הי ,
אני מורה, מחנכת
ואני שונאת שונאת שונאת שונאת מרחב קולי:(
כמעט בדיכאון מזה, והרבה בחרדה
והי אני מורה ותיקה ונחשבת מורה מאד מאד שווה…
הלוואי ונחזור מהר ללמידה פרונטלית
רק רציתי לשתף אתכם
כי היום במקלט (מפגש חברתי נהיה לנו שם:) אמרו: המורות חוגגות עכשיו
קודם כל אני עושה זום כי אני מורה ב"קרוב"
וזה קשה!
עם הילדים בבית בכלל!!!
(מבטיחה לכם שאני מחכה לצאת מהבית ב 7.20 ולחזור ב 15.30, מאשר הזומים האלו)
וגם כשהשארתי שיעורים במרחב קולי זו הייתה החוויה שלי ושל עוד הרבה הרבה מחברותי המורות!
אני יושבת פי כמה וכמה זמן על מסירת השיעור והקלטתו בצורה מוצלחת
מתקשרת לכל תלמידה ומדברת עם כל הורה ותלמידה זמן ארוך
(בקרוב = ההורים ממש "חברים" שלי…או לחילופין “מטופלים” שלי…)
ולא , אי אפשר לקצר את זה, כל הורה מרגיש בן יחיד ומאריך ומספר וכנ"ל התלמידות
טוב , נשפכתי קצת
עכשיו יבואו כל עובדות המשרד למיניהם וירדו עלי
לא נורא, אני כבר רגילה שיורדים עלי ברגע שאני אומרת שאני מורה והרגלתי את עצמי לא להתגונן ולהתנצל(ככה הייתי פעם מנסה ל"הוכיח" שלהיות מורה זה לא כזה פיקניק)
אלא לרדת על עצמי כביכול גם…
למשל: נכון אני חוגגת עכשיו / נכון יש לי מלאן ימים חופשיים / נכון, אני חופשת בחנוכה וחוגגת וכו'
יאלה בואו להיות גם מורות, רק קחו בחשבון ת'משכורת…
אני גם עובדת בעבודה משרדית כלשהי וגם מלמדת בהתמחויות (וגם אימא לילדים במוסדות חינוך)
ורוצה לתת את נקודת המבט שלי שמורכבת משלושת הכיוונים
דבר ראשון צריך להסתכל בנפרד על כל קבוצת גיל
נכון שבאופן כללי מוסדות החינוך אצלנו מספקים למידה, חינוך, ומהווים גם מוקדים חברתיים
אבל לילדים עד גיל 10-12 המוסד החינוכי הוא לפני הכול מקום שבו הם נמצאים בקביעות
אולי לא נעים להתבטא במילה בייביסיטר
אבל ברור שאם לילדים עד גיל 10-12 לא היו מוסדות לימוד, אף אחת מאיתנו לא היתה יוצאת לעבוד, אלא היינו יושבות בבית כמו לפני 80 שנה
והמציאות היא שבכל פעם שמערכת החינוך סגורה, המדינה מושבתת הלכה למעשה מכיוון שההורים לא יכולים לצאת לעבודה.
