מה שלא רואים מפה – רואים משם

האבק עוד לא הספיק לשקוע. עשרים וארבעה אלף תלמידים פסעו אחריו ברחובות העיר.

רבי עקיבא – גדול הדור, מלא תורה ועוצמה – חזר לביתו. הרחוב געש. קהל רב הקיף אותו, כולם רצו לראות מקרוב את גדול הדור.

ובתוך כל ההמון – היא הופיעה.
רחל.
לבושה בצניעות, שערה מכוסה במטפחת פשוטה, עיניה נוצצות. בצעד שקט ובוטח.
היא לא נדחפה. היא לא קראה בשמו.
היא פשוט הלכה לעברו.
והם – תלמידיו, מקורביו – לא הכירו אותה.
הם ניסו להרחיק אותה. לדחוף אותה לאחור.
"מה לך אצל הרב?"
הם לא ראו בה שום דבר מיוחד.
אבל הוא – הוא ראה.
בעיניים מלאות הכרת תודה, הוא עצר הכול, הצביע עליה ואמר את המילים שעד היום מהדהדות מדור לדור:
"שלי ושלכם – שלה הוא."
כל התורה שצבר, כל העוצמה שגידל, כל השמות הגדולים שנכתבו – כולם, כולם בזכותה!

המסר של רחל –
אם הייתן שואלות רגע קודם: מי זו רחל? לא בטוח שמישהו היה יודע. היא לא נישאה על כפיים, לא עמדה על במה. אבל היא נשאה עול. בשקט. במסירות. באמונה.

מאחורי כל צעד שלה היה לב פועם,
שכולם לא תמיד ראו – אבל השם ראה!
ואם נדמה לכן שזה רחוק – זה לא.
לפעמים היא עומדת גם מולך, לפעמים היא את.

כשהעולם רואה ציונים – הוא רואה את הלב

כמו אותה אמא שניגשה אליי אחרי הרצאה. אישה, נקרא לה לאה, היא הייתה שבורה, אבל, משהו בה קרן – לא זוהר חיצוני, אלא אור פנימי, עמוק… העיניים שלה שידרו טוב לב ורוך, אבל גם עייפות כזאת שמצטברת אחרי מסע ארוך. כמו מי שסוחבת עגלה כבדה, אבל לא עוזבת את ההגה לרגע.
היא נאנחה קצת ואז אמרה לי בשקט: "הבן שלי עזב את הישיבה באמצע השנה, הבת – לא התקבלה למקום שחלמנו עליו. אני נותנת להם הכל, מתפללת, מחבקת, שומעת וזה לא קל!…
אבל הרחוב? העולם?
הוא רואה רק את מה שאין.
אף אחד לא רואה את כל מה שיש."

וברגע הזה הרגשתי את הלב שלי מתכווץ.

 כי היא צודקת. והיא – היא, בכלל לא לבד!

העולם שלנו רץ מהר לשפוט.
שוקע במספרים, תוצאות, השוואות אינסופיות.
זורק מבטים חדים, שואל שאלות,
וכל הזמן יש מה לומר:
הילד שלך קצת שובב, אולי קצת נמרץ? אולי קצת מוזנח?
והבת? שקטה מדי? אולי לא משתלבת?
מה עם הציונים? לאן היא תתקבל?
הכול נבחן ונמדד.
מסמנים, מדרגים, משווים,
שמים תוויות, ומעידים עדויות –
מהכישרון ועד למידות, מהופעה חיצונית ועד עומק הרוח.
העולם בודק תוצאות. רוצה לראות הישגים.

אמא, גם כשלא רואים – זה נחשב

ולמול העולם הזה –

את קמה כל יום עם לב פתוח וידיים פועלות.

את ממשיכה ללכת, גם כשעוד אין שביל סלול.
והאמת? לפעמים זה נראה, שאף אחד לא שם לב.
לא לפרחים שעדיין לא פרחו,
לא לחלומות שטיפחת בעקביות, שנה אחרי שנה,
לא לזרעים הקטנים שזרעת, בסבלנות,
ולא לאבנים שהסרת מלבך בשקט, בלי שאף אחד ראה…
אבל.
ה’ רואה.
הוא רואה ללבב.
כמה פעמים בחרת לאהוב – במקום להתייאש.
כמה פעמים שתקת כדי לא לשבור.
כמה פעמים שמטת את הראש רק כדי להקשיב,
ואת הלב שלך – השארת פתוח, גם כשכאב.

אצלו הערך שלך תמיד יציב.
כמו נר שלא כבה, גם ברוח חזקה.
הוא רואה את הלב – לא את התוצאה.
הוא רואה את המאמץ ואת הכוונה.

