אני לא שומרת סודות (של עצמי)
אני לא רואה בעיה לשתף חברה מהעבודה במחלת רקע (אני יודעת על מלא שלא יספרו על שום מחלה החל מצליאק עבור דרך קוליטיס, קרוהן ודומיו ועד סכרת…)
אני לא רואה בעיה לשתף חברה בפלונטרים עם עצמי כלפי חוויות שעברתי בחיי
לא רואה בעיה שיראו את הבית שלי מהפכה (בעוד הרבה מאד נשים שביתם יכול להראות בדיוק כמו אצלנו בשעת ההשכבה יתביישו להכניס מישהו….)
אין לי שום בעיה שידעו כמה המשכורת שלי ולא אכפת לי שידעו כמה המשכנתא…אני באמת לא מבינה מה הסוד, שידעו שאני לא סוגרת חודש או לחילופין חוסכת המון, אז ידעו ומה קרה?
בקיצור, במלא מלא נתוני חיים שלי אני פשוט לא רואה מקום לסוד
לפעמים אני מרגישה עם זה חריגה ואומרת לעצמי תשמרי קצת בבטן ….
אבל מצד שני כיף לי לדון ולפרק נתונים לגורמים ובעצם השיחות האלה נחשף כמעט תמיד המון מידע אישי….
תנו לי צדדים לכאן ולכאן למה זה כזה גרוע…או לחילופין האם יש עוד כאלה שמספרות המון
לפעמים כשמספרים סוד שלך הוא יכול להיות שייך לעוד אנשים ולא מתחשק להם שתספרי….
וגם לפעמים אנשים מתערבים לך בהחלטות ובשקול הדעת כי הם מרגישים שהם יודעים בדיוק כמוך את כל הצדדים הרי שיתפת אותם בהכל…
עשי לעצמך את מבחן התוצאה-
בסופו של יום, האם קרה לך נזק? אי נעימות, הפסד? האם בעלך מסכים לשיתוף הזה?
תעני לעצמך ותחליטי.
יש דברים שכן מביאים איזשהו נזק.
אני, למשל, לא ראיתי בעיה בלספר לכל הסביבה שיש לי חיסכון בצד של 50 אל"ש מלפני החתונה. תכל'ס זה היה החיסכון היחיד שלנו.
הבעיה היא שמישהו מהמשפחה, שאנחנו חייבים לו המון, נזכר בזה בעת מצוקה וביקש את כל הסכום כהלוואה. לא יכולנו שלא לתת, כי באמת היינו חייבים לו הרבה,
ועכשיו גם לא נעים לנו לבקש את הכסף בחזרה…
הוא החזיר רק 20, והשאר—
אכלתי את עצמי אח"כ שסיפרתי. כי אם לא היו יודעים כמה במדויק, הוא כנראה היה מבקש, והייתי שמחה לעזור, אבל לא הייתי מחוייבת לתת את כל הסכום שיש לי בצד!
אויש, איזה כאב לב זה, מכירה מקרוב.
קרובי משפחה שלא מחזירים הלוואות זה כאב ראש רגשי אחד גדול.
אוף אוף אוף למה אנשים עושים את זה.
אני אוהבת אנשים כאלה….
גם אני לא סודית ואהבות לדבר פתוח וחופשי..
אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שגם לך וגם לי יש את הגבול שאותו לא נעבור, את הדברים שנשמור לעצמינו, ונהיה נאמנות לעצמינו.
פחות משנה לי איפה הגבול יותר משנה רמת החוזק של הגבול…..
את אומרת שאת מרגישה בנוח לשתף חופשי. יש משהו חיובי בזה. אבל את לא יודעת אף פעם איך זה חוזר אליך!! כלל של המבוגרים של פעם: אחרים לא צריכים לדעת מה מצב בריאות ולא מצב חשבון הבנק. זה לא טוב.
אני עצמי מתמודדת עם מחלה כרונית, ולא משתפת.
צריך לדעת שיש הבדל בין מעגלים קרובים כמו אחות, אמא, או חברה טובה. לבין מעגלים מרוחקים יותר. ככל שהמעגל יותר מרוחק פחות נשתף בדברים קרובים ואישיים. זה בריא, וזה אמור לשמור עליך.
השאלה כמה אנרגיות זה סוחב לך.
יש טיפוסים שלשתוק זה טבעי להם, אז העצה שלך נכונה כלפיהם.
כלפי טיפוסי האישיות ששואלת השאלה מתארת, כאלו שהחוויות שלהם נחוות קרוב קרוב לשפתיים, או שהן נחוות רק כשהן עוברות את השפתיים… (בחיוך, אבל לפעמים זה כמעט ככה), המאמץ לשמור שלא יגלוש מהפה הוא כל כך עצום, שברוב המקרים שווה הריזיקה של אולי אולי יקרה נזק כלשהו שאנחנו לא יכולים לצפות עכשיו, מאשר מאמצי העל השוחקים נפשית של הסתרה ושתיקה. שלפעמים גם רגשית – מגדילים את הדוב יותר ממה שהוא.
אהבתי את התגובה שלך, היא ככ מדויקת ונכונה עבורי
תודה!
כמה אנרגיות זה סוחב?? אני אדם שמאוד משתף. אני בעד שהלב לא יהיה מחסן מעלה אבק. אבל עדיין יש דברים ששותקת. כי יש דברים שאתה משלם מחיר אחרי שיתוף. חוץ מזה אם במשהו אישי מעורב עוד אדם, אין שום היתר לספר סוד של מישהו אחר. ועם הכל חייבים לדעת את ההבדל בין המעגלים של האנשים, לא מתאים לשתף כל דבר עם כל אחד. מבינה??
