוך הטעויות שלו, אם כמובן חותרים לשינוי ותיקון".
נבל, צ'לו, מנדולינה וחצוצרה
נראה שהכלי הבסיסי ללמידה זה אורגן/ אורגנית או פסנתר.
"היום אורגן כבר כמעט לא קיים, ילדים לומדים אורגנית. היתרון של פסנתר כמובן זה האיכות של הצליל, הנגיעה האישית שלך בהפקת הצליל שכמעט לא קיימת באורגן. מצד שני לילדים מאד כיף וקל להתחיל עם האורגן. המקצבים, הליווי, האקורדים מקלים על הלימוד ומוסיפים לו מימד חוויתי".
את רואה ערך בלימוד אורגנית לעומת פסנתר?
"לימוד אורגנית משפיע על בניית האישיות המוזיקלית בצורה קצת שונה, כי כאמור אין כמעט את עניין המגע האישי, והפקת צליל רגיש. אבל יש גם יתרונות כמובן, עם אורגנית אפשר ללכת לכל מקום, זה יעיל מאד כשרוצים לנגן בחברה ועוד".
איזה עוד כלים ילדים מנגנים אצלכם?
"יש המון בלי עין הרע… כלי הקשה – תופים, כלי נשיפה – חליל צד, קלרינט, חצוצרה, סקסופון, חלילית, כלי מיתר – כינור וצ'לו, גיטרה ליווי או קלאסי, נבל, מנדולינה ויש גם שיעורים אחרים דוגמת פיתוח קול".
יש אצלכן ילדות שלומדות נבל?"
כן. זה אמנם כלי יקר… אבל יש הרבה שלומדות ומשתתפות גם בהרכבי נבלים".
מה קורה עם ילד שקנינו לו כלי, השקענו בשיעורים פרטיים והוא לא רוצה להתאמן?
"אני חושבת שהעיקר הוא שהילד מתאמן בעקביות, לא משנה כמה זמן. לא צריכים בכל יום הרבה זמן, אפילו כמה דקות, אבל ההתמדה זה מה שחשוב, להקפיד על טכניקה נכונה, ולהמשיך. והכי חשוב שהנגינה תגיע מהרצון של הילד, ובלי לחץ. מניסיון, אם החוויה היא חיובית, מרבית הילדים ימשיכו. עם יש לחץ הרבה מפסיקים".
מה המינימום של האימון כדי להתקדם? ואיך מעודדים ילד לנגן?
"זה מאד תלוי בכלי, ובאיזה שלב של נגינה הילד אוחז. בהתחלה זה עשר דקות, אחר כך רבע שעה, ובהמשך יותר ויותר, אבל אז הרבה פעמים לילד עצמו יש יותר מוטיבציה. חשוב כל הזמן לשקף לילד שנהנים לשמוע אותו, שזה עושה אווירה טובה, הרבה עידוד, בלי לחץ. לחץ ותביעה זה לא חינוך".
את חושבת שאנחנו מדברים לילדים של היום מדי ברכות? פעם ילד ידע שמשלמים לו על חוג יקר, והוא צריך לעבוד בהתאם.
"אני לא רואה הבדלים גדולים, ואני יכולה לומר לך, שגם ילדים בדורות קודמים שפעלו מלחץ לא שרדו, או שרדו ולא נהנו ממה שהם עושים".
הרגלי למידה, רגש ושמחה
ללימוד מוזיקה, מעבר לגאווה של האמא הפולניה על הנערה שמנגנת את 'ארבע עונות של ויואלדי' יש תועלות עצומות. שלי מפרטת: "מוזיקה זה עולם. זאת דרך להביע את עצמך, זאת דרך לקניית הרגלי למידה, זה נותן תחושת הצלחה. גם בקורונה לדעתי תלמידות שלנו השתעממו פחות, ילד שמנגן יש לו דרך טובה למלא את הזמן שלו, וכמובן מוזיקה מכניסה שמחה ומפתחת את העולם הרגשי. בתנ"ך כשמדברים על שמחה מוזכרים כלי נגינה, זה הולך ביחד".
יש נשים שמגיעות בגיל מבוגר ומתחילות ללמוד?
"יש נשים כאלו. יש נשים שמתחילות או חוזרות ללמוד בגיל מבוגר, היו אצלינו גם בגיל 50 או 60. אחת גיטרה, אחת כינור, מישהי התחילה בגיל 50 נבל…".
מה הבוגרות שלכן עושות עם המוזיקה?
"הרבה לומדות לנפש, למשפחה. מי שמאד התחברה למוזיקה יכולה לקחת את זה כבסיס לאימון מקהלות, לאולפן. ועוד דבר אני חושבת שבמיוחד אלו שמנגנות בהרכבים מוזיקליים, יוצאות עם חוש חברתי מיוחד, עם רגישות לזולת, נשים כאלו נהיות מורות ששמות לב לכל ילד בכיתה. יש אצלינו גם העשרה של תרפיה במוזיקה. אמנם לא תואר, אבל יש הרבה שלא רוצות ללמוד בחוץ, אז הן עושות אצלינו מסלול לימודים להעשרה".
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
