שלום לכולן,
יש לנו במשפחה פערים גדולים ברמת החיים,
החל ממשפחות אמידות ממש, שלא לומר עשירות, וכלה באברכים שחיים על השקל כפשוטו
(אני נמצאת באמצע הסקאלה בס"ד….)
תנו טיפים איך להתמודד, להישאר בקשרים חמים וקרובים על אף הכל
המבודרים וגם הילדים – הבנידודים
לדוגמה עכשיו חופש- חלק מהמשפחות נופשות ברמה גבוהה ממש, וחלק בכלל לא, בקושי מגרדים את הספרי לימוד לשנה הבאה…



במה זה מתבטא ביום יום? אתם נפגשים?
זה שהם יוצאים לנופש יקר במה זה שונה משכנים שנוסעים?
אצלנו יש גם במשפחה כאלה שממש יושבים על כסף
רק במפגשים מתגלים הפערים……
וואו נושא כל כך רגיש וכאוב…
כיון שאת כתבת את הנושא ואת מציינת שאת נמצא באמצע
אני חושבת שמהמקום שלך מה שאת יכולה לעשות
זה:
א. לתת חוסן לילדים שלך, יש לנו את הרמת חיים שלנו ואנחנו מאושרים ואם יש מי שעושה דברים יותר יוקרתיים אנחנו נפרגן לו בשמחה ונעשה חויות אחרות(ולא פחות כיפיות\מגבשות)לעצמינו..
ולגבי מי שחיים ברמה פחות ממכם
רגישותתתתתתתתתתתת
גם לדבר על זה עם האמידים יותר
לא ליחצן דברים,לא לקטר על החופשה המושלמת 🙂
לא להגיד מה הם מתקמצנים על בשר במנגל המשפחתי?
אלא כמה שיותר להיות רגישים
אם מדובר במשפחה חמה ואוהבת זה אפשרי
עדיין יהיה לכל אחד העבודה האישית שלו…
למה זה אמור להפריע לקשר?
מה זה משנה איך כל אחד נופש?
איזה אוכל הוא אוכל???
כי ככה זה העולם הזה.
אנחנו משווים את עצמינו כל הזמן לסביבה, ולפי זה בונים בראש תוכנית איך החיים אמורים להיראות.
זה נוגע לכל תחומי החיים, ובמיוחד לכסף.
כל אחד רוצה שיהיה לו פרנסה בשפע בלי דאגות,
במיוחד בחופש הגדול – כל הורה רוצה להעניק לילדים שלו את הכי טוב שאפשר,
וכשאצלו אין אפשרות, ואחרים בסביבה מתפנקים על רמת חיים גבוהה בהרבה – זה קשוח 🙁
זה משנה אם את מגיעה למפגש משפחתי מאוחר כי חיכית לאוטובוס ולא היגיע…
והייתר לא מבינים למה לא לקחתם מונית וזהו
דוגמה קטנה מתוך מכלול שלם
למדתי להתעלם ולהסתכל על המעלות שלי ולא להיות עסוקה באחרים
אצלי זה לא נושא כספי אלא מספר הילדים……..
מי שלא מבין למה לא לקחת מונית, מתנצלת, אבל הוא אטום לסביבה
ואם הוא ככה, אז מסתבר זה בעוד תחומים בחיים.
לנו במשפחה יש פערים וזה היופי וזה הגיוון וזה מה שמלכד אותנו כמשפחה!
ובשמחות ומפגשים תמיד נתחשב במי שאין, וגם אם אנחנו עצמינו רגילים לרמה מסויימת,תמיד נשתדל בשמחות לא להעיק יותר מדי וקצת להוריד את הרמה בח"פ, בעריכה, בעלויות המנה כי ברגע שזה מתחלק בין כולם אי אפשר לחלוב את מי שאין לו!
ונכון שיש חלק מאתנו שחולמים לסוע לנופש כל הנשואים יחד, אבל אם אין אפשרות כלכלית לכולם, המרנו את זה למפגש נחמד של אחה"צ, וכולם שמחים ומאושרים, ומבטיחה לכם שלא בנופש המנקר עיניים נמדדת המשפחתיות שלנו!
רק שתדעי שאתם מדהימים
זה לא מובן מאליו ההתנהלות המתחשבת הזו
ללמוד ממכם
לא תמיד יודעים למי אין
אז פשוט צריך להיות רגישים תמיד!
