אני יחסית נהגת חדשה, לא נוהגת כ"כ הרבה ואתמול נהגתי בשכונה שלי, שכונה עם אנשים מתוקים, דוסים (מהרבה מגזרים), לא מקום סואן בכלל, יחסית לא עוברות הרבה מכוניות.
באתי להיכנס לרחוב עם הרכב ומישהי באה לצאת עם הרכב שלה (די גדול) בצורה שאני לא יכולתי להתקדם או לנסוע אחורה, ורק לה היתה אופציה ללכת קצת אחורה ואז היה מתפנה לשתינו מקום לעבור. היא לא עשתה את זה, היא בחרה להמשיך לנסוע בכוח כדי לעבור מה שגרם עוד יותר שלשתינו אין מקום (הזכות קדימה היא לטובתי אגב)
אני בכללי בכביש (והאמת גם בחיים) קצת בגישה של “שלכולם יהיה טוב, מעדיפה למחוק את עצמי העיקר שלכולם יהיה טוב ולא להפריע לאף אחד כדי שאף אחד לא יתעצבן עליי או ירגיש בגללי לא נעים” (לא רושמת את זה לחיוב בכלל בכלל, רושמת כעובדה של משהו שאני מודעת וצריכה לעבוד עליו) אז ישר ניסיתי לעשות רוורס (כושל, עליתי על מדרכה) ולא הצלחתי לנסוע (לא היה לי לאן) וממש ממש נלחצתי.
ואז האישה הזאת (שומרת תורה ומצוות בחזותה) התחילה לצעוק עליי “נו!! זוזי כבר!!”
עכשיו נפגעתי. מאוד, הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת מלחץ, הרגשתי מאויימת. אני יודעת שאולי לחלקכן עובר בראש "אפשר לחשוב מה כבר היא אמרה", אבל ממש ממש נפגעתי ונלחצתי, ממש. התחלתי לבכות.
איכשהו עם הרוורס שלי היא הצליחה לעבור ונסעה אבל הרגשתי שלא הצלחתי לסלוח לה.
הרגשתי שנשברת לי תמימות, לא עשיתי לה כלום, למה היא מתעצבנת עליי? ועוד אישה? לא יודעת, מרגיש שאמורה להיות איזשהי הבנה בכביש בין נשים במיוחד שומרות תורה ומצוות, בפשטות כל אחד צריך להגיע למקום עם הרכב שלו, זה לא חוכמה להרגיש מעל כולם ולהתעצבן בכביש. אני מפחדת לנסוע בכללי כי באמת הכביש מפחיד, משתדלת כמה שפחות אבל מסיבות טובות ב"ה 🙂 אני לא יכולה ללכת הרבה, מה שמשאיר לי להתנייד עם האוטו, אני באמת נוסעת לפי החוקים, אני מרגישה כאילו האשימו אותי על משהו שלא עשיתי, הרגישו גדולים על חשבוני.
למה זה כ"כ פגע בי? ולמה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי? תמיד שמישהו בא אליי בצורה קצת תקיפה (ואפילו לא ממש תקיפה אלא רק אדם שעומד על שלו מולי, אפילו בטבעיות כמו להגיד לי “אני לא יכולה היום לא מסתדר לי”) אני ישר מתכווצת, מרגישה מאויימת, מתחילה לרצות (מלשון ריצוי)
מה עושים עם זה? איך מתנהגים בסיטואציות כאלו? זה בבת אחת גורם לי להרגיש ילדה קטנה שמפחדת מאנשים גדולים, שמישהו יגיד לה משהו והיא לא תדע להגיב (אני בת 21 ובטוחה שזה לא קשור לגיל, אני מכירה הרבה בגיל שלי שעומדות על שלהן מעולה מתוך כבוד עצמי, ולא מתוך לרמוס אחרים)
מרגישה שצריכה עצות ובעיקר תמיכה, עוד מישהי מזדהה ומרגישה ככה בסיטואציות כאלו? בסוף בחיים לצערנו יש אנשים שצריך לעמוד מולם בתקיפות כי הם יודעים לרמוס, וה' לא רוצה שנרמוס את עצמנו ונגיד כן על כל דבר, אלא שנכבד את עצמנו ונדע לעמוד על שלנו בפשטות. איך עושים את זה? אפילו מול ביקורת פשוטה, איך לא מתכווצים? תודה לכולן!
