"טובה שמחה לדבר איתי," אחיה רמז בעיניו על הילדה שבזרועותיה. "וככה הכרתי את שיר מיד כשהיא נולדה."
"איזה כיף לך." היא פילסה דרך למילים בתוך המהומה שהשתוללה בה. "הלוואי שגם אני הייתי מכירה אותך, שיר, מהרגע שנולדת."
"טובה אהבה אותך, דיני." הוסיף חזקי, מכוון כנראה שוב לאוזניה הקשובות של שיר. "היא חיכתה שתתקשרי."
"גם אני אהבתי אותה ורציתי שהיא תתקשר." היא שמרה על טון דיבור רגוע.
'טובה אהבה אותה'.
ממש.
היא הייתה בת ארבע-עשרה כשאחותה הגדולה חתכה את הקשר באופן סופי, גדולה מספיק כדי להבין.
יש לדיני מצב רוח טוב כשהיא תולה בארון את חולצת התלבושת שחזרה מהכביסה, חולצה וורודה במשבצות לבנות, זהה לזו שהיא לובשת עכשיו.
עוד שבועיים וחצי וזהו זה, היא לא תצטרך את החולצות הללו יותר.
מחר מסיבת הגמר. החזרות למקהלה הן במקלט החנוק, מהן היא תשמח להתפטר. מה שמרגש הוא התפקיד שלה – היא מקריינת במערכה הפותחת. הטקטס ארוך. כבר שבועיים שהיא מדקלמת אותו בבית, וגם אמא יודעת אותו כמעט בעל פה. לא שזה אותו דבר כמו לשמוע אותה על במה.
דיני סוגרת את הארון, ונתקלת בכרטיסים המונחים על המדף, שלושה כרטיסים למסיבה שבאולם 'משואות'. לאמא ולסבתות, ולאחות גדולה, אם נשארו כרטיסים נוספים.
סבתא מצד אבא הייתה חולה מאז השואה ונפטרה עוד לפני שאבא התחתן. סבתא מצד אמא נפטרה לפני עשר שנים.
אמא שמחה ומתרגשת בשבילה גם במקום האורחות האחרות, שאין. היא תמכור את הכרטיסים לסימה, שלוש האחיות הגדולות שלה רוצות לבוא.
דיני פותחת את המגירה, מחפשת שום דבר. די כבר עם הרגשות האלה שתוקפים אותה כמו כאבים. לא יוצא כלום מהמחשבות על טובה, שום דבר לא יעזור. אחותה עזבה אותם וזהו זה. אולי גם קצת טוב שהיא התרחקה. כשהיא הייתה בבית לא היה שום יום רגוע.
שלש שנים לא ראתה אותה, מהחתונה של כרמית.
דיני מוציאה כמה פריטים מהמדף, אחר כך מחזירה אותם.
גם אם טובה לא הייתה נהיית חילונית, כנראה שהחדר הזה היה פרטי שלה. טובה בת עשרים וארבע, היא כבר הייתה מתחתנת עכשיו. רק בשבתות היה צריך לפנות לה את החדר, כשהיא הייתה מגיעה עם בעלה.
'דיני,' אמא נשמעת מתוחה, ולדיני יש תחושה מוזרה, כאילו אמא נכנסה למחשבות שלה. 'לכי עכשיו לגינה עם נחום.'
דיני מסתכלת בה, מופתעת. 'למה?'
נחום הולך לגינה בעצמו, כשמתחשק לו. ברוב הימים הוא מעדיף לקחת ספרים מהשכנים ולשקוע בקריאה על הספה בסלון.
'נחום קורא מדי הרבה ספרים.' אמא עונה בלי להסתכל בה. 'הוא צריך לשחק יותר.'
'קבעתי עם לאהל'ה ללמוד בחשבון.' אומרת דיני בבלבול. 'יהיו לנו עוד מעט מבחנים למיון להקבצות בסמינר.'
'הזמנת אותה לכאן?'
'כן.'
'אז תודיעי לה שאת לא יכולה, ותזדרזי.'
אמא ממשיכה לסלון. 'נחום, אתה קורא יותר מדי, אני רוצה שתלך עכשיו לגינה.'
'למה?' הפליאה בקולו של נחום מהדהדת את התדהמה שלה.
'כי ככה אמא אמרה.' עונה אבא בסלון. יום שלישי היום, בית המרקחת סגור אחרי צהרים.
