כל שנה מחדש מסתבכת…
מה מומלץ?
משהו שיהיה מכובד אבל לא יצא מידי יקר.
לא אוהבת להביא סתם קשקוש שכנראה לא יועיל…
(גננת + 3 סייעות)
לידיעתך, האתר עושה שימוש במיץ כדי לשפר את השירות ולהציע חוויה מותאמת אישית. הגלישה באתר מהווה הסכמה לתנאי השימוש
היי, רגע אחד!
אנחנו רוצים להכיר אותך קצת יותרכדי להפוך את הגלישה שלך לאישית ומדויקת יותר
שנה שעברה הבאתי סט סימנים מהמם בכמות לכל גננת (לילדים וכו')
וקיבלתי מלא מחמאות מתלהבות מגננות
שנה קודםהבאתי משחק קופסא חמוד חדש,
וגם אז זוכרת שהיתה התלהבות
והעיקר אל תשכחי את המכתב
זה הכי חשוב, מכתב אמיתי מהלב
בתור גננת,
לרב מקבלת בתקופה הזו יין עם עוגת דבש ארוז בצלופן יפה/ יין ובונבונירה- באושר עד עולה 13 שקל בצורת צדף- דווקא זה מרשים וחמוד ולא יקר.
לפעמים גם קערה של הסימנים אפשר לקנות במקס סטוק- לא יקר.
עם רבע לשבע או עד חצות..
כשעבדתי בחילוני- קיבלתי שקית יפה שכתוב עליה שנה טובה ובתוכה היה עציץ עם חריטה של שנה טובה.
בהצלחה
והעיקר- זה המכתב.
וואו מזדהה ממש עם השאלה
נהיה כל כך מקובל להביא
מצד שני, אם אני מביאה ל4-5 גננות לילד * 5 ילדים זה כבר 25 משלוחים
ועוד לא דיברנו על הכח עזר במעון, בחורות של יום שישי וכו וכו
שלא לדבר על המחיר של כל זה והזמן שלוקח לארוז 25 משלוחים בערב חג
מצד שלישי, באמת הכי מגיע לעובדי הוראה, הם כל כך משקיעים בעבודת קודש הזאת וכל כך משקיעים בילדים שלנו.
ואגב רויטל, אני משקיעה כל פעם במכתבים ממש מודים מהלב (לא חרוזים מועתקים ולא בינה מלאכותית) ואף פעם לא מקבלת תגובה
ממש מוריד לי את החשק לכתוב, כי כמה שקשה לי להכין את המשלוח עוד יותר קשה לי לשבת ולכתוב 25 מכתבים מהלב בלי לעשות העתק / הדבק מאחד לשני
כשהיי מורה, או אשת רבה- תביני
לבעלי יש מכתבים ישנים שהוא שומר
ומתנות נוצצות ומכתבים מושקעים- שהלכו לפח/ הועברו הלאה בשמחה
אני חושבת שפחות מקובל להביא לר"ה לכח עזר במעון, גננות משלימות של יום אחד וכו'.
אני מביאה רק לגננות ולסייעות הקבועות.
עם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד והערכה), באמת מוגזם להכין כמות כזו של משלוחים לר"ה…
לפורים אני כן משתדלת להביא ממש לכולן. (או שאוספים בגן)
לגבי מה להביא – אפשר מפיץ ריח או עציץ קטן עם שוקולד, ומכתב כמובן.
אשמח לשמוע מעוד אמהות את דעתן.
האמת שכל פעם שרואה דיונים מהסוג הזה ממש קשה לי
אני מאד! מעריכה גננות רבעס ומורות של הילדים שלי, מאדד.
מצד שני, האם כל רעיון שנכנס מחייב הוקרה בצורת רכישה?
אני חושבת שכן פעם-פעמיים בשנה (עדיף עם הקשר כלשהו אבל ממש לא חייב) זה יפה לתת משהו *סמלי* אבל המצב היום שמקובל להביא לתחילת שנה/ערב ראש השנה/חנוכה/טו בשבט/פורים/סוף שנה.. שם אותי במקום לא נעים מול כל החגיגה הזאת
נתחיל מזה שכלכלית זה המון! כסף. יש לי ב"ה יותר מילד אחד וכנראה לרב ילדי הגן ככה. אין יום שוקולד הכי פשוט שאוכל להביא בפחות מ10 שקלים. יש בכל גן יותר מגננת אחת… למה זה ככה?
האם אי אפשר לבטא הערכה באופן אחר?