בסגרים של הקורונה, האמירות מצד מערכת החינוך התעלמו מהעניין החשוב הזה
המערכת ניסתה ללמד בכל מחיר וזה היה מסורבל מאוד, כי המערכת לא השכילה להבין שדרך הטלפון אפשר לספק רק למידה, אבל אי אפשר לספק לא חינוך ולא מפגשים חברתיים דרך הטלפון, ובוודאי ובוודאי שלא בייביסיטר
הפעם, משרד האוצר כן העלה את הנושא הזה ופנה לפיקוד העורף בבקשה לתת הנחיות אחראיות שמתחשבות גם בנזק למשק
וזו בעיה מערכתית של מערכת החינוך (הכללית)- מצד אחד כשרוצים להפעיל לחץ משביתים את המערכת ומשתקים את המשק
מצד שני כשצריך אותם כדי שהכלכלה תמשיך לנסוע, הם מיתממים ואומרים "מה אתם רוצים, אנחנו עובדים במלוא התפוקה" (מרחוק… כאילו ההורים יכולים לצאת לעבוד כשהילדים "נוכחים" במרחב הקולי…)
תכלס- הבעיה היא בעיה מערכתית. נבנתה כאן בארץ כלכלה שמבוססת על כך ששני ההורים עובדים, אי אפשר להתפרנס ממשכורת אחת, ולכן הפעילות הכלכלית בכללותה תלויה במערכת החינוך
הבעיה האמיתית היא שבמצב הזה, הפער בין ימי החופשה של ההורים העובדים (שעובדים מחוץ למערכת החינוך כמובן) לבין ימי החופשה של הילדים, נעשה מעיק ומציק וחונק בשביל ההורים
מה שצריך זה מערכת חינוך שלא עוצמת עיניים מול הפער הזה אלא מבינה שהזמנים השתנו ושהילדים צריכים מערכת חינוך שעובדת כל הזמן (וזה אגב לא צריך להיות על חשבון המורות, מצידי קחו גם חופש של חצי שנה כל שנה, אבל שבחצי שנה שאתן בחופש- שהמערכת תדאג לצוותים אחרים)
ומה שהצוותים החינוכיים סופגים זה התיסכול של ההורים מול היחס מהמערכת הזו
מבחינתי כאימא- אז המורה בשטח היא הנציגה של מערכת החינוך, הרי אין לי גישה לא לפיקוח ולא להנהלת החינוך העצמאי ולא למנכ"ל משרד החינוך, נכון? כמו שבבנק אני יכולה לדבר רק עם נציגת שירות כך בבית הספר אני יכולה לדבר רק עם המורה, מקסימום המנהלת
וברגע שהמורה עובדת במערכת שרוצה ללמד, ורוצה לחנך, ורוצה לתת חיי חברה, אבל עושה את זה יום כן יום לא- אז המורה היא זו שסופגת את כל התיסכולים
עד כאן דעתי המלומדת והבלתי קובעת
ובתקווה שנהיה כולנו ראויים לגאולה השלמה
תודה על התגובה הזאת.
אשמח לתת דיוק קטן, לא אוהבת את המילה בייביסיטר.
יותר נכון ופחות מעורר אמוציות להגיד – מסגרת 🙂
באמת, מערכת החיוך אמורה לעבוד כל הזמן,
גם במצב מלחמה,
והמורה צריכה לסכן את עצמה בנסיעות וממש לא רק
ולהיות אחראית על 30 ילדים בכיתה א' באזעקות
כדי שאימא תוכל לצאת לעבוד?!
נכון שגם כל אישה עובדת במשרד מסכנת את עצמה,
אבל זה לא ממש אותו דבר:
א. הסיכון במשרד הוא לא בגלל שלכמה הורים נמאס והם רוצים ביביסיטר,
והמורה צריכה להיות הקורבן(לא מדברת על מציאות שבאמת אי אפשר,
לרוב ההורים, בכל אופן שאני מדברת איתם, אין כוח לבלגן ו"מתי אתם כבר חוזרים???"
גם אימהות שאינן עובדות כלל שותפות לשיח הזה).
ב. כשיש אזעקה זה מסתכם בזה שאת במשרד הולכת למקלט,
ולא בזה שאת צריכה להוביל 30 ילדים בכיתה א' לשם
ולפעמים להישאר בחוץ גם אחרי הזמן
בגלל ילד סרבן שהלך לשירותים או החליט לסדר עכשיו את הקלמר
וממש לא מעניין אותו…
שרי, לא אמרתי שמערכת החינוך אמורה לעבוד במלחמה.
ציינתי שהפער בין הימים שהמערכת עובדת לימים שההורים עובדים, הוא בלתי נסבל.
זה מתחיל הרבה לפני המלחמה, וגם נגמר הרבה אחריה.
ולכן כשבמלחמה נשמעות תלונות מכיוון מערכת החינוך, הן נשמעות כמו עוד חוליה בשרשרת הזו של- "יום כן יום לא"
חלילה לא אמרתי שהמורה צריכה לרוץ לממ"ד עם 30 ילדים. כן אמרתי שבזמני שיגרה המערכת צריכה לעבוד בהתאמה לימי העבודה והחופשות של כל המשק.
