פרק 99: דברים שמפרקים את הנפש

"אני מבינה. משפחות אומנה מקבלות גם ליווי מקצועי ממדריכת אומנה, כדי שיהיו להן כלים טובים להתמודד עם האתגרים שבשילוב הילד בבית. עד כאן באופן כללי. בנוגע לשיר – " נראה שעירית שוב בוררת את מילותיה. "האופן שבו היא כבר מקבלת את דיני כדמות שהיא יכולה לבטוח בה, נובע בוודאי מהרגישות שלך כלפיה, דיני. ומהיחס המיטיב שהיא קיבלה ממך מאז שהכנסתם אותה לביתכם. אבל הוא קשור גם באופן שבו היא גדלה עד היום. למרות כל המורכבויות שיר חוותה דמות אם מיטיבה וכמעט לגמרי יציבה, שגם בזמני קושי נתנה לה אהבה ודאגה לצרכים שלה.  שיר היא ילדה שפתוחה לאהוב ולתת אמון. במילים אחרות, לשיר יש פוטנציאל גבוה להיקלט טוב במשפחת אומנה."

עד כאן ה'לא לשכנע'.

"לצערי למרות הכל האתגר הזה גדול מדי בשבילנו עכשיו." אמר יחיאל. "אני מאד מקווה שאחד מהאחים במשפחה יקבל אותה אליו."

"אם לא, תוכלי בבקשה לדאוג ששיר תיכנס למשפחה חרדית, או לפחות דתית?" בקשה דיני. היא נראתה המומה מעט מדבריה הקודמים של עירית.

"העיקרון שמנחה אותנו בבחירת המגזר של משפחת האומנה, הוא נאמנות לרצון של ההורה, וגם רצון להקל על קשיי ההשתלבות של הילד." עירית פנתה לדיני. "אחותך רשמה את שיר לבית ספר תורני, את בטח יודעת, זו אמירה חשובה לגבי האופן שבו היא הייתה רוצה לראות את שיר גדלה. מעבר לכך – אחיך הוא דמות מרכזית בחייה של שיר, ויתכן שגם הקשר איתך יהיה משמעותי עבורה בהמשך החיים. יהיה טוב יותר לשיר שלא יהיו פערים גדולים בין העולמות השונים בחייה. כך שאני מניחה שעדיף לה ללכת למשפחה דתית או חרדית. אני אשתדל שהיא תגיע למשפחה כזו, אם לא יהיו דודים שיקבלו אותה אליהם. זה אכן מה שכנראה יקרה?"

"בינתיים אף אחד לא לוקח אותה." אמרה דיני. "אבל אני ממש מקווה שאחד מאיתנו כן יסכים בסופו של דבר."

"אז אני אחכה לשמוע ממכם." עירית פנתה שוב ליחיאל. "זה בסדר אם אשאל למה אתה לא רוצה לקחת את שיר לאומנה? יש איזו סיבה מעבר לאתגר המשמעותי הכרוך באומנה?"

"האתגר הזה מורכב מהרבה חלקים." הוא אמר. אין טעם שיפרט את דעתו על הנטל הכלכלי ארוך הטווח, או על המותשות של דיני מהחודשים הארוכים הקשים עם ארי. "כך שיש לנו כמה סיבות. בין היתר דיני אמורה להתחיל עבודה חדשה בעוד כשבועיים. אני לא רואה איך אפשר גם את זה וגם את זה."

עירית פתחה את פיה והתחרטה. "אמרתי שאני לא משכנעת." היא חייכה.

"מצוין." הוא ענה בלי נימוס.

מול הכאב בפניה של דיני חש צורך להוסיף: "גם לי אכפת מאד משיר, כמובן. היא באמת נוגעת ללב. אבל זו החלטה שצריך לקבל בצורה רציונלית."

עירית הנהנה. "אז אתה באמת בטוח שההחלטה שלך היא 'לא'?"

מבטו נפגש עם זה של דיני.

מאז ששמעה שמוטי ויעל לא לוקחים את שיר, היא נהייתה מתוחה כולה. היא כבר נקשרה לאחיינית שלה.

בדיוק מה שחשש שיקרה.