דיני אוספת את השיער שלה לקוקו מול המראה. למה אמא רוצה ששניהם יצאו מהר מהבית?
אמא נראית לחוצה.
וגם מרוגשת, בעצם.
'תחזיר את הספר לארון.' אמא אומרת לנחום. אחר כך היא מחפשת משהו בארון של המוצרים היבשים.
'למה אני צריך תוך רגע ללכת?' נחום עוד מתמרמר.
אבא מזרז אותו. גם הוא נשמע לחוץ.
מה אבא ואמא מסתירים?
חזקי!
ההבנה נוחתת על דיני. גם כאשר ישי התארס היו סודות בבית. יש בבית פגישה עוד מעט.
היא מסלקת מהשולחן בסלון את הקלמר, ואת 'יתד שלנו'.
'למה את מסדרת?' לאמא יש מבט מוזר בעינים.
דיני נבוכה. 'סתם'.
'הכי טוב שתצאו כבר.'
דיני מהנהנת. 'נחום, בוא!'
נחום עוד מתעכב פה ושם, כששניהם יוצאים סוף סוף מהבית, הלחץ של אבא ואמא כבר גלוי.
הבחורה אמורה להגיע?
אבל חזקי בעצמו עוד לא בא הביתה.
'עד שהשגתי את 'מאמצים את תמי'.' נחום מתלונן בזמן שהם יורדים במדרגות. 'הייתי בדיוק באמצע המתח.'
'זה ספר עצוב. כדאי לך לקרוא אותו כשתהיה יותר גדול.' מייעצת לו דיני, ואז עיניה נתקלות בבחורה החילונית שנכנסת לבניין.
הדם אוזל ממנה.
שערה החלק של הבחורה גולש על זרועותיה, זהו שיער בצבע נחושת. משקפי שמש גדולים על אפה.
גם הבחורה עוצרת כשהיא מבחינה בהם, ואז חוסמת את דרכו של נחום, המדלג בקלילות אל החצר.
'אתה לא מכיר אותי?'
הוא מביט בה, מבועת.
'האמת שגם אני לא הייתי מכירה אותך.' היא זזה מדרכו.
נחום מסתכל בדיני בעיניים קרועות לרווחה.
'זאת טובה.' הקול שיוצא ממנה מוזר. הרגלים שלה רועדות. היא מחזיקה במעקה.
אחותה הגדולה מביטה בה דרך המשקפיים הכהות. 'לאן אתם הולכים?'
'לגינה.'
'דחוף דווקא עכשיו?'
'לא ידענו שתבואי'. כאילו מישהו אחר אומר את המילים. גרם המדרגות שמעליהם חג מול דיני, עוד רגע יתמוטט עליהם. הדם כאילו נזרק בתוכה מצד לצד. היא חלמה המון על טובה, בלילות שאחרי החתונה של כרמית. עכשיו טובה נראית עוד יותר אחרת.
'אז עכשיו אתם יודעים'. קולה של אחותה קשה.
'מה זו החולצה שאת לובשת? תלבושת? לא עיצוב מדהים.' טובה מעלה את המשקפיים על שערותיה. ועיניה החומות והגדולות מתגלות. יש לה מבט חודר כשהיא פונה לדיני. 'אותך כן הייתי מזהה ברחוב.'
נשימתה של דיני נעשית קצרה. הלוואי שאבא ואמא ישמעו משהו, שהם יבואו עכשיו, שהיא לא תהיה פה לבד.
'באיזו כיתה את לומדת?' טובה חוקרת.
'ח'.'
'עולה לסמינר?'
'כן.'
'לוולף?'
'לא.' אבא ואמא לא רצו שהיא תלמד בסמינר שאחותה נזרקה ממנו.
נחום נמלט מפתח הבניין, אולי הוא מקשיב מבחוץ.
טובה עולה מולה עוד שלש מדרגות, ועכשיו שתיהן קרובות. אחותה גבוהה ממנה בראש. 'כיף לשכוח ממני?'
כאילו שהם יכולים לשכוח. אמא לא צוחקת אף פעם, ואבא בקושי מחייך. פעם הוא היה מחייך בכל יום כשהוא חזר מהעבודה.
הדופק של דיני הולם בקצה האצבעות.
שאבא ואמא יבואו כבר.