תגובה מנותקת
מעניין אם האופציה הייתה לא לעבוד ולא לקבל משכורת. גם אז לא היית מסכנת את עצמך
לא הבנתי??
באמת נראה לך שהמורה היא הכתובת??
גם אם אין לך על מי לשפוך את התסכול שלך – המורה בטוח לא תושיע אותך!!!
היא עובדת מספיק קשה בשטח והדבר האחרון שחסר לה זה לשמוע זה את התסכולים שלך!!
יש היום אופציה להתקשר ולשלוח מייל לכל גורם במשרד החינוך ואף בחינוך העצמאי!
ואם לא אז למנהל/ת של המוסד.
מורה אינה נציגת שירות
וגם נציגת שירות לא אמורה לספוג את התסכול שלך
לחילופין, אפשר לתת מתוה פיצויים יותר הגיוני להורים כשמערכת החינוך מושבתת.
משהו שיאפשר לעובדים קצת כן לעבוד ולהניע את המשק אבל עם עזרה כלכלית שתאפשר להם לשלב
נניח לעבוד חצי יום, בלי הלחץ הנוראי הזה לעשות את כל השעות.
המתוה היום לא ממש מספיק ולא ממש נותן מענה
אף אחת לא העלתה את הקושי של להקליט שיעורים ונפילת הקוים.
אמי ואחותי מורות ותמיד התנתקה להם השיחה בשעות העומס ולכן היו צריכות להקליט רק אחרי השעה 1:00 בלילה!!! כדי שהקו לא יפול.
החומר צריך להיות מתומצת ברור ומענין, וגם המורה צריכה להעביר אותו בחיות שדועכת עם כל הקלטה שכושלת והשעה שמתאחרת… ואז צריך לחזור שוב על ההקלטה…
אני זוכרת את התסכול והתפילות שלהן שההקלטה הראשונה תצליח (ושוב מזכירה לא בשעה נורמלית אלא ב1:00 בלילה…)
אז תודה לכל המורות שכ"כ אכפתיות לבנותינו ומשאירות הקלטות למרות כל הקשיים המגוונים, ועל זה ששומרות על קשר עם הבנות.
(גם אני מתמודדת כמו כולן עם ילדים בבית ומריבות על הקוים ועל הזמנים)
ועדין מעריכה אתכן מאד
אמא
סיוטטטט
תחשבי על הבנות שמקשיבות לקווים, לא יכולות לעזור לאמא שקורסת עם הקטנים, צריכות להתמודד עם חומר מתומצת.. דרך הטלפון? זה הגיוני?
מריבות על הטלפונים כולם מתחמקים
הבנות צריכות לנוח אחרי הלמידה המתומצתת
בכיתות מנוכות חייבות את אמא לעזור להן עם הלמידה כי עם כל הכבוד למורה גם אם היא עבדה 16 שעות על השיעור הילדה האומללה לא מבינה חשבון דרך הטלפון. זה פשוט לא אפשרי.
אנא מורה יקרה, סליחה שאני מכאיבה לך, חבל על המאמץ.
תגידו בשיעור, חמודות תלכו לעזור לאמא
מקסימום תספרו סיפור מעניין שגם הקטנים יוכלו להנות. (מבחינתי תשמיעו מטייפ אחר… מפרגנת לכם מכל הלב לקבל משכורת בלי לעבוד.)
חאלס נמאס מהבדיחה המתסכלת הזאת.
תבטלו את הלמידה מרחוק זה סיוט לכל הצדדים!!!
כי אנחנו לא משלימות שעות עבודה
אחרי אחת בלילה כי שמרנו על הילדים כל היום
חלאס עם ההתמסכנות המעצבנת הזאת
ושוב הויכוח הקבוע ….
מי הכי מסכנה ….
לתועלת כולנו בוא ננסה לראות רק טוב !!!