האם הגננות באמת נהנות לקבל הצפה של משלוחים לפי לוח שנה, כי ממני זה כבר יוצא בצורת מחויבות ולא מצליחה להרגיש שם שזה מבטא איזה מסר ממני (כן, אם לא היה מקובלות כזו ולא הייתי רוצה להיות חריגה לשלילה, הייתי מסתפקת בפתקים משמחים באופן רציף כל השנה, ובעוד הזדמנות או שתיים ולאו דוקא בערבי חג שאני כבר בעומס)
האם זה משמח וממלא את הלב לקבל בערב ראש השנה 30 צנצנות דבש קטנות? אני מקבלת אחד מכל גן ואין לי מה לעשות עם זה…
אשמח ממש לשמוע תגובות של צוותי חינוך כי בדרך כלל אני יוצאת בתחושה שטרחתי לשוא… (יוצאים מן הכלל- מטפלות וגננות פרטיות שאני באמת רוצה להעריך זה גיל קשה! הן גם לא יקבלו 30 מארזים אלא 7-9 והשכר לא משהו..)
שכחת להזכיר את פסח ושבועות, ויום ההולדת של הילד/ה…
וכן, מסכימה איתך לחלוטין
עם כל הערכה שלי לצוותים, ויש הרבה הערכה, זה יצא מכל פורפורציה אפשרית
שוקולד/בונבונירה/רבע לשבע/יין(!!!)/מפיץ ריח…
זה לא יוצא זול בכלל!
ומכתבים, ברור שזה הכי חשוב, אבל איך אפשר לכתוב מכתבים אישיים לכלכך הרבה אנשים בכלכך הרבה הזדמנויות?
הי מיכל!
אני גננת, ואשמח לענות על במה מכובדת זו =)
1.גם לגננת בגן רגיל המשכורת לא משהו, בטח לא שווה את כח העבודה שאנו עובדות.
2.את כותבת אם אי אפשר לבטא הערכה בדרך אחרת, ודאי שאפשר. אפשר להביא את הילד בחיוך ולתת הסבר אם משהו קרה/ שינוי/ מכה בדרך לגן וכדומה (ולא להכניס את הילד לומר ביי ולהסתובב..). אפשר להתקשר לומר תודה לגננת שישבה עם הילד בחצר ובמשך 10 דקות שמעה את כל קורות אחר הצהריים של אתמול בסבלנות רבה אפילו שבזמן הזה הייתה אמורה לאכול/ לשבת לקבוצת עבודה/ לארגן ענינים אחרים בגן- שתצטרך לעשות אותם כנראה על חשבון זמנה הפרטי בצהריים. אפשר להודות מכל הלב על שיחת טלפון שקיבלת ממנה כי היא ראתה משהו חריג אצל הילד, הייתה אחראית והתקשרה. ולא, היא לא חייבת לעשות את זה. אפשר להגיע לאסיפת הורים בנחת, בחיוך ובזמן. כי גם לגננת יש עוד 1000 ענינים על הראש והיא פינתה מזמנה (ומכספה, לעיתים לא רחוקות) למענכם.
3.את שואלת למה הערכה חייבת להתבטא בכסף? אשאל אותך, אם את משקיעה את נשמתך בעבודה, מכספך מכוחך, מגיעה עם בעלך (וילדיך) לקדוח, לגרור לצבוע לקשט לדפיס לשוחח בטלפון, להיפגש עם פסיכולוגיות ומנתחות התנהגות (כן, בעיקר מחוץ לשעות העבודה, את הרי ביום חופשי..) והבוסית היתה אומרת לך בוקר וערב אלפי מילים מעריכות, לא היית מבקשת העלאה חד שנתית בשכר? אז נכון, אין העלאה בשכר לגננות. ומתנות מהורים הן לא עזרה כלכלית, אבל זה למה זה חייב לעלות כסף. בעיקרון.
ולא, אני ממש לא מצפה מהורים למתנות, וגם מבינה שזו הוצאה ( יש לי 4 ילדים בגנים, תכפילי בכמות הצוות..) כן חושבת לעצמי שהלוואי והיה לי כסף לפרגן להן מכל הלב!
עכשיו אציע משהו- שתרגישי איתו מפרגנת ואפשרי להתמודד איתו-
אפשר פעמיים או שלוש במהלך השנה בסתם ימים- לקנות לגן משהו משותף לצוות. תוסיפי בסופר.
אפשר קופסת גלידה, אפשר חפיסת שוקולד או פסק זמנים קטנים, לשים בצלופן קטן ולכתוב ,לצוות המושלם! קחו לכם פסק זמן" וכן על זה הדרך.
אגב, קיבלתי באחת השנים בסוף שנה עציץ מושקע עם כיתוב, שהלך ישירות לקשט את חדר המדרגות, כי קיבלתי אותו מאמא שכל השנה עשתה פרצופים, לא הגיעה למסיבות וכו'.. אז גם המתנה הכי יקרה יכולה להיות בכלל לא שווה, ואפילו לזרות מלח…
המון ס"ד!