אבל שום דבר בעצם לא השתנה. 

עירית גילתה שדיני יכולה להיות אמא אומנת מושלמת, הוא ידע את זה כבר מלכתחילה. ומה שהיה ברור לפני שבועיים, נכון גם עכשיו – זו מצווה גדולה ומעשה ענק לקחת את שיר, אבל הוא גדול מדי ליכולות שלהם.

ומה שבאמת ברור הוא, שאם ה'לא' שלהם לא יהיה חד משמעי, אף אחד מהאחים של דיני לא ירגיש מחויב להתגייס בשביל שיר.

"אני מצטער." הוא ענה לעירית, מכוון את מילותיו לדיני. "אבל כמו שאמרתי לך, ההחלטה הסופית שלי היא שלא."

"עירית אמרה שטובה רשמה את שיר לבית ספר תורני. זה נכון?" ברגע השקט הראשון שהיה לדיני, היא חמקה לחדר כדי להתקשר לחזקי.

"כן, זה נכון."

"למה?"

"טובה רצתה ששיר תגדל דתית."

"למה?"

"היא לא רצתה שהיא תהיה חילונית."

"אני לא מבינה כלום."

"נכון."

"ברצינות, חזקי, מה היה פה כל הזמן? שום דבר כאן הגיוני, כל רגע משהו אחר נופל. אנחנו צריכים לדבר."

"נכון, אבל אני לא יכול עכשיו. עניתי לך רק כי רציתי לשמוע אם יש חדש עם ישי. דיברת איתו?"

"כן, אתמול. הוא לא מוכן לקחת את שיר."

"מה הוא אמר?"

"נראה לי שהוא חושב שלא ממש נורא אם שיר תלך למשפחת אומנה של הרווחה."

"ממש!"

"בעיקר הוא אמר שזה קרבן גדול מדי ושקשה לקבל ילד נוסף לבית. חזקי, בסופו של דבר גם אנחנו וגם אתם לא לוקחים את שיר."

"לא בגלל שזה לא נורא שהיא תלך למשפחה זרה!"

"זה לא בדיוק מה שישי אמר. אולי סתם הבנתי ככה." היא לא הייתה צריכה לומר. מספיק הכעס ההדדי של שניהם גם בלי שהיא תתרום לו. "אתה לא יכול לדבר עכשיו?"

"רק ממש בקצרה, לצערי."

שום דבר שהיא תשמע לא ישכנע אותה שהיה מותר לחזקי להסתיר מאבא ואמא במשך שנים את הקשר עם טובה, אבל היא לא התקשרה עכשיו בשביל לריב.

 "אז תסביר לי בשתי מילים – אם טובה הייתה חילונית, למה היא רצתה ששיר תהיה דתית?"

"טובה אף פעם לא החליטה להיות חילונית. אפילו כשהיא הייתה בהלל היא בהתחלה עוד שמרה שבת. זה פשוט קרה לאט לאט."

"למה?"

"בגלל השפעה של הסביבה שבה טובה חיה. ובעיקר בגלל שהיא התפרקה נפשית. אין הרבה דברים שמפרקים את הנפש כמו להתגלגל בחוץ בלי כלום, בלי אף אחד שמושיט יד. גם הדודים התעלמו מכך שטובה צריכה עזרה."

"מה הקשר לדודים?"

דודים הם לא הדבר החזק במשפחה שלהם. לאבא אין אחים ואחיות, ומהצד של אמא כולם גרים בצפון.

"הדודים לא ידעו שטובה ברחוב?"

"אתה חושב שאמא ספרה להם?"

"הם ראו שטובה נעלמה פתאום מהשטח, והם קלטו כנראה גם לפני כן שלא הכל חלק."

"אז מה היית רוצה שהם יעשו?"

הוא נאנח. "לא רציתי כלום. זאת טובה שכאבה את המציאות שגם הם לא עזרו לה."

"היה לה בכלל קשר משמעותי עם מישהו מהדודים?"

"כשאדם טובע, הוא לא צריך מישהו עם קשר משמעותי שיעזור לו, הוא פשוט צריך את האדם האחד שיחזיק בשבילו את החבל."