ולכבד את השני תמיד..
אם מישהו אומר לא יכולתי לקנות X Y Z, לא מתאים לי נופש..
פשוט לכבד ולא ללחוץ וזה יכולות להיות עוד ביסות לא רק מצב כלכלי… לצאת מנקודת הנחה שלא יודעים על האחר… רק טוב יצא מזה
אוהו משנה.
במשפחה זה נפגש הרבה.
באירועים משפחתיים ונופש ושבע ברכות שעושים ובאיזה רמה…
ובמתנות שאוספים כשאחיין מתארס/מתברמץ וכדו'.
ואני מדברת מהמקום של היותר "אמידה" ביחס למשפחה.
אני לא עשירה, אבל כן – יש לי ב"ה אפשרות כלכלית יותר משמעותית ביחס לרוב אחי ואחיותי.
אני כן משתדלת מאד להתחשב בלא להחצין ולספר על נופשים ועל דברים שאנחנו קונים והם לא, לנסות להשוות את רמת מסיבות הבת מצווה של בנותי לרמה שבנות הדודות עושות, ועוד.
אבל לפעמים זה כן קשה. כשעושים שבע ברכות או כל מפגש/מסיבה, וקובעים שכדי להוזיל בעלויות עושים לבד הכל הכל לדוגמא, כשאצלי המשאב היותר קשה הוא זמן וכח, ואפשרות כלכלית יש לי, זה קשה לי נורא… כי אם רק אני אקנה – מסתכלים על זה עקום וסנוב.
וגם כשקונים מתנות, ומנסים להתארגן יחד כדי להוזיל עלויות, וכשאני שומעת כמה מתכוונים לתת אני לא מסוגלת. בשבילם ביכולות שלהם זה בסדר, ובשבילי – זו קמצנות נוראה. לא חושבת שנכון מבחינתי לתת סכום מזערי כל כך לאחיין שמתארס/מתברמץ!!!! כשאני יכולה יותר ובעלי גם רוצהל תת יותר.
האם זה סנוב ולא יפה שאני נותנת בנפרד ומקבל המתנה רק מרויח מזה?
אני מאד ישמח לתשובות כנות.
יפה מצידך המחשבה על מקבל המתנה והרצון להעניק.
תוכלי להשתתף עם כולם למען ההרגשה הטובה
ולתת בנפרד את ההפרש שרצית בנוסף למתנה. כולם ישמחו.
כך אני עושה לעיתים כשיש לי ענין לעזור יותר או הכרת הטוב יותר לצד המקבל.
כן, זה סנוב…
אצלנו במשפחה קונים מתנות בצמצום, וכשמישהו מביא בנפרד- זה גם כן בסטנדרט נמוך.
כשאת מחליטה שמה שמביאים זו קמצנות נוראה, את בעצם שופטת אחרים, שיחליטו שמה שאת מביאה זו התנשאות נוראה…
נ.ב. לגבי הוזלת עלויות ע"י שעושים הכול לבד- יש לזה פתרון מאוד פשוט… כשאני בתקופות שאין לי זמן ולא כוח, אני תופסת מהר את הדברים הקנויים: חד פעמי, חומוס/טחינה/חמוצים, או קינוח (קינוח זה דבר שממש מוריד עול מכולן, גם כספי וגם של זמן וכוח)
תמיד יש דברים קנויים שצריך, רק אל תקני דברים ברמה עולמית, כי זה יהיה שוב התנשאות.
הדגשתי אם תשימי לב שבשבילי זו קמצנות נוראה ובשבילם ביכולות שלהם זה בסדר.
לא רואה כאן שפיטה של אחרים,
אבל לגבי – למה אני צרכה לתת פחות אם יש לי יכולת ליותר? זו לא קמצנות?
בואי נשאל למה את רוצה לתת יותר?
אם זה מתוך רצון לעזור נטו- תתני את זה כמתן בסתר, תעבירי דרך צד ג' או קופה כלשהי בלי שהמקבלים יידעו שזה מישהו מהמשפחה.
אבל אם מעורב כאן גם הרצון שכולם יידעו שאת נותנת- זה יכול לגרום הרבה כאבי לב ועוגמת נפש.