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
40 Responses
דיני מתארת כאן את אחותה כמכשפה מפחידה,
אבל זה עושה רושם שהיא מפרשת אותה כקשוחה בגלל הדעות של ההורים.
לא חושבת שזה בגלל ההורים.
ילדה בכיתה ח' שלפוגשת אחות אחרי נתק של 3 שנים והאחות אומרת לה על החולצה: "לא עצוב מדהים"…
רחוק מנחמד…
לא רק בגלל הדעות של ההורים אלא בעקבות ההתנהגות של טובה, מה זו הקרירות הזו? לא יכולה לדבר אל אחותה קצת יותר בנעימות? מה החקירות האלו? תשאלי קצת יותר בחביבות אחרי שלא פגשת את אחותך כ"כ הרבה זמן עד כדי שאת אפילו לא זוכרת באיזו כיתה היא……..
מחכה לפרק הבא
רק לי היה הפרק היום מדי קצר??
זה קצת מידי מידי קצר בקושי חצי טורון במושגים של עיתון..
לגמרי
בקושי חצי טורון?!
הפרק הזה 865 מילים.
הפרק הקודם 1102 מילים.
ולא בדקתי את הקודמים, אבל הם היו נראה לי יותר ארוכים.
בלי קשר,
הסיפור מהמם לגמרי!
זו לא נראית פרשנות
קצת קשה לפרש את המשפטים של טובה בצורה חיובית יותר
היא נראית עמוק בתוך תקופה סוערת של חיפוש עצמי
ובתוך הבלבול שלה היא שולחת קוצים למשפחה בעיקר
ואני לגמרי מבינה את ההורים ואת דיני בסיטואציה הזו
זו היא הקוצנית שלא מאפשרת אפילו חרך קל של כניסה פנימה
תראי באיזה צורה מתריסה היא הגיעה לבית ההורים אחרי כמה שנים שלא דרכה שם
סוף סוף תגובה מבינה יותר מכל הביקורת והשיפוטיות שצורחות כאן מכל התגובות לאורך כל הסיפור.
קשה לי לקרוא את הסיפור רק בגלל התגובות הפוגעניות,
רק מה, לא מצליחה להתאפק… אז קוראת את הפרק בלבד ומשתדלת לדלג על התגובות
ברור שהנער/ה אשמים. הרי מה ביקשו מהם? בסך הכל להמשיך ללכת בתלם… מה כל כך קשה? הרי הם משלמים על הבחירות שלהם מחירים גבוהים כל כך. הצער שהם מצערים את ההורים קשה להם מאד מאד (ואת זה שמעתי מנוער מתמודד)
אז למה הם בוחרים בדרך הזו????
קראתי פעם מאמר של הרב דן טיומקין שהשווה את זה לאנשים שקפצו מקומות גבוהות ממגדלי התאומים, ובעצם קפצו את מותם. מה הם הרוויחו מהקפיצה הזו? והתשובה היא שזו לא היתה קפיצה הגיונית, אבל הם לא יכלו להשאר…. היה להם שורף מידי…
ההורים לא תמיד הבעיה. הרבה פעמים לא ולפעמים גם כן. אבל ההורים תמיד תמיד הם חלק מהפתרון. וכן, במצב ההזוי הזה, בתפקיד הקשה והבלתי אפשרי הזה שהם נבחרו אליו ע"י בורא עולם- חובה עליהם לחפש את הדרך…
אף אחד לא מצדיק את הנוער הזה, רק מנסים להבין ולחפש דרך… וכמה שהנושא הזה לא נעים שירי, חובה עלינו כציבור להישיר מבט בלי ביקורת ולחפש דרך. התופעה הזו כבר לא תופעה שולית בכלל ולאף אחד אין ביטוח
לבת שלי שלומדת בסמינר מוכר ונחשב, במסלול שבו היא לומדת יש מעל חמישים אחוז (!) מהבנות יש להם אח או אחות מתמודדת! וזה בלי לדבר על נשירה סמויה או נוער שהולך בתלם אך מנותק ומיובש לחלוטין
שירי לא האשימה את הנוער המתמודד…
רק הסתייגה מהביקורת הלא הגיונית על ההורים שעולה פה שוב ושוב.
גם כשהולכי לחפש את עצמינו אפשר לעשות את זה באנושיות
טובה ממש רעה להורים שלה.
ההורים שלה לדעתי התנהגו ממש בסדר, איך היא מעזה אליהם פנים זה פשוט מזעזע
אוי..זה פשוט דוקר:(
דבי, חבל שהפרשנות שלך באופן אוטמטי..מיידי- מאשים את ההורים..
האמת, שאני ברמה האישית חשה צורך להתגבר על עצמי ולמשוך אהבה והכלה כלפי הנוער הזה, לסלק מהמחשבה טינה ורוגז עליהם..
כי כמה שזה נוער מתמודד, בסוף בסוף,
הם אלה שמצערים, שהורסים, ששוברים, ש… ש…
זה ממש ממש ממש לא פשוט!
ולא יכולה לסבול את התגובות המאשימות האלו..
איך, איך בכלל מוצאים את העוז לבוא ולהאשים כשלא היית הורה בעצמך עם הנתונים הקשים האלה????
וגם לא היית נוער מתמודד…
חצופה, מעצבנת ומסכנה.
(וזה בלי לקחת בחשבון את הבושות…. כי אחרת הייתי כותבת עוד כמה מילים)
וואו
משבוע לשבוע האורך מתקצר
לא נעים בכלל
למרות שהסיפור ממש יפה
לא כיף לקרא אותו כאן
אני מקווה שבספר הפרקים יהיו יותר ארוכים מכאן.
אבל הסיפור הוא מדהים ומלא כאב בעיקר ישן שפורץ עכשיו .
אני בוכהה
כמישהי שמכירה נערות כאלה מקרוב
זה רק לבכות כשמבינים מה באמת הנערות האלה כמו טובה עוברות בתוכם.
כ"כ כואב.
בעצם התגובות האלה ששופטות שמועלות כאן- זה התגובות שטובה ככל הנראה קיבלה בזמנו.
ותחשבו על זה -שאולי אם היה מישהו אחד שמחבק ונותן מקום ורואה את הכאב – הסיפור כנראה היה אחר
זה בפרוש כואב
לשני הצדדים
רק שאי אפשר לצדד בצד אחד. אף פעם.
משום מה כיום השיפוטיות להורים היא בלתי הגיונית.
כביכול אם יש נוער מתמודד – ברור שהבעיה היא בהורים
וזה כל כך לא ככה.
אם ההורים היו יותר מכילים… אם היו יותר זורמים… אם היו מאפשרים יותר… אם היו מאפשרים פחות…
זה לא נגמר
ויש בחירה חופשית
ויש גם כאב של הנוער המתמודד. זה לא סותר
למה צריך צד צודק?
למה אי אפשר לראות את הכאב של טובה נטו ,כמו שהוא בלי קשר להורים שלה ולא לאף אחד?
לא אומרת שההורים צודקים או טועים פשוט אני רואה את הכאב של טובה. זה הכל.
לא הבנתי מה ההגיון בלהעלות סיפור שקוראים ממנו כמה שורות פעם בשבוע…
אני אישית מתחרטת שהתחלתי כי נראה לי שהייתי הרבה הרבה הרבה (!) יותר נהנית ממנו בתור ספר,
אבל אחרי שקראתי כבר אין לי עניין לקרוא שוב ברצף (אני לא מאלה שקוראים ספר יותר מפעם אחת)
אז מרגיש לי שפספסתי את ההנאה מספר שיכולתי להנות ממנו מאוד
עכשיו אני כבר מסוקרנת אז אני קוראת
אבל בסוף זה יותר חוויה מתסכלת מאשר נעימה.
אף אחד לא חייב לי כלום אך עם זאת אני עדיין חושבת שזה לא הכי מכבד את הקוראים, לזרוק להם כמה פירורים כל פעם, אחרי שכבר נשבנו בקסמו של הסיפור…
זו דעתי וכמובן שאף אחד לא חייב להסכים איתה. ובכל זאת חשוב לי להשמיע אותה.
בתקווה לשינוי…
איזה תגובה הזויה!
למה את מוכנה לשלם על מנוי כמו בעיתון כדי לקבל סיפור משמעותי?
ומאמינה שסופרת כמו שרי וולך לוקחת הרבה כסף לכל פרק, בד"כ נמדד לפי מילה.
זה אתר חינמי, ואת מקבלת סיפור בחינם, אם התחלת ידעת שיהיה מתח,
אם את לא מסוגלת לקרוא פעמיים – אל תקראי בכלל סיפורים בהמשכים, אלא רק בספרים.