הכי מתסכל שהבת שלי מרגישה ש'כווולן' הביאו למורה,ורק אני לא,כי לאמא שלי אין כח לכל הדבר הזה…
יש אמהות מאורגנות כאלו,שיעשו את זה בקלות יחסית,שיש להן רעיונות,שתמיד יודעות מה להביא,להגיד,איך לברך,לעצב וכל זה,ויש אמהות יותר שמסתבכות עם זה, ונראה לי שהמורה דוקא מבינה,גם אם נחמד לה , אבל הילדה מרגישה הזנחה…
ועוד יותר עצבן אותי שכן נתתי,
למי שאספה מכולן
ובסוף נתנו גם בנפרד והבת שלי הרגישה כנ"ל
עונה לשני היקרה
מבאס ממש שלא קיבלת תגובה, תדעי שגם אם לא מגיבים- זה מחמם את הלב ברמות!! ואני שומרת את כל המכתבים שהורים נתנו לי כי זה באמת לי אישית נותן הרבה כח שרואים ומעריכים את העבודה שלי.
שנית, מיכל היקרה! אני ממש מבינה אותך ואת צודקת!
זה נכון שאין לך ילד אחד וזה יוצא הוצאה גדולה ובאמת לפני החג זה הדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות.
הכל נכון! רק כל הענין זה ענין של הכרת הטוב מינימלית.
אבל אם זה גורם לך כ"כ הרבה עצבים והוצאה- עזבי.
הכל טוב.. אני גם אמא ויכולה להבין בדיוק על מה את מדברת.
אל תדאגי לשמוע את ה'כווווווולן' , את יודעת כמה זה נכון….. ; )
ואם את כן רוצה לתת, רק לא מתאים לך בערב חג אז מעולה
תתני מתי שנוח לך!
דוקא אז ישימו לב למה שתביאי …
ואם זה מוגזם בעינייך, אל תביאי כלום,
אבל תזכרי תמיד להחמיא, לפרגן ולהודות מכל הלב בעל פה ובכתב.
אני כל השנים לא הייתי מביאה (רק כשאספו בפורים ובסוף שנה כמובן)
ולפעמים שוקולד וברכה כשהרגשתי צורך.
השנה (אחרי שחינכתי כיתה וראיתי כמה הדברים הקטנים והמילים החמות עושים טוב על הלב. כמובן לא כשזה משהו עדרי ו'מחייב' אלא אמא מסוימת שהרגישה צורך) קניתי צלחות חד"פ יפות של ר"ה (מארז של 10 צלחות בלבד , זה הכל, אבל נראה חמוד)
וסוכריות דבש / שוקולד. אבל זה רק לקטנים (גנים וכיתה א) בלי המורות של הגדולות. לא שלא מגיע להן ח"ו, אבל אם אני עושה תעדוף של כסף וזמן , זה מה שהיה נראה לי לנכון.
לסיכום, לדעתי תעשי מה שאת מרגישה וחושבת ולא בגלל מה שמקובל (או שלא)
נראה לי שאפשר לשחזר פה את הדיון של ערב פורים…
אבל נו באמת קשה לי כל כך ההגזמה שהולכת כל פעם שעולה הנושא הזה…
כאילו אתן לא אופת עוגת דבש שאפשר לשלוח לצוות עם מכתב חם מכל הלב?
רוב הגננות והמורות לא ישמחו לקבל עוגה ביתית…
לפחות המורות והגננות של הילדים שלי.
עניין של כשרויות והגיינה (די בצדק, גם אני לא אשמח לקבל, רק מקרובים ממש)
לא אהבתי את הזלזול בכלל
בתור אמא ל5 קטנים (הגדולה בת 6) ובהריון מתקדם
אני עושה חגים לבד, לא מתארחת לשום סעודה
אה ואל תשכחי שאני גם עובדת משרה מלאה, מה שאומר שכל הערבי חג ואסרו חג ובין יו"כ לסוכות וכל הימים שהילדים בבית, אני עובדת כרגיל (גם ככה בחול המועד אני לוקחת חופש על חשבוני)
להכין שבת – חג – שבת – חג תפריט מגוון וטעים, עם כל הילדים מסביב הרגליים, זה גם ככה קריסה
נראה לך אני מגיעה לאפות לעצמנו? הצחקת אותי…
אז את מדברת איתי על לאפות עוגת דבש למינימום 10 גננות, לארוז יפה ומכובד, לכתוב מכתבים ולשלוח… וגם אז מדובר על להיות מהמשלוחים הסטנדרט, שכמוהם כנראה הגננת מקבלת עוד 10 לפחות
וכואב לי שאת כותבת את זה דווקא ממקום של גננת.
כאילו מי שלא מביאה כלום, היא הלא בסדר, הרי כמה כבר קשה לאפות עוגת דבש ולשלוח
וגם אם כן היתי אופה עוגת דבש, לו יצוייר…
כאן מדובר על כמות מסחרית של מינימום 3-4 עוגות לכל ילד – כפול מספר הילדים שבבית.
באמת בלי להכנס לדיון –
לא. לא כולנו אופות עוגת דבש. ולא שום עוגה אחרת.
לא לכולנו יש חנות ליד שאפשר "רק לרוץ לקנות משהו"
ויש עוד הרבה דברים חשובים שאנחנו (טוב, לפחות אני) מוותרות עליהן.