לדוגמה:
שבע ברכות מינימלי,
סוג של לחמניה וטחינה וסלט חסה, ושניצל ואורז ותפוחי אדמה, עם קולה קריסטל…
והמאכלים הללו מוגשים בחד פעמי מוזהב ומעוצב ומותאם ברמת-על, שכל צלחת בודדת עולה 2 ש"ח וצפונה, שאת כמובן טרחת ובחרת ופירגנת כמיטב יכולתך,
זה כמו נזם זהב באף…
וזה לא עושה הרגשה טובה לאף אחד…
או אותו שבע ברכות מינימלי, אבל פתאום לקינוח יש מגשי עוגות עם 10 סוגי עוגות ועוד 5 קינוחי כוסות, משהו מוגזם לגמרי, רק כי את יכולה, גם כן לא עושה הרגשה טובה…
ואם את נותנת שיק בחתונה שימי לב שזה יהיה באמת כשאף אחד לא רואה ולא שומע, ושימי לב לא לתת לאלה שמשווים (או לתת לכולם אותו דבר)
אצלנו יש פערים גדולים בין המשפחה של ההורים שלי למשפחה של בעלי, אצל ההורים שלי אנחנו מהאמידים ואצל בעלי אנחנו מהעשירונים התחתונים,
אני חווה את זה משני הכיוונים ואומרת לך- ברומא היי רומאית… אם כולם סביבך דלפונים תעשי מעשים טובים בשקט ובחוכמה ואל תעשי דברים שיעוררו צביטות קינאה…
מסכימה איתך לגמרי לגבי רמה של שבע ברכות, גם בפרטים הקנויים והאהלו.
שם קל לי להתיישר לפי כולם, כי אני בטבעי גם לא סטייליסטית גדולה.
במתנות – עדיין קשה לי. שאלת ממה נובע הרצון לתת מתנה?
לא, ממש לא כדי שכולם ידעו. כן שמקבל המתנה יהנה וירוויח, ויהיה לו נעים.
ומתנה זה לא צדקה, אני לא אתן מתן בסתר. מתנה זה משהו שאמור לעשות טוב מעצם הידיעה שקיבלת אותו ממישהו שחשב עליך ופירגן לך.
כן, אני – כמעט 20 שנה אחרי החתונה, נעים לי לדעת שאת הסכו"ם היוקרתי קיבלתי לחתונה מדודה שלי, ואת הסט ההוא מהחברות בעבודה, ואת השרשרת פנינה מדודה אחרת. זה נעים וטוב ואני לא מספיק פסיכולוגית לנתח מה בדיוק נעים לי פה.
אבל את האלו שהביאו מתנה בסכום מינימלי, משהו שכנראה לא נשאר, אני לא מתלוננת כמובן, אף אחד לא חייב כלום. אבל זוכרת – לא.
ואני כדודה/אחות וכו', רוצה לתת את ההרגשה הזו עם המתנה. משהו טוב ומפנק שישאר. ויש לי אפשרות.
למה אני צריכה לוותר על זה, בגלל שלאחים שלי אין את האפשרות הזו?
לא כל כך מצליחה להבין.
אולי פשוט תתני מעטפה סגורה ובפנים זיכוי בסכום שנראה לך.. ככה מבחוץ רק רואים שהבאת משהו, ורק המקבל באמת יודע מה יש שם🧐
רק שימי לב שאם מתחלקים בעלויות לחשב חלק מכמה שהוצאת אם החלטת למען הנוחות שלך להויצא יותר, אצלנו במשפחה ממש קשה לי שמחלקים למשל את האוכל ואז איזה גיסה שאין לה כח וזמן קונה במחיר יקר מוכן ומחשבת את זה בעלויות, כן זה משמעותי-אם לא מתאים לחסוך ולהכין לבד בכבוד אבל אל תצפי שכולם ישלמו את זה , או לחילופין אם בא לך להכין משהו יותר יקר ובסטייל בכיף אבל על חשבונך, ואני הכי שונאת את החשבונות האלו בעולם אבל יש זמנים שלחוץ לנו כל כך שכל שקל משמעותי
אני מבינה אותך, חושבת שאפשר לצפות מכולם להתחשבות בכולם.
אם מחלקים מנות לשבע ברכות – שכל אחת תביא מה שטוב לה ותבחר לבד איך נח לה לעשות את זה. לאחת זה יהיה להכין לבד ולחסוך בעלות, לשניה לקנות ולחסוך בזמן. אין מצווה רק על צד אחד להתחשב, אבל ניתן להבין שהרבה פעמים לרעב קשה להבין את השבע.