דבר ראשון מחבקת אותך מרחוק!
לדעתי זה נובע מערך עצמי נמוך
אולי תנסי להעלות אותו שנני לעצמך דברים טובים על עצמך,
בקשי מבעלך ומהסביבה חיזוקים
טובים שמאפינים אותך…
כ—-ל האנשים שחיים פה עלי אדמות צריכים ברמה כזו או אחרת לחזק את הערך העצמי.
אל יאוש.
וואו אני גם ככה מול הבוסית שלי
ואחרי שהחלטתי שזהו.
דברתי על זה הרבה, עשיתי סימולציות ולאט לאט מתקדמים ולומדים לעבור על שלנו
דמיני תסריטים בראש, תחליטי איך את הולכת להגיב, תתרגלי
ועוד משהו שעוזר לפעמים- לחזור לאותו איש\ה ולהגיד לה- את מה שיש לך…
בתור אמא- אני לוקחת חוזק מהעובדה שאם אני לא ידאג לילד שלי, אז מי כן?
אני האמא שלו.. וזה נותן לך כח להיות חזקה
את מתוקה!
לדעתי זה טבעי ונורמלי להיעלב כשצועקים עלינו.
(יש כאלה יותר "מחוספסים" שאולי לא נעלבים, אבל גם לזה יש חסרונות..)
לגבי הריצוי, יכול להיות שזה נובע מאיזשהו חוסר ביטחון.
בכל מקרה, מה שאני אומרת לעצמי במצבים כאלה (גם אני נפגעת בקלות ואפילו בוכה, ואני כבר בת 30..) שלא כולם התברכו ברגישות ועדינות, וזה לאו דווקא משהו שקשור אלי ולא אומר שאני בעייתית.
אויש,זה קשה קשה קשה!!!
אני הייתי כמוך גם בגיל הזה(זוכרת את הפעם הראשונה שקיבלתי נזיפה מהבוסית שלי על דבר שאני בכלל לא עשיתי וכמה נלחמתי בדמעות ללא הצלחה….)
אני עדיין בנאדם מרצה,
אבל כן למדתי לעמוד על שלי,להלחם בדמעות(לפעמים הן עדיין מנצחות…)אבל אני מתקדמת לאט לאט.
החיים והעבודה יעשו את זה,
אבל אני תמיד אומרת לעצמי שכקורה לי סיטואציה של רמיסה-אני שמחה שאני לא בצד הפוגע,אני שמחה שאני לומדת לדעת לעמוד על שלי ולא לרמוס את הצד השני,ככה אני אהיה אדם יותר טוב מהלמידה הזו.
(אל תתייחסי לנהגת הזאת,
לפעמים בכביש צריך לגעת להלחם על הזכויות שלך ויכול להיות שמזה היא ככה התנהגה,יכול להיות שתפסת אותה אחרי שיחה כעוסה-והיא הוציאה את זה עלייך.
אני ממש מצדיעה לך שיש לך רשיון ואת נוהגת כי בעלי מאוד רוצה שאני אוציא(וזה מאוד יקל עלי לפזר/לאסוף את הילדים)אבל רק בגלל מה שאת עברת אני מרגישה משותקת ולא מסוגלת)
אני לפני טסט ואני בטוחה שההרגשה שלך במקרה הזה ספציפית נובע ממורה גרועה שלימדה אותך נהיגה תוך הרבה צעקות והרבה הקטנת הביטחון העצמי שלך…
אני ממש רועדת מהטסט שיהיה לי כי היא כל הזמן יורדת עלי…
וכשאני נוהגת עם בעלי {ששששש…..} אני ממש אלופה!!!
