ספרי פנטזיה – טוב או רע?

לא ראיתי במשפטים שלך דמיון בולט לסגנון הכתיבה של מ. קינן.
כאחת שקראה כמעט את כל הספרים שלה ואת חלקם בערך מאה ואחת פעמים.

בהקשר לדיון, הספרים שלה גם אלה הבדיוניים לא גורמים למה שהשואלת שאלה ובטוח לי שהיא לא התכוונה אליהם.
הספרים הם יחסית כבדים ומלא עומק וסאבטקסט ומומלצים מאד בעיניי.

גם אני שמעתי את השטות הזאת
וקראתי בצורה נלהבת את שרה"ט על כל חלקיו כמה פעמים,
לא הצלחתי להבין מאיזה כיוון הם דומים
נכון, שניהם על רקע לא קיים ועם דמויות חזקות עם עוצמות וכו.
לדעתי המציאו את זה מי שלא מכיר פנטזיות וקרא רק את שניהם כי באמת שניהם סיפור פנטזיה וכולם קונים את זה (כמו שא. פ. דלא דומה משום כיוון ועדיין, יש שטוענים את זה..)

הוא באמת היה אחד ויחיד,
השאלה היא איזו השראה שאבו ממנו יוצרים אחרים,
כמו בכל תחום של יצירה ואמנות, יש כאלה פורצי דרך ויש כאלה שקשה לראות את המקוריות העצמית שלהם
בדורם של מוצרט, בטהובן ושוברט היו אין ספור מלחינים נוספים, שעל רבים מהם לא שמענו, כי הם כתבו את מה שהיה אופנתי באותו זמן, והיצירה שלהם היתה גנרית ובלתי מחדשת
כך גם במוסיקה החסידית של היום, אפשר להבדיל בקלות בין אמנים שמביאים קול עצמי ומובחן, לבין מי שמביאים שוב ושוב את ההדים של כל מוסיקת התקופה,
כך גם במד"ב יש יוצרים פורצי דרך כמו ק"ס לואיס, טרי פ., מ. אנדה, ג.ק. רולינג, ועוד,
אבל יש גם המון יוצרים אחרים שכותבים וכותבים וכותבים וכותבים וכותבים ו….. לא ברור מה האמירה העצמאית שלהם מעבר לשאיבת ההשראה מגרר"ט
מ. קינן היא יוצרת עם קול עצמאי ומובחן בבירור
אם כי ההשראה של גרר"ט מאוד ניכרת בסגנון שלה
טוב או רע? כל אחת תחליט לעצמה