כנל לגבי מתנות – אם נותנים בצנעה בלי לעשות מזה עסק – למה לא. (אולי אפשר לתת סכום להורים שעושים את השמחה).
זה נאמר ההיפך, אין השבע מבין את הרעב…
יודעת, ועדיין לפעמים זה גם הפוך.
אין בעיה, אבל מן הראוי שהשבע יבין את הרעב ולא להיפך.
הרעב, נוסף על זה שהוא רעב ובמלחמת הישרדות, צריך גם להבין את השבע נוסף לכול? אתמהה.
הרבה אנשים שבעים בתחום אחד ורעבים בתחום אחר.
יכול להיות שגיסה אחת במלחמת הישרדות כלכלית, וגיסה אחרת במלחמת הישרדות בתחום אחר בחיים – התמודדות בריאותית (פיזית או נפשית), התמודדות חינוכית, קשיים בזוגיות…
מי צריכה להתחשב במי – מי שמתמודדת עם מצוקה כלכלית או מי שמתמודדת עם מצוקה נפשית? מי שיש לה קושי בזוגיות או מי שיש לה קושי בחינוך הילדים?
קשיים כלכליים בדרך כלל יותר בולטים וברורים מקשיים אחרים, אבל זה לא אומר שקשיים אחרים מצריכים פחות התחשבות.
הדיון כאן התחיל מהכנת אוכל לשמחות.
בדרך כלל בהכנת אוכל אפשר להשקיע פחות כסף ויותר זמן ומאמץ (לקנות חומרי גלם זולים ולהשקיע כדי לבשל מהם מנה מכובדת), ואפשר להשקיע יותר כסף ופחות זמן ומאמץ (לקנות אוכל מוכן או חומרי גלם יקרים שמצריכים פחות השקעה בבישול).
אם מבקשים שכל אחת תביא מאכל ומאפשרים חופש בחירה, כל אחת יכולה להחליט אם כרגע נכון שהיא תחסוך בכסף (ותשקיע מאמץ) או תחסוך במאמץ (ותשקיע כסף).
אם מצפים שכולן יחסכו בכסף וישקיעו זמן ומאמץ, זו התחשבות במי שההתמודדות העיקרית שלה היא כלכלית, וחוסר התחשבות במי שההתמודדויות העיקריות שיש לה גוזלות זמן ומאמץ.
(כתבתי התמודדות עיקרית, כי הדברים האלה הם לא שחור לבן. לפעמים מישהי שמצבה הכלכלי לא משהו תעדיף להשקיע כסף ולא מאמץ, כי כרגע יש לה התמודדויות נוספות, ובשקלול המשאבים והכוחות שלה היא תגיע למסקנה שעדיף להוציא כסף ולא לגמור את הכוחות.)
אצלנו מגדירים שכל אחד נותן כמה שמתאים לו, ורק האח שאוסף יודע כמה כל אחד נתן. בתור אחת שאוספת הרבה פעמים, אני יכולה לומר שלפעמים כולם נותנים פחות או יותר אותו הדבר, לפעמים יש פערים גדולים מאוד, ולפעמים חלק מהאחים בכלל לא נותנים, וזה לגמרי מתקבל בהבנה – ברור לנו שהיכולות משתנות מאח לאח ומזמן לזמן.
זה לא מתאים לכל משפחה, מן הסתם, אבל אצלנו זה עובד ב״ה.
גם אצלנו ככה. מומלץ בחום!
לדעתי, אם חשוב לך לתת יותר,
תוכלי לתת באופן פרטי מעטפה 'צנועה' שהתוכן שלה קצת פחות😉
בתנאי שאת יודעת שזה לא יתפרסם…
לא בטוח שלך יש יותר זמן מלאחרים
פשוט להם אין ברירה. כי כסף זה אין קשיח
מזמן אפשר יותר למתוח
אז קבלי בהבנה.
אצלנו במשפחה יש בדיוק את הסקאלה הזו, מהאמידים ממש, דרך האמצע, ועד אלו שמגרדים את התחתית 🙂
יכולה לומר שאני מרגישה שיש תחרות סמויה (ומאד לא מוצלחת) בין הגיסות. לפעמים אני יושבת במפגשים משפחתיים, מסתכלת מהצד, ותסלחו לי-זה פשוט מגוחך. יש לאלו מהאמצע ומטה איזה דחף מטורף לנצח במשחק שלא קיים, ולנסות להשתוות לגיסה העשירה בכוח.