פעם ראשונה שעצרתי מלקרוא תגובות באתר שבי רגע
מתגובה לתגובה הייתה הידרדרות שפשוט הכניסה לי רעל בלב
אז דילגתי
אין שום נושא בכל הפורומים שדוברו כאן שזכה לבוז כל כך גדול
חוץ מנושא שאמור להיות קדוש ויקר במיוחד בציבור שלנו "מחנכות ילדי ישראל"
למה?
בגלל צרות עין?
בגלל שאת עובדת 8 שעות ביום וזה קשה לך?
בגלל מה?
כולנו עובדים קשה
אין פה תחרות מי הכי מסכן
יש עבודה קשה פיזית
יש עבודה קשה מוחית
יש עבודה קשה נפשית
והוראה היא עבודה שמחייבת את עם המורות להביא את הלב
להוציא את הנשמה
מלמד אחד אמר לי שאמא אחת התלוננה שהבן שלה אמר שהוא לא אוהב אותו, מסכן הוא לא ישן מזה בלילה (המלמד)
באיזו עבודה מחייבים אותך לאהוב??
באיזה עבודה (חוץ מהורות) צריך לעשות עבודה נפשית קשה מול נפשות שמאתגרות לך את החיים, כל יום, כל בוקר ולתת אימון במי שנראה לפעמים שבר כלי?
חייב לחיות אותה כל יום מחדש
אסור לבוא עייפים
אסור לקחת חופש כי אין מ"מ
אסור לטעות בלשוננו כי זה נפשות
אסור לטעות כי ההורים לא יסלחו….
עכשיו תגידו לי,
לא כדאי לתת ימי חופשה למורות?
אתם רוצים מורות שהן דמויות או רובוטים
אתם רוצים יותר סיפורים על ילדות שסוחבות פגיעה ממורה
(כי המורה הייתה בתת תנאים עם 40 ילדות ששליש מהן עם בעיות קצב ריקוד ודומיו)
תנו למורים את הכבוד שלהם
את הזכות שלהם לנוח כדי לאגור כח לעבודה השונה הזו
תפסיקו להתייחס למורים כאל בטלנים
כי היחס הזה משליך בסך הכל על הילדים שלכם
וגם כי תכף כבר לא יישארו עובדי הוראה
ואז יהיה מאוחר להכות על חטא
חייבת להוסיף על זה עוד משהו בתור מורה לשעבר.
יש נקודה שעובדות בשום מקצוע אחר לא מבינות.
הוראה זאת עבודה שכשאת בתוכה אין לך מנוחה אפילו לשנייה (ההפסקה לא נחשבת, בד"כ מריצים בה שכפולים ומתכוננים בה לשיעור הבא)
את נמצאת לאורך 6-7 שעות ביום מול 40 בוסיות, שרק מחכות שתמעדי, שבודקות גבולות, וכמובן שמחות לגלות את החור בגרב שלך…
וכמובן – בעמידה (מורה שמעבירה שיעור בישיבה, אם היא לא במצב שמחייב את זה, בד"כ מצבה לא מרנין)
בהפסקה את מול הבוסיות המשניות שלך – המנהלת / המפקחת וכו' – כל אחת והדרישות שלה,
ואחרי צהריים-ערב מול 40 בוסיות נוספות, קרי: האמהות של הבנות.
ואף אחת שמלמדת בהתמחויות לא יכולה להבין את זה, אין שום השוואה בין מרצה נחמדת בהשתלמויות למחנכת, וגם למורה מקצועית לאנגלית או לחשבון, בטח ובטח אם כל זה קורה בתיכון.
וגם – אתן כולכן יודעות כמה אנרגיה שואבים ממכן הילדים שלכן אחרי צהריים… בדרך כלל הרבה יותר מכל עבודה שהיא.
תכפילו את זה פי כמה וכמה ילדות / נערות –
וכל אחת עם המורכבות / הצרכים שלה + דור של חוצפא יסגא….