הסיפור שמעבר –

באחת הסדנאות שלי אמא אחת שיתפה על הילד שלה שחזר מבית הספר עם עיניים מלאות דמעות.

בשיעור עברית הרב ביקש שנכתוב חיבור. ניסיתי! באמת שניסיתי. אפילו שאלתי חברים…
הם אמרו שאפשר לחזור על מילה, אז כתבתי:
'הלך והלך והלך'.
אבל כשהגשתי את זה, הרב הסתכל ואמר – 'מה זה? אתה עושה צחוק מהעבודה?'
ואז… הוא פשוט לא התייחס לחיבור שלי, הילדים האחרים קיבלו וופלה. ואני? כלום!"

והאמא הזו? התכופפה אליו, חיבקה אותו ואמרה לו:
"אני רואה. אני יודעת כמה התאמצת.
ואני גאה בך, כל כך גאה!"

הילד הזה והאמא הזו – הם כולנו.
כולנו רוצות שמישהו יראה – לא רק את התוצאה, אלא את הדרך.
וה’ רואה, יודע ומחבק, גם כשאחרים שותקים.

רגע הגאולה –

השמיים נפתחים,
האור שוטף את הרחובות,
וכל הלבבות – כאיש אחד – נפתחים.
זה הרגע.
רגע הגאולה.
המונים זורמים מכל קצות הארץ,
נרגשים, נסערים,

על פניהם דמעות אושר,
ובפיותיהם שירת הודיה עמוקה,
לאביהם שבשמים, הכול יכול!
האוויר מתמלא בציפייה דרוכה –
כולם בדרכם לעבוד את אלוקיהם בלב שלם…
גברים, נשים, ילדים, תינוקות בזרועות אימותיהם,
זקנים נשענים על מקלותיהם.

רכבים ואוטובוסים נעצרים מכל כיוון,
אמהות עם עגלות,
אבות נושאים ילדים על הכתפיים,
פיות לוחשים תפילה ושירה,
כולם – נהר עצום – נוהרים למקום הגאולה,.
ובתוך כל ההמון – את!
יחד עם משפחתך,
צועדת בצעד שקט,
את,
שלא תמיד הרגשת שאת שייכת,

את.
שפעמים רבות, עמדת בצד.

עשית בלי שיראו, וויתרת בלי שיבינו.
החזקת. ושוב החזקת.
טיפסת גם כשלא היה לך אוויר,
כשכל צעד היה מאבק – המשכת….
והרגשת לא פעם – כמו צל.

הזמן שלך הגיע –

את לא רגילה שמפנים לך דרך.
אבל אז – פתאום – מישהו פינה.
ההמון נפתח, ואת שם.
בלי להבין איך,
את במרכז המעגל.
לא לבד…
סביבך נשים.
אימהות.
נשמות יקרות.
טהורות.
כאלה שעשו הרבה מעבר למה שכולם ראו…
והן מרגישות בליבן,
שהקב"ה מביט עליהן – ואומר:
הנשמה הזו – יקרה לי,
אהובה עליי.
בת יחידה.
ואבא טוב, הוא תמיד מלווה,
הוא שומע גם כשלא מדברים,
מרגיש גם כשאין מילים.

ופתאום – הכול מתבהר,
הכאב מפנה מקום.
והמעגל מתרחב,
עוד נשים מצטרפות.

בנות, אמהות, נשמות שעשו דרך.
שצעדו גם כשאף אחד לא העריך.
שנתנו גם כשלא היה מישהו שראה את העמל,
לא ציפו לתשואות, רק המשיכו, כל אחת בדרכה.
עם עוז, עם סבלנות, ועם אמונה.
ועכשיו – הכול מתגלה,
והן רוקדות,
והן שמחות,
והלב – לא עומד בזה,
הוא נפתח.

כי זה לא רק הסיפור שלך,
זו התמונה השלמה.
שנוצרה לאורך אלפי שנים,
מרסיסים של כאב,
ומשברי תקווה.
מהשתיקות, מהחולשות, שנשארו בחדרי לב…
ועכשיו—
הכול נצבע באור,
התמונה שלמה. מרהיבה.
תמונה שכולה טוב.

ההזדמנות לרקוד את הדרך שלך

את רואה את זה,
בתוך הלב,
כמו חלום –
ואז –
את פוקחת עיניים.
את שוב כאן.
אל מול הכותל,
שקט.
אבל מתחת לשקט –
את שומעת.
את הלחש העדין של רצפת האבן –
עוד מעט,
עוד קצת.
הרגליים ירקדו כאן,
והלבבות – יחד איתם.

אז אם תמשיכי,
גם בצעדים קטנים,
גם בלי תופים,
בלי תעודות,
הