שלום לכולן,
יש לנו במשפחה פערים גדולים ברמת החיים,
החל ממשפחות אמידות ממש, שלא לומר עשירות, וכלה באברכים שחיים על השקל כפשוטו
(אני נמצאת באמצע הסקאלה בס"ד….)
תנו טיפים איך להתמודד, להישאר בקשרים חמים וקרובים על אף הכל
המבודרים וגם הילדים – הבנידודים
לדוגמה עכשיו חופש- חלק מהמשפחות נופשות ברמה גבוהה ממש, וחלק בכלל לא, בקושי מגרדים את הספרי לימוד לשנה הבאה…
אני רוצה לשתף במשהו שזכור לי כילדה
כשביקשתי לקנות דברים ואמא שלי אמרה לי לא בגלל המצב הכלכלי
נראה לי שהיא אמרה את זה בשם הסטייפלר:
העוה"ז הוא כמו מפה קצרה שמכסה שולחן ארוך
מושכים מפה ,מושכים משם , בסוף יש מקומות מכוסים ומקומות מגולים
כל אחד זוכה לדברים אחרים
ואנחנו שב"ה זכינו במשפחה גדולה ,זכינו באבא אברך ,אז יש דברים אחרים שלא…
נ.ב.
היום איו את המשוואה אברך = הסתפקות במועט (כי יש נשים שמרוויחות הרבה)
ואני חושבת שזה קצת משפיע על היכולות שלנו לוותר למען התורה
אני חושבת שרמת הקושי תלויה בכמה פרמטרים משמעותיים:
כנראה יש עוד, אבל אלו הפרמטרים שלי 🙁
יכולה להגיד בנימה אישית
שהייתי בחורה עם קרוב לאפס התעניינות במותגים
ולא שלא היה דיבור על זה מסביבי, כי היה גם היה
רק שבי זה אפילו לא נגע
ברמה שכשהתחתנתי, לא הכרתי שמות של מותגים למעט הרוץ וקיפלינג
באמת משהו קיצוני…
היו לי את תחומי העניין שלי
ומותגים כל כך לא דיברו אלי,
עד שאפילו לא ידעתי שיש מושג של סטייל בעולם. לא ידעתי שהוא נושא!
אמממ
התחתנתי
משפחה שבטוחה שהיא סטנדרטית, ואולי זה באמת נכון
לקחו לי כמה שנים להבין מה קורה ואיפה בסקאלה ממוקם כל מותג
ולהבין למה אני כל כך לא שייכת.
לא צריכה את הכבוד מהסביבה הרחוקה
אבל זאת המשפחה של בעלי
משפחה צפופה וחמולתית מאוד
ואני רוצה להרגיש שייכת. זה הכל.
וכשאני לא מספיק מושקעת אני פשוט לא. כואב אבל זה פשוט ככה.
מצידי לקנות ולהשתמש רק בקרבת המשפחה
ואני באמת עושה את זה מדי פעם
אבל בתקופות שאני לא יכולה להרשות לעצמי,
אני מקנאה שהן יכולות להרשות לעצמן, ואני לא.
אני לא מקנאה במותגים
כן בשייכות ובהערכה
גם אצלינו המשפחה מורכבת מרמות שונות של מצבים כלכליים ,
אני למדתי לעשות הפרדה וכך משדרת גם לילדים שלי
זה שיש להם אפשרות כלכלית לטיסות מתי שרק רוצים לא מוריד מהערך שלנו שאבא אברך ואין לנו אפשרות לנופש להפף אנחנו בגאוות יחידה ובקבוצה עילית של בית של תורה
זה עולם השקר וכל מה שנוצץ הוא לא בהכרך זהב…