פתאום גיסה שבקושי סוגרת את החודש ומגרדת שקל לשקל, מפיקה בת מצווה מפוארת, או שכל הגיסות פתאום מתחדשות עם פאות יוקרה רק כי יש ל**** ואם כבר, אז גם בגדי מותגים לילדים. והכל בשביל מה?
פה בדיוק נמצא הגיחוך. אצלה המותגים והאירועים והפאות הם חלק טבעי מהחיים, ורואים את זה. ויודעים את זה. ועם כל הכבוד, גם אם תשפכי משכורת שלמה על פאה יוקרתית או בגד מפוצץ, עדיין לא תהיי שם. אי אפשר באמת לזייף רמת חיים. כשזה מגיע בצורה טבעית-זה נראה טבעי, וכשזה מגיע ממקום מלאכותי, זה בולט ומעורר רחמים.
לכל אחת יש את המקום שלה ואת התקציב שלה, וזה הכי בסדר בעולם. אני, ברוך השם, הבנתי את חוקי המשחק האלו מזמן והחלטתי שאני פשוט לא משחקת. לא רק שיצאתי מהתחרות הזו-בכלל לא נכנסתי אליה. יודעת את מקומי ומסופקת בו.
200%
מצטרפת
צודקת, נתת לי הרבה
מסכימה עם השיטה
אבל לא עם הבוז לשאר הגיסות במעמדך, שלדעתך לא חכמות כמוך …
סביר להניח שגם הם הבינו את מצויין את כללי החיים
ועדיין, לנפש יש מגבלות משלה
ומחירים משלה
וכן, לפעמים שווה למשפחה להוציא פעם ב- הוצאה "יוקרתית"
כי המחיר של לא להוציא את זה- גבוה יותר.
אשתף אותך איך זה אצלינו במשפחה ( גם פערים גדולים מאד!!)
כשאוספים כסף למתנה לא אומרים סכום אלא טווח. לדוג: אוספים בין 20- 100 מכל אחד
ואחד המרבה ואחד הממעיט והעיקר שיכוונו ליבם..😉
כשיש שבע ברכות המשפחות עם הייכולת מביאות את המנה העיקרית וכדו ואלו עם הפחות ייכולת יאפו לחמניות תוצרת בית מעדן וכדו ואולם ןח"פ הסבתא משלמת.
לגבי טיולים ומפגשים בד"כ עושים רק כשסבתא שלי מעוניינת לשלם את הכל או הרוב
ההתנהלות הזו מאפשרת גם לדור הבא להיות שותפים בלי "לקרוע את הכיס" על כל חתונה של בן דוד
ונכון, חייבת לציין שהדודים "האמידים" ניחונו בלב טוב נדיר! והערכה לתורה ואהבה למשפחה
אולם מנגד חייבת לציין שאלו שלא ניחונו בייכולת כלכלית עושים הכל בשביל לתת את חלקם בדרכים אחרות (לא מפספסים שמחות!, נושאים בעול של כיבוד הורים בצורה נדירה, לוקחים חלק משמעותי בארגון וכדו)
בעיניי ההבנה צריכה להיות של כל הנמצאים על הסקאלה שהקב"ה נתן לנו את המשאבים שבחר לתת לנו בשביל לעשות עם זה טוב והעולם הזה הוא לא שיוויוני בכל מקרה והיהדות מושתתת על נתינה אז כל אחד נותן מה שהוא יכול
כן כמובן שנדרש הרבה רגישות מכולם לנסות להכנס לנעליים אחד של השני בשביל לא לקנאות/ לגרום לקנאה
ואצלנו שגם יש פערים ממש גדולים ואני אברכית ובעיני תקציב משפחתי צריכים לעשות אלו שבאמצע, לא להתקמצן על כל דבר (כמוני) אבל גם לא להתפרגן על כל דבר כמו…
חוץ מזה מבחינהת תחרותית אני לא שם וגם אם לפעמים זה כן צובט לי לראות את הנסיכים, אני מזכירה לעצמי שוב מי אני ומה העקרונות שלי,
העקרונות או היכולות?
יש הבדל גדול ביניהם.