ובמובנים רבים, זה לא הולך ונהיה קל יותר עם השנים, כי הדור נהיה מורכב יותר, וגם הדרישות משתנות כל הזמן. ככה שגם אם את מלמדת את אותו מקצוע שנים, יש ספרים חדשים, יש רפורמות שמשתנות כל שנתיים לתפארת מדינת ישראל – כל אלו דורשים משאבים מטורפים, אין מצב שמורות, גם אחרי שנים חיות על זרי דפנה.
בקיצור – זאת עבודה תובענית בצורה לא רגילה –
עובדה שאף אחת מהעובדות במקצועות אחרים כאן – לא בחרה בה : )
ואת כל זה אני כותבת בתור מורה בתיכון לשעבר.
לעולם לא רואה את עצמי חוזרת להיות מורה, ומסתכלת לכל מורה (מורה! לא מרצה בהשתלמויות!) בהערצה של ממש.
אחיותי! מפרגנת לכן את כל החופשים שיש – וגם את האפשרות להתלונן : ))
כולנו מכבדות מאוד את המורות ואת הצוותים החינוכיים.
ואף אחד לא טען שלא מגיע למורות חופש
אבל כשמורה שעושה עבודת קודש מסתובבת בפורומים ומתלוננת על העבודה שלה- היא בעצמה מעניקה לעבודה שלה יחס בלתי מכבד.
אני עצמי נשארתי ערה כמעט כל הלילה כדי להשאיר הקלטות במרחב הקולי
ואחר כך הלכתי לעבודה הרגילה שלי
כאשר הילדים מסודרים טלאי על גבי טלאי לאורך היום
לא חשבתי לרגע להתלונן
כי זו העבודה שבחרתי בה, ואני שמחה בה ומרוצה באופן כללי גם אם יש קשיים פה ושם
ולא אספר לכן כמה פעמים ספגתי צעקות ועלבונות בעבודה, זה עניין שבהחלט קורה במקומות עבודה רגילים והרבה יותר
ולא אספר לכן כמה פעמים קיבלתי משלוחי מנות בפורים מלקוחות או מהעבודה (רמז: פחות מאחד)
ואני ממש לא מבינה את המורות שמתלוננות, קשה לכן להיות מורות? בואו לעבוד בעולם הגדול שמחוץ למערכת החינוך, קשה לך ללמד מרחוק? תתפטרי, מה את רוצה שיגידו לך?
היא אוהבת מאוד את העבודה שלה, אבל משהו קשה לה עכשיו. אז מה.
מותר לה לשתף,
ומותר לתת לה הכלה, והכרה.
ולא זלזול כמו שאמרו שם במקלט שהמורות חוגגות עכשיו (אז אולי האחרות מתלוננות כי הן לא חוגגות והמורות כן?)
גם אם הייתה משתפת כאן עצמאית שקשה לה לעבוד עכשיו עם הילדים בבית היית אומרת לה 'תתפטרי?'
להתחיל ב: "כולנו מכבדות מאוד את המורות ואת הצוותים החינוכיים"
ולסיים ב: "תתפטרי, מה את רוצה שיגידו לך?" זה ממש אירוני.
ולכל המתקשות בהבנת הנקרא:
שימי לב שהמורה שפתחה את האשכול הסוער הזה, לא התלוננה, ולא אמרה שקשה לה להיות מורה, את זה הכניסו לה לפה בתגובות כאן.
היא אמרה דבר פשוט אחד: בניגוד למה שמקובל לחשוב, היא מעדיפה ללמד באופן פרונטלי ולא להקליט שיעורים מרחוק. זה הכל.
ואגב, מותר לשאול במה את מורה? את וודאי לא מחנכת, נכון?
ממש לא נכון
כולנו מפרגנות למורות ואוהבות אותן
כן כעס על המערכת האטומה, על ארגון המורים האטום, על משרד החינוך האטום, ועל בית יעקב שדואג רק ל—-
שלא מבינים מה זה משפחה עם 6-7 ילדים,
מה זה אמא שהיא מפרנסת יחידה,
שלא מבינים שאי אפשר ללמוד במרחב קולי, וזה לא דומה ולא מתקרב ללימודים בזום שיש בציבור הכללי
ורובינו לא מקטרות על המורות עצמן, אלא על המצב.