ומעצבן אותי שהיא מורידה לי את הביטחון…
מקנאה בך שעברת את הטסט!!!
מה שבטוח זה שאת צריכה להיות עם ביטחון בנהיגה ובשביל זה ללכת למקום פתוח ולהתאמן על נהיגה הרבה הרבה הרבה הרבה עד שתהיי בטוחה בעצמך וסאוטו ולא תפחדי מאף אחד כי תהיי בטוחה בעצמך ובנהיגה שלך….
הייתי שמחה לדבר איתך…
בהצלחה בטסט!
תעברי כמו גדולה בעז"ה!
אני גם בשלב שלך-
אבל יותר פוחדת מלנהוג בשושו אפילו את הכיכר ליד הבית-
מכירה 2 אנשים קרובים שעשו תאונה כשהם היו לפני טסט,
פחד אלוקים!
בפעם הראשונה אני הייתי ברכב ורק בנס לא היו נפגעים.
בפעם השניה זה כבר הסתיים עם פצוע והמון כאב לב של הנהג,
לא מומלץ לקחת סיכון.
דבר ראשון הרגשות שלך כ"כ מובנות והגיוניות,
את נהגת חדשה עדיין לא מספיק בטוחה בכביש, לא התחספסת עדיין עם נהגים עצבניים וזה הכי נורמלי שתלחצי,
וכפיים על זה שהצלחת להוציא רשיון, כי אני עדיין מנסה לעשות טסט ועוד אחד ועוד אחד…
יש אנשים קצרי רוח בכביש, זה תמיד מצוי וצריך ללמוד לא להרגש מהם,
איך לומדים – זה לשנן לעצמך שוב ושוב – שאת היית בסדר ונהגת לפי הכללים – מי שהיה לא בסדר זה היא, ולא מספיק שהיא הייתה לא בסדר היא גם צועקת עליך!!
כך בכל מקרה עד שיתחזק לך הביטחון בעצמך
אולי כדאי לך ללכת לקורס או טיפול להעצמה אישית זה יכול לעזור לך ולהקל עליך
וואי איך אני מזדהה איתך!!!
אני גם עם הבעיה הזאת,
מפחדת שאנשים ירגישו רע בגללי או אפילו סתם לא נעים למרות שלא עשיתי להם משהו רציני.
שונאאאאאאת שכועסים עלי,
יותר מדי טובה לאנשים ומנסה לרצות את כולם למרות שברב הפעמים זה בא על חשבוני.
אין לי פתרון כי גם אני מנסה לעבוד על עצמי בעניין אבל ממש ממש ממש מזדהה עם כל התחושות האלו.
ממש ככה!
אני חושבת שבכביש זה ממש פוגש אותנו כי התחושה היא שנהגות נוהגות פחות טוב מנהגים (לא תמיד נכון…) ואז כבר מהתחלה יש סוג של חשש בנהיגה.
וזה בהחלט יכול להיות גם עם נהגות, אם הן מהסוג שתיארת. ובמיוחד שיש סיטואציות מלחיצות ולא שגרתיות, אז הלחץ גורם לפחד כזה מהכביש והנהגים/ות.
יכולה לומר לך מה עוזר לי,
בדיוק סיפור מהיום,
אני נוהגת שנתיים ואף פעם לא עצרה אותי משטרה,
היום נכנסתי בכיכר ולא שמרתי על הנתיב, משטרה הייתה מאחורי וסימנה לי לעצור,
אמאלה, נכנסתי לחרדה ולא ידעתי מה לעשות והילדים שלי עוד היו איתי באוטו.
אבל פתאום החלטתי שאין לי ממה להילחץ מקסימום יהיה קנס, הכל טוב,
אני נהגת טובה, יש לי ביטחון עצמי וזה ממש לא צריך לערער אותי.