לא בטוחה בכלל שמצב הבריאות אמור להיות סוד
הרבה דברים קל יותר להתמודד כשיש הבנה של הסביבה
היתה לי חברה שלדעתי היה לה צליאק (אני מגיעה ממשפחה עם כמה צליאקים ככה שאני מכירה את האוכל שלהם) אבל לא סיפרה, וכל ארוחה משותפת/תוכנית, היא היתה צריכה למצוא תירוץ חדש למה היא לא עם כולם
לא חבל? למה לסבול סתם?
חברה יכולה מאוד לעזור וגם להתחשב,
בהמון מצבים, מנסיון…
כל כך מזדהה עם חלק מהדברים, ויש לי אי אלו תובנות על זה כי בעיני יש כאן כמה רבדים שונים.
מצד אחד, יש הבדל עצום בין פתיחות בריאה לבין אנשים שאפופים בסודיות ומסתירים כל דבר קטן כאילו הם סוכני מוסד, מה שמייצר סביבם הילה מרגיזה ומעצבנת. יחד עם זאת, יש עניין מבוסס בכך שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ולפעמים יש עניין בלשמור דברים מסוימים קרוב ללב בלי קשר לבושה.
בכל שאר הנושאים שאין לך בעיה לשתף בהם, אני באמת לא רואה שום בעיה. לדעתי רוב האנשים מסתירים דברים כמו בלגן בבית פשוט כי הם מתביישים בהם, ואם אותך זה לא מפדח ואת חיה בשלום עם נתוני החיים שלך-מעולה, ומניחה שככה גם הסביבה תופסת אותך, כאדם אותנטי ומשוחרר.
הסייג היחיד שכן חשוב לשים אליו לב הוא לא בגללך, אלא בגלל השומעים (בהנחה שלא מדובר נניח בחברה קרובה, אלא במעגל רחב יותר) לפעמים שיתוף אישי מדי או כזה שלא מגיע בעיתוי נכון עלול לייצר אי נעימות לשומע, שלא תמיד יודע איך להכיל את זה בלי להתפדח.
מעבר לזה, חושבת שאם את פתוחה כמו שאת מתארת, שימי לב לא לצפות לפתיחות זהה מהצד השני. ידוע שיש שני דברים שאנשים כמעט לעולם לא מוכנים שידעו עליהם: את המצב הרפואי או את המצב הכלכלי שלהם. למה? ככה. זה פשוט חוק לא כתוב אצל רובנו.
מזדהה, גם אני כזאת
ואהבתי את מי שכתבה, שיש אנשים שהחויה שלהם נחווית דרך הדיבור.
והיו דברים ששיתפתי ואח"כ הרגשתי מובכת עם זה.
אני למדתי עם הזמן, ליצור לעצמי כמה חברות שאני סומכת עליהן, ולשתף בעיקר אותן בדברים מסוימים. לא לשתף אף אחד זה גדול עלי, אבל לשתף שתים שלוש נשים ספציפיות – זה אפשרי לי יותר.
אני עדין מאוד משתפת גם נשים מבחוץ, אבל בתחומים מסוימים נוח לי שיש לי אותן.
(היתה תקופה שהסתרתי קושי כלכלי, היה לי קשה בטירוף, תופתעו אבל יותר מהבעיה עצמה היה לי קשה מהעובדה שלא היה לי עם מי לדבר על זה. מהרגע ששיתפתי מישהי הוקל לי, מאז למדתי לא לחנוק את עצמי אבל כן לבחור למי לספר.)
גם אני כזאת..
אני רק כן נזהרת בדברים שיכולים למשוך עין הרע ולנקר עיניים.
נניח שיש לי כסף בצד לא הייתי מספרת, מה אני צריכה את הקנאה שעלולה להיות לסביבה?
מהניסיון שלי בחיים,
ככל שמשתפים משהו ליותר אנשים הוא נעשה זול יותר ומאבד מערכו
ככל ששומרים למשל על זוגיות יותר בפרטיות, זה נהיה דבר יותר יקר ובעל ערך
אני חושבת שלכל אדם כדאי שיהיה לו דברים שאותם הוא חווה בעצמו ולא משתף את הסביבה בהם, ככה בונה לעצמו עולם פנימי עשיר ואמיתי הרבה יותר
יש לי כמה דברים להגיב:
א. אני מקווה שאת לא מתכוונת לזוגיות למשל, כי זה ברור שעלול לגרום נזק- גם לך(אם למשל תגלי פתאום שחברה שלך 'הרבה יותר'…)
גם לבעלך, וגם לחברה שלך (קנאה למשל)
ב. מסכימה מאוד עם מי שאמרה שדברים שמסתובבים בחוץ, נעשים זולים יותר- אמירה בוגרת וחכמה מאוד.
ג. את קוראת לזה 'סודות', ואני הייתי קוראת לזה 'מרחב אישי' / פרטיות וכדו. כי רוב האנשים בנויים בצורה כזאת שיש דברים שלא אכפת להם שיידעו, יש דברים שהם מעדיפים שלא, ויש דברים שהם בשום!אופן!לא!מוכנים שיידעו… וזה הכי בריא שיש.
ד. שימי לב, יש דברים שעלולים לגרום לך נזק גם אחרי שנים… למשל(ורק למשל) בשידוכים- תמיד יש דברים שעדיף שלא ידעו, ולא בטוח שאת חושבת על זה עכשיו…