מה שמטריד- את המורות והאמהות גם יחד, במתווה של הלמידה מרחוק,
זה העניין שהלמידה היא הדבר הכי שולי שחסר לילדינו עכשיו.
ורק אותו משלימים.
זה לא עונה לצורך של מסגרת, לא עונה לצורך של סדר יום, לא עונה לצורך החברתי,
בקיצור כנראה שאף אחד לא יכול 'לתקן' את המציאות שנקלענו אליה…..
לכל אלו שלא מבינות מה הטעם בלמידה מרחוק, ולמה במשרד החינוך לא מבינים את זה-
אתן צודקות!
פשוט במגזר הכללי לומדים בזום וזה כבר הרבה יותר הגיוני
ברוררר שזה רחוק מלמידה פרונטלית וברוררר שקשה מאוד להקנות כך חומר חשוב אבל עדיין… יש אינטראקציה, תקשורת, מדברים, שואלים, משחקים וגם קצת לומדים…
אני מלמדת בבי"ס קירוב וזה מה שאנחנו עושות. מלמדות שיעור או שניים בזום וחוץ מזה שולחות משימות. התלמידים הגדולים יותר בד"כ עצמאיים ומסתדרים לבד עם הטלפון או המחשב. לקטנים קצת קשה יותר אבל בד"כ מסתדרים.
הקטע במגזר שלנו- שחינוך עצמאי לא יכול להגיד אוקיי לא לומדים וזהו. אז גאון אחד הגה רעיון-בואו נפתח מרחב קולי, אבל זה באמת באמת טיפשי.
זה יכול להיות נחמד שכל מוסד לימודי יפתח מרחב קולי שבו יהיו סיפורים/המנון/פעילויות וכו' כמובן בהתאם לגיל. זה יכול לספק קצת תעסוקה בלי לחץ של למידה והספקים
ועוד משהו-כן, אני בפירוש עובדת פחות בימים האלה
כן, זה באמת נחמד שהמשכורת נשארת אותו דבר
כן, אני באמת לא מבינה איך הייתי אמורה לעבוד רגיל עם 3 ילדים בבית
ולכל מי שזה מוציא את העיניים והמיץ-
בואי!!!!
מחפשים מורות!
בנרות!!
אתמול בלילה כשניסיתי להרגע מהיום העמוס והגומר שהיה לי (לא מורה, עובדת במשרה מלאה וילדים קטנים ללא מסגרת כרגע)
חשבתי על זה שהכל נתפר לכל אדם מלמעלה בהנהגת הייחוד.
כל אחד קיבל במרשם אישי מושלם את החבילה הנוכחית של המלחמה.
כמה עומס, כמה ילדים ב"ה (או למי שאין, כמה בדידות), כמה בלאגן.
הכל מדויק לחלוטין.
האם יש ממ"ד, האם אין ממ"ד. האם יש מקלט, מי מסתובב במקלט.
אולי נגזר מלמעלה לחיות בשדרות, שבסבב הזה כמעט ללא אזעקות.
האם הילדים מסתדרים עם המרחב הקולי אולי, או להפך, מטרטרים את אמא עם שאלות ובקשות עזרה.
האם אני מורה ומתקשה להעביר שיעורים במרחב הקולי או בזום.
אולי אני מוכרת בחנות שנדרשת לצאת כל יום בדרכים בנסיעה ארוכה ומסוכנת כדי לשלם את ה"מס" השתדלות לקנות לחם וחלב במכולת.
כל אחת ואחת קיבלה את מה שהכי טוב לה באהבה מהקב"ה.
אז תודה ד', בעיקר על מה שיש וגם על מה שאין.
מדויק מלמעלה, באהבה.
מישהי רוצה להחליף? מישהי רוצה להחליף את עבודתה של ה-8 בשבוע אחד של הוראה?
ואחר כך שנה שלמה של חופשה בתשלום?
100% בעד ! למרות שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי!
נראה שהאשכול מיצה את עצמו לגמרי, ותודה לזאת שהעירה את תשומת ליבנו.
בהערכה גדולה לכל הנשים העובדות באשר הן!