אני בכללי אשה רגועה וחייכנית-בחוץ
בבית אני משתדלת להתייחס יפה, להחמיא וכו'
אבל לפעמים כשאחד הילדים מעצבן אותי או שהם רבים אני פתאום מוצאת את עצמי בלי שליטה, צורחת עליהם, אומרת להם מילים שאח"כ מתחרטת אבל לא מצליחה להתגבר על זה לא משהו נפשי אלא רגשי פשוט לא מאמינה על עצמי שככה צרחתי עליהם
הלכתי להדרכות הורים, פסיכולוגית, קראתי ספרים על חינוך וכ' הכל מקסים אבל בשעת מעשה לא זוכרת את כל המילים היפות…
מה יכול לעזור לי?
הלכת לפסיכולוגית, ותדעי שאת מיוחדת מאד!!!! שאכפת לך כל כך והשקעת בזה.
ניסית טיפול CBT? כי עד כמה שידוע לי בטיפול בכעס השיטה הזאת טובה מאד
סליחה שאני קצת קשוחה, אבל כנראה זה מה שעזר לי-
שתי תובנות: 1. אני מוציאה עליהם עצבים ששמרתי ממישהו אחר (בודאות)
2. עם השנים הבנתי את עוצמת הנזק שנגרם לילדים, אז לא הייתה לי בררה אלא לקחת נשימה עמוקה מול הילדים ולהפוך את העצבים לצחוקים!!! תנסו!!
וכן, התעצבנתי יותר על מי שבאמת מגיע לו. או טיפלתי בזה בדרכים אחרות. ברור שלא הכל מושלם אבל תחשבו קדימה!! אל תשלימו עם המצב הזה רק בגלל שהילדים יספגו הכל!!!!
ובהצלחה מכל הלב- תתפללי, תפנימי שאת מסוגלת, בלי תירוצים- ותראי פתאום שאת יכולה!!
ובלי קשר, האשמה עצמית זה הרסני בכל קנה מידה ולא נותן לך להתקדם.
נטרלי את רגשות האשם ופשוט תשנני לעצמך איזו סיסמה- אני לא עושה את זה לילדים שלי" או משהו כזה. קחי את זה כפרוייקט. לצערי אני לא כל כך מאמינה בלבקש סליחה אח"כ מהילדים…. זה צלקות שנחרתות עמוק, ואם אנחנו דורשים מהם להיות מחונכים ובשליטה עצמית- אבל צורחים עליהם את זה- זה ממש לא משכנע ולא מביא את התוצאות… בבית שהאמא משדרת רוגע- הכל הרבה יותר קל, הכל זורם והולך יותר בקלות. כמובן שאני גם מרימה לפעמים את הטון אבל לגמרי במודעות ומתוך שליטה ובקרה. ובהחלט התחברתי לרעיון של להוריד מעצמך מטלות- אז הכיור לא יהיה מבריק אבל את תוכלי לנוח עוד חצי שעה!!! משמעותי!!!
נכון מאד. מסכימה עם כל מילה!
אני אישית מוצאת את עצמי צועקת "אתה חמוד!!!!! אני אוהבת אתכם!!!! אתם פשוט ילדים צדיקים!!!!!…" 🙂 וזה קצת עוזר לשחרר בצורה פחות הרסנית. (כמובן בזמנים קשורים, לפעמים יותר מתאים לצעוק "אין עליך!!! לא משנה מה אתה עושה!!!!!!!! אתה פשוט משהו נדיר!!!!!!)
לא מצליחה תמיד, אבל לפעמים. מה שחשוב זה לשים לב שזה קורה, לפני. או אפילו בו זמנית. לזהות את התסכול וממה זה נובע. ואפילו להמיר את זה בדמעות ובתפילה לד' שאני לא משתלטת על עצמי. עדיף שילדים יראו אמא עצובה מאשר אמא שכועסת עליהם.
הם לא אשמים בתסכולים שלי.
מציעה לך ללכת לקורס של עינת בר חן ממודיעין עילית- זה קורס למודעות אישית, את מגיעה לשורש שמנהל ומקפיץ אותך, עוזר לך לתת מענה למה שכואב ולפתור את הקונפליקט מהשורש
כל הכבוד ששיתפת ולא התביישת, גם אני הייתי בסיטואציה הזאת
מה שעזר- ונשמע מאוד פשוט אבל עזר לגמרי- תדמייני לעצמך דמות שאת מעריכה- בעלך\אמא שלך\שכנה שפשוט עומדת מאחורי הדלת ומקשיבה בשקט..