כמות המילים פה כמו שכתבה פה מישהי זה כמו חצי עמוד בעיתון בערך, ובכל עיתון יש גם סיפורים של חצי עמוד.
הזויה? קצת נסחפת. אין מה להתווכח על תחושות של בנאדם. לא מכירה עיתונים חרדיים, לי אישית זו חווית פחות נעימה (בטוחה שלעוד מספר לא מבוטל של קוראות שלא נעים להן לרשום.) ואם לכתוב את זה יכול לשפר משהו- זכותי לכתוב בצורה מכבדת. וזה לא ממקום שמישהו חייב לי משהו. הסיפור בחינם ועדיין, הוא מביא כניסות לאתר. ולכן כצורכת התוכן של האתר שגם נחשפת לפרסומות שבו אני חושבת שלגיטימי להביע דעה.
סליחה, הגזמתי עם ההזויה…
אבל הגיוני שבאתר יתנהגו כמו שמקובל בעיתונות,
וזה בדיוק סיפור של חצי עמוד בעיתון, ויש הרבה כאלו.
ומי שעוקבת מהתחלה רואה שבהתחלה הפרקים היו יותר קצרים, והם התארכו (היה נראה לי ככה, ובדקתי את זה)
ואגב, בעיתון את גם משלמת כסף וגם מקבלת פי כמה וכמה פרסומות
דווקא חושבת שהתגובה כתבה את התסכול בצורה מכבדת
מרגישה כמוך
אם הייתי יודעת לא הייתי מתחילה לקרוא,
מעצבן
אגב חשוב לי להדגיש שממש לא כתבתי את זה סתם כדי להתנגח. הרגשתי ששווה לי להתלונן ולחטוף קצת עגבניות אם זה יוכל להזיז משהו.. אני פשוט כל כךךךך אוהבת את הסיפור הזה שכל פעם מחדש אני חושבת לעצמי 'אוף! איך הפסדתי ספר כזה טוב…. במקום זה אני קוראת אותו טיפין טיפין ולא מספיקה להנות'.. תחושת פספוס כזו כל פעם. זה פשוט סיפור טוב מידי בשביל לצרוך אותו בצורה הזו
וואו. רק עכשיו קראתי את כל הפרקים אחורנית. איזה סיפור עצוב. עם מה ההורים מתמודדים.
אני אישית ממש מתנגדת למי שכתבה ש"אם רק היה מישהו שהיה מכיל\ מחבק\ אוהב\ מקרב את טובה- הכל היה יכול להיות אחרת"- כאחת שגם מכירה מקרוב ומכילה מאוד מאוד ורואה את הכאב וההתמודדות של הנוער, יש המון אנשים סביבם שרק רוצים לעזור ולתת ואוהבים ומכבדים מאוד- וזה לא עוזר. הם תוהים ומבולבלים וזו גזירת שמיים וניסיון ענק שיש להם- ויש להם כוחות לעמוד בו ולהיענות לכל הידיים המושטות- ולפעמים הם בוחרים ליפול. בוחרים להתמודד לבד.
אין לי מילים לכתוב כל אחד צודק טובה ,הההורים , האחות . זו סיטואציה מאוד קשה וכאובת לא על אף אחת ממכן. אמן . אבל עדיין צריך כמה שיותר אהבה וכמה שיותר הכלה. וכמובן להתייעץ כל הזמן עם רב שמכיר ויודע. כי זו סוגייה שנחקרת המון!! ואל תשכחו שהנתק היה לפני 20 שנה שאז בעולם היה שונה מאוד! לא הייתה מודעות בכלל….. אמן שיבוא כבר משיח ויגאל אותנו מכל הכאבים !!
זה מדהים איך שאתן מצדיקות ושופטות ומחלקות ציונים כמעט בלי לדעת פרטים
בול!
אבל אני גם כזאת…
זה חלק מהכיף של הקריאה שאחרי שאת קוראת את יכולה לשטוח את כל המחשבות שלך..
יקרות!!
כולכן צודקות, מי יותר ומי פחות
בכל מקרה כואב כזה כולם, אבל כולם!! מתמודדים
גם ההורים, גם המתבגר, גם הסביבה הקרובה ואף הרחוקה
כולם מתמודדים, עם הקושי איך וכיצד להגיב ומתי…
רק שימו לב שיש נקודה אחת שלא עלתה כאן
לכל אחד ברא הקב"ה תבנית מסויימת בנפש!