אז הגיעה השוטרת, חייכתי, שאלתי לשלומה, התנצלתי שלא הייתי בסדר,
תכלס היא באה לרשום דוח, ראתה את הילדים מאחורה, שאלה בני כמה הם,
אמרתי לה את הגילאים (הם קטנים) ואמרה לי סעי לשלום…
ב"ה באמת סיעתא דשמיא.
אני חושבת שאנחנו מאוד יכולות לעזור לעצמינו להעלות את הערך העצמי,
בכל הזדמנות להחמיא לעצמנו, בכל המישורים (רוחני, גשמי)
לזכור כמה אנחנו טובות ושוות.
ולנסות להתמלא, לחשוב על התפקיד שלנו, נשים, אמהות כמה זה גדול,
וכשאנחנו מרגישות טוב עם עצמנו, זה משודר לסביבה.
בהחלט לפעמים יש תגובות כאלו בכביש ודווקא מנשים,
וצריך עור חזק כדי לא להילחץ, בפרט שהלחץ רק גורע יותר מהנהיגה
ולאיזון אספר סיטואציה חמודה שראיתי לא מזמן:
נהגת חדשה שנכנסה לחנייה ברוורס בשעת צהריים עמוסה,
הנהגת היתה לחוצה מהשיירה והחנייה התעכבה,
הנהגת שמאחוריה הוציאה את הראש מהחלון ואמרה לאט לאט בלי לחץ, כל הכבוד לך,
אהבתי.
גם אני בטסט באתי לעשות חניה, איך שאני עוצרת מכונית מאחורי מתחילה לצפור,
הבוחן אומר לי בשיא הרוגע – אל תלחצי ואל תשימי לב אליו, תמשיכי בחניה..
מבינה את האי נעימות מהחוסר סבלנות בכבישים.
אני חושבת שחשוב לזכור שבתוך כל רכב נמצא יהודי שיש לו כנראה לב זהב, אבל משהו בתרבות נהיגה שלנו הוא חסר סבלנות.
אני ממש מנסה לקיים ואהבת לרעך בכביש. לתת לאנשים לעבור במעבר חצייה גם כשלא מתפרצים לכביש- כי חם ולא נעים להם לחכות, לתת לאנשים להשתלב אם אני לא לחוצה בזמן, להשתדל לא להשפריץ בחורף על הולכי רגל, פחות לצפצף ולדבר נקי.
עם ישראל לא נעלם לשום מקום בכביש, הטבע הטוב של האנשים נשאר בהם תמיד. אני גם הסתבכתי מאוד עם רוורסים ופשוט למדתי לפתוח חלון ולסמן או לומר לנהג ליד או להולכי רגל 'סליחה, אני אשמח לעזרה ברוורס'
תמיד!! תמיד עזרו לי במאור פנים וסבלנות
אף פעם לא קיבלתי חוסר סבלנות. אנשים ממש עם לב טוב, גם אם קודם כעסו כי חשבו שאני לא זזה ממשחקי אגו, מבינים פתאום שאני מסתבכת ונרתמים לסייע.
לא אומרת, זה מביך לפעמים. אני גם מבקשת מילדים לכוון אותי אם אין ברירה.. וזה בסדר. ענווה לא מזיקה.
אל תקחי קשה צעקות. קיבלתי כאלה גם ביושר וגם לא. כולל סימונים של בורג שנפל לי ועצירת חירום כדי לצרוח עלי בכביש.
זה לא נעים, אני מעודדת את עצמי שאחרי 2 דק נסיעה כנראה כל מי ששמע סביבי כבר התקדם הלאה והכל עבר.
לבדוק עם עצמי- יש בסיס לכעס שלהם?
אם כן, לשפר. אם לא, להבין שאנשים לחוצים, דחוקים בזמן, כועסים על משהו אחר ומוציאים עצבים..
סתם אגב, את אמורה לעצוב לכל הולך רגל שמעוניין עבור כביש. וגם אם הולך רגל במרחק מהמעבר חציה אבל מתקרב לשם את צריכה להאט ולאפשר לו לחצות בבטחה….