הבושה הייתה כ"כ חזקה שבאותו רגע פשוט הפסקתי ונרגעתי, וכך עד עכשיו..
בהצלחה!
מצטרפת לכולם ומוסיפה המלצה לעבוד על ערך עצמי יציב
כשתביני שאת שווה ואמא טובה (עובדה שזה מפריע לך… ומאמינה שיש עוד המון סיבות)
בלי קשר למה שאת עושה או לא עושה .. בלי קשר עם הבית נקי או לא וכו
כשתביני שאת בן אדם(לא הקבה – אדם הוא מוגבל ביכולות שלו) שיכול לעשות טעויות לפעמים מצליחה ולפעמים לא …
ואחרי שתקבלי את עצמך כן גם עם הדברים הפחות יפים שלך
תוכלי להבין את הילדים שלך ולכבד את זה שגם הם לפעמים טועים שהם בני אדם ומוגבלים ביכולות ומותר לטעות ואחכ לתקן
עצם ההבנה תעזור לך להפריד בין הרגשות שלך למה שקורה בפועל
תצאי מהמקום שלך שחייב להספיק , או מהילדה הקטנה שבך שהיתה חייבת להתנהג בצורה כזו או אחרת וכל מה שרלוונטי עבורך…
תראי את הילדים שלך .. תנסי להכנס לנעליים שלהם – כבר יהיה לך יותר קל
אימפולסיביות פועלת מרגש נטו וכשאת פועלת עם שכל זה לא יעבוד
תפעלי עם רגש כנגד ומאמינה שתמצאי את הדרך המתאימה לך להתמודד איתה
בנוסף הגיוני מאד שהילדה עם הפרעת קשב גורמת לכך אבל לא היא אשמה…
ההתנהגות שלה גורמת לך להתנהג בדיוק כמוה…ויכולה לנהל את כל הבית …
ואם תעצרי את הסחרחורת הזו ופשוט תביני את זה ולא תזרמי איתה היא תבין שאם אצא שלי יכולה אז גם אני יכולה …
לדוגמא : הילד שלי אם הפרעת קשב מתחיל להתעצבן שאני אומרת לו לסדר
במקום להתווכח אני מחכה אותו בחיוך …
בד"כ הוא עושה
בהצלחה
וואו איזה דיון ברמה!
כמובן נוגע גם אלי…
אני יודעת שזה בגלל שאני חווה תקופה מתוחה
מכל מיני כיוונים…ולכן הרבה יותר קשה לי להיות סבלנית אבל מה עושים שאני לא בטוחה שהתקופה הזאת תיגמר מהר כל כך…
ואני ממש לא רוצה להתעצבן על הקטנציק שלי…
הוא לא אשם…
קשה באמת קשה…
באמת כמו שכתבתן ההרגשה אחר כך על עצמי מאוד משפיעה כי כשאני מרגישה אשמה
זה מוריד אותי עוד יותר…
הבן שלי בן 4 הביא איתו רעיון מתוק מהחיידר,
הוא סיפר שהרבה אמר להם שיש 2 רבה מרדכי ,
יש את רבה מרדכי השמח, ויש את רבה מרדכי הכועס,
וכל כך נהניתי מהחינוך! הוא בעצם אמר להם , זה שאני כועס על ילד ומעניש אותו זה לא אומר שאני לא אוהב ושמח איתו , אלא שכרגע אני כועס אבל אני גם אוהב וכו, אני חושבת שתגידי את זה לילדים שלך בשעה רגועה זה יתן להם להבין שלא זרקת אותם ברגעים הלא נעימים.
יש התנהגויות של הילדים שאני יודעת שיוציאו אותי משלוותי.
לא בטוח שבאשמתם אבל אותי זה מקפיץ.
אז אני מנסה להכין לעצמי מראש "מנטרה" שבה אני אומרת בקול רגוע:
"אני מאוד אוהבת אותך ואני לא מוכנה בשום אופן ש…"
לדוגמא. וכשזה מגיע, יותר קל להוציא את זה מ"המוכן".
זה גם בזמן אמת מזכיר לי כמה שאני אוהבת, ומבהיר להם באופן חד משמעי מה אני לא מוכנה
זה מעולה בכל תחום
להכין את עצמך לעתיד
כך יש לך תשובות בזמן לחץ…
להימנע מהגעה למצב שאת כל כך שבירה- זה לדעתי הפתרון העיקרי
כמו שכתבו כאן רבות וטובות לפניי.