נשות עריקים גאות, לכאן!

וואוו איזה סיטואציה קשה
הייתי נלחצת בדיוק כמוך
זה לבכות,
שבמדינה "יהודית" את צריכה לחשוש מזה
ואת חוששת בצדק.

אלא להצטרף לדברי החיזוק שנאמרו פה
"אשריכם שנתפסתם על דברי תורה"
והלוואי שהקב"ה יעשה לנו ניסים בקרוב אמן.

אני רוצה להוסיף עוד על תגובתי בתחילת השרשור שהיתה תקופה שהיו כמה עשרות בחורים שנעצרו ואכן היו להם סיפורים פשוט מצחיקים על מה שהיה בכלא כשהם היו בכלא, חלקם שוחררו מוקדם יותר ממה שנתנו להם במשפט, פשוט כי לשב"ס נמאס מהישיבה\קיטנה שהם פתחו שם. הם נתנו כוח אחד לשני וזה מה שאנחנו צריכות לעשות עכשיו: לתת כוח, לבחון את הדברים החיוביים, להבין שזה לא נעים אבל לא נורא. בואו, בדורות קודמים היתה מסירות נפש עד מוות על קידוש ה'. כאן נדרש מאיתנו לחיות על קידוש ה'. לא פחות קשה, אולי יותר, אבל לא פחד מוות. כל תקופה מאתגרת בבית היא אכן מאתגרת, אבל כמו שכבר כתבו כאן: תחשבו שמדובר בתחליף לאיזו מחלה קשה חלילה בבית לאחד מבני המשפחה, גם אז יש ניסיונות מכל הסוגים (כן. גם ניסיונות רוחניים בבתי חולים שירחם ה') ובוודאי עדיפה ישיבה בכלא שהיא יותר אי נוחות ואי נעימות מאשר פחד ממשי מייסורים\כאבים\מוות וחלילה מי יודע מה עוד. בואו ניתן יד זו לזו ונחזק ונתחזק ונצליח להשרות גם בבית אוירה של שמחה וגאווה לעניין. זה לא אומר לנסות להיעצר בכוח, אבל להחליף חרדה בשמחה ובגאווה על הזכות. אם כבר הוכנסנו בעל כורחינו לניסיון הזה לפחות נפיק ממנו את המרב.