דיני למשל, נראית לי רגישה מאד, כואבת מאד, ופחות משתפת את רגשותיה
חזקי נראה פחות רגיש לפחות בהתייחסותו לדיני אחותו, אבל כן הראה רגישות ביחס לטובה..
בקיצור, מה שמציק, כואב, שורף עד עמקי הנפש בשביל דיני, יכול לעבור בקלות רבה יותר אצל אחרים, וההפך
לכן גם ההתייחסות והתגובות תהיינה שונות ואפילו מהותית, ולא ניתן לשפוט כי איננו מבינים מאיזה מקום בנפש זה יוצא..
בדיוק לכן יש לנו חיוב של "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" למקומו ממש, לעולם לא נצליח להגיע, כי לעולם לא נוכל להתאים את כל הפרטים, הנסיבות והקישורים המדוייקים, אז אין לדון!!
אז בואו נתפלל על כל אלו שירדו מהדרך, או חלילה בדרך לשם…
ונתפלל על כל ההורים שמתקשים להתמודד איתם בין אם הם מכילים ובין אם לא..
לכולם זהו נסיון לא פשוט בכלל, וכולם בחרו בו לפני שנשמתם ירדה לעולם הזה
כך שאין טעם לשפוט אף אחד
מלבד להתפלל, ולהתפלל ושוב להתפלל על כלל ישראל ושנזכה כולנו לגאולה השלמה ברחמים גדולים בקרוב ממש!!!
וכמובן, הסיפור מאלף בכל רמה.
עלי והצליחי!!
משהו פה בפרטים הטכניים לא ברור
היא כותבת שכששרי היתה בת 14 טובה חתכה באופן סופי
ומצד שני בסוף כיתה ח' מתואר המפגש האקראי במדרגות, ושם כתוב שהם כבר שלוש שנים לא ראו אותה
אז מתי היא חתכה?
מרגיש לי מצחיק תגובה כזו אחרי כל מלל הפילוסופיה שנשפך פה…
סיפור מהמם!!!
למה מציק לי המקום של חזקי?
כאילו הוא הצדיק והנשגב וכולם הטועים.. הוא הצליח…
(מה הגאווה שהצלחת? באותה מידה יכולת להיות מגורש בחוסר אונים)
אולי בגלל זה יש כאן התקוממות כ"כ גדולה,
כאילו ההורים ושאר ההאחים הם לא בסדר והוא הצליח-
תגיד תודה שהצלחת ואל תאשים אף אחד, בסדר???!!!!
כואב מידי.
נשמע שהוא היחיד שניסה לא? מבין האחים
שרי,
סיפור אלוף!!!
אלי תפרגני לנו לכבוד החג שני פרקים?
פליזזז
זה סיפור יפה
יש לי דעה מצד אחד פופולרית ומצד שני לא
הסיפור מרוח כמו לא יודעת מה
הסיפור התחיל לפני שנה!!!!!!
ובסה"כ עברו בסיפור 3 ימים אולי עם הרבה דרמות
סיפור שהוא כולו 3 ימים יהיה מעניין עם הוא ספר פעולה מותח
אין מצב הייתי שורדת אותו כספר רצוף אחד (שזה אומר מהו כמו עד עמוד 200 בלי שקורה כלום!!
בתורה כמה שורות פעם בשבוע-שבועיים זה מממש יפה ומעניין…
בקשר לפרק הנוכחי לא ברור מה הבריחה מהאחות (לא דימיינתי שיהיה התנפלות של חיבוקים ונשיקות
אבל כן מבוכה או אי נעימות מתארים כאן בריחה של פחד כזה…
וחזקי…. ברור שהוא מרגיש שטובה =ושיר "שלו" וכל השאר לא זזו ולא זכרו….
בסופו של דבר דיני יוצאת פה מסכנה ממש
אולי לכל אחד יש את הצד שלו אבל היא כרגע בדילמה ממש קשה
גם קשה שלא לרחם על שיר
בא לי לחבק אותה- מסכנה
איזה הקהלה שחזקי מכיר אותה, הרגשה שסוף סוף יהיה איזה פתרון לשיר
מרגיש שיש איזה סיפור כבד מאחורי העבר עם טובה
היא כנראה לא סתם עזבה את הבית
הכתיבה נוגעת ללב!!
ממש אומנות!
הרבה זמן לא קראתי סיפור כזה טוב