אם היה לך את הכסף, היית גם יוצרת "נסיכים"? (סטיה מהנושא – נסיכים זה הבגדים בעצמם, או מי שבפנים? נסיך נשאר נסיך גם אם הוא לובש חולצה של לידר שהייתה בעונה הקודמת של בנדוד שלו)
אגב, "אברכית" בהכרח שווה אפשרות כלכלית נמוכה?
כי דיברו כאן על אפשרויות ורמה כלכלית, מה שייך לכאן אברכית או לא?
בעיני אברכיות מתבטאת אולי באיך להשתמש בכסף, לא בכמה יש לכם.
אז למה באמת התכוונת שציינת שאת אברכית?
אולי באמת בגלל 2 התגובות האלו ציינתי שאני אברכית, כי העיקרון של לא לשלם על סט מדהים מחנויות היוקרה של שמגר הוא ברמת העיקרון ולא ברמת הכסף, ודווקא בגלל שיש ב"ה למה שצריך אבל לא הרבה מעבר, מפריע לי מאוד לשלם פתאום על שבע ברכות ברמה מטורפת, וזה לא ה200 הנוספים זה בדיוק העיקרון, והכסף שלא מאוד מעניין אצל כמה אצלנו אבל הסטייל- מאוד.
ואני אברכית במהות מבחירה- ובעיני להשקיע את הראש במותגים זה לא מאוד מתאים לבית של תורה אמיתי, אני כן דואגת להלביש אותם למי שדאגה באזור הקידישיק, אבל מה לעשות שזה לא באמת מתקרב לבגדי היוקרה. אז כן לעיתים יש לי צביטה לראות סט נסיכי מנינוס למשל לעומת הקידישיק . וזה בסדר בעיני ולא גורם לי לזוז מהעיקרון והילדים שלי בטוח נסיכים אבל לא כאלו שרואים את זה על התווית…
זה באמת התמודדות
לי עצמי לא נעים להעלות רעיון של לקנות מתנה ליומולדת לאחד מבני הבית שכל אחת צריכה להביא נגיד 30 שח, וכל אחת עונה לי בטון חשוב שהיא תדבר על זה עם בעלה…
בסדר, אז לא. סותמת.
לא באלי לקבל את תחושה דפוקה על רצון טוב שלי סך הכל.
אני גם ממשפחה עם פערים כלכליים משמעותיים, ושמה לב שילדי נוטים יותר להתחבר עם הבני דודים שברמה שלנו פחות או יותר ופחות עם אלה היותר סטייליסטים… תוהה אם הם מרגישים עלובים לעומתם או מה, נקודה למחשבה
או שאינם הם מרגישים בנוח.
אם אותו סגנון ועקרונות
אני חושבת שהכל מתחיל בראש
אני מגיעה ממשפחה ממש גדולה ב"ה שחלק מהאחים מסודרים++
ברמה של דירות כמה מפלסים, חתונות באולמות יוקרה של 400 שח למנה ופאות ב20K לכל אירוע חופשי,
וחלק דלפונים בחובות שמחתנים בקושי בארמונות חן
אבל משום מה מעולם לא עלה לי הרעיון של ההשוואה..
זה ברור לגמרי שכל אחד חי לפי היכולת שלו, וזה ממש לא נושא להסתיר אותו או להתפאר בו
נראה לי שפשוט לשכוח מהפערים האלו ולא לתת להם מקום במחשבה ובמעשה זה הדבר הכי נכון
כי יש עוד המון פערים בכל משפחה-
יש את אלו שגרים בפריפריה ואלו מהמרכז, האברכים והעובדים, המבוגרים והצעירים
ועוד המון הבדלים שמתקבלים מאד בטבעיות וכל אחד יודע ומכיר את מקומו
לא חושבת שהבדל כלכלי שונה מהבדל של משפחה עם קטנטנים מול משפחה עם בוגרים, גם שם החיים וההתנהלות שונים אבל כולנו מאד בסדר עם זה..
גם אצלינו יש פערים כאלה ובמקרה(?!) כל אלו שיש להם יותר אמצעים הם גם משפחות הרבה הרבה יותר פתוחות מאיתנו, ממילא אני לא רואה שום הלימה בין הסגנון חיים שלהם לשלנו ולא מרגישה לחץ לעמוד בסטנדרטים שלהם
גם את הילדים אנחנו משתדלים לא לחכך איתם מעבר למה שהמציאות מזמנת ממילא (חתונות)
זה כבר פער נוסף במשפחה….