אני בדיכאון אחרי לידה.
כבר הרבה הרבה זמן אחרי הלידה, אבל הדיכאון עדיין ממשיך.
לא רוצה לעזוב.
לפעמים יש ימים טובים, שמחים, בהם אני מנקה, מבשלת, מתפקדת
כמעט כרגיל.
ולפעמים…
כל היום במיטה, לא מסוגלת לקום…
בעלי עוזר המון, רוב העול של הבית עליו
ועדיין…
עכשיו כשאני בתקופה קשה
שאין לי כח לכלום,
מרגישה שאני חייבת עזרה
מישהו שיקח את הילדים – שעדיין קטנים ולא יכולים לעזור לעצמם.
משהו שיחזיר קצת את האור לעיניים של בעלי…
ובמשפחה-
אף אחד לא יודע מזה –
אז אף אחד לא מגיש מידי הרבה עזרה
אולי יש לכן רעיון מי יכול לעזור????
אאוצ' זה כל כך כל כך קשה!!!!
רוצה לומר לך שלפעמים הדכאון שאחרי לידה יושב על משהו מעבר, אולי תנסי לחשוב מהו, ותנסי להעסר בתחום הזה?
בהצלחה גיבורה!
זה נכון מאוד!
וואי קשוח:(
אולי להיעזר במתנדבות?
מאיזה עיר אתם?
חיבוק גדול גדול!!
מכירה מישה[יע מקרוב שחוותה דבר כזה
ואצלה עזר כדור קטנטן ומאד פשוט
(חצי מדינה לוקחת אותו על בסיס כמעט קבוע 🙂 )
מרשםם מרופא משפחה וזהו
וזה ממש ממש הרים אותה,
חזרה לחיים לגמרי
היתה במצב שיכלה לשרוד בלי אבל בסוף החליטה שרוצה לחזור לעצמה ובגדול
ולא רק לשרוד…
בהצלחה ענקית,
אל תתיאשי עוד יגיעו ימים טובים!!
וואו!!!
אתן ענקיות!!
אין לכן מושג כמה חיזקתן אותי!
המצב שלי לצערי זה אחרי שאני לוקחת תרופות ומלווה ע"י פסיכיאטר מאוד מומחה וכן אצל מטפלת רגשית מעולה.
(בדיוק עכשיו אני בניסוי של שינוי תרופות)
ועדיין עם הכל יש את הרגעים הקשים,
בעיקר בגלל שאני כ"כ לבד עם זה
והמון מרגישה אשמה (הרי אם אני באמת ירצה אני יכולה לקום ולתפקד ,לא?)
כמו שמישהי כתבה זה אכן יושב כנראה על משהו, איזשהוא ניסיון שמלווה אותי בחיים.
תודה על כל העצות, בעזר"ה נבדוק.
תודה על התפילות,
הן בודאי יעזרו!
יישר כוחכן!
אני רוצה להוסיף ולומר לך- שאם יש לך נקיפות מצפון בעקבות המצב שלך, תקחי אותן בשתי ידיים, ותעיפי אותן לכל הרוחות!!!!
את מדהימה! את מטפלת בעצמך כמו לביאה ואני מבטיחה לך שאם היית מסוגלת ליותר היית עושה יותר!
תבשרי טוב בקרוב!
נכנסת לי ממש ללב
רק חייבת להגיב על זה
הרי אם אני באמת ירצה אני יכולה לקום ולתפקד ,לא?
לא לא לא לא נכון!!!! גם לי אמרו מילים כאלה-את סתם מתפנקת זה פשוט לא נכון!!!! זה לא את זה הגוף שלך הרי שיש לך שפעת אם את באמת תרצי היא תעבור? זה בדיוק אותו דבר ! פשוט תפנימ י את זה זה כמו כל מחלה אחרת שלא תלויה בנו!
אהובה, יצא אלי לשוחח לא מעט עם נשין בדיכאון אחרי לידה ואחריו. אני רוצה לענות לך הכי בכנות שיש.
מי יכול לעזור לך?
רק את.
אם לא תספרי למשפחה- אף אחד לא ידע ולא יושיט יד ובצדק.
אם לא תספרי ל2-3 חברות טובות ותסבירי שאת תשמחי להזמנות לצאת יחד, לביקור על כוס קפה, לארוחה חמה ולעזרה עם הילדים- הן לא ידעו.
אם בעלך לא יתקשר לגמח השכונתי ויבקש עזרה בביביסיטר וארוחות- הן לא ידפקו בדלת.
אם את לא תקבעי לעצמך טיפול נפשי ותור לפסיכיאטר- את כנראה תמשיכי לסבול סתם.
זה קשה, אני לעולם לא אבין עד כמה. שולחת לך חיבוק ענק. תדעי שכל המעגלים שעוטפים אותך ככ היו רוצים להושיט לך יד. אבל אין לאף אחד דרך לעזור אם לא משתפים ומסבירים בדיוק מה הצורך כרגע.
בשורות טובות!
כל החברות שלי שהיה להן ונעזרו יצאו מזה ב"ה. חלקן היום לומדות טיפול בעצמן, חלקן כתובת למתמודדות אחרות, חלקן מעבירו שיחות מודעות בקהילה.
איזה קשה!
רק ה' יודע עד כמה זה מלחמה על כל רגע מחדש…
כל הכבוד שאת מסתכלת למציאות בעיניים,
ויודעת להגיד שצריך עזרה.
היכולת להכיר בחולשה היא עוצמה הכי חזקה.
ממליצה לפנות לארגון ניצה,
הם מאוד טובים,
מחפשים לעזור,
מתמצאים בנושא –
והעיקר, דיסקרטיים ולא מעבירים לרווחה וכו'.
שה' יהיה איתך!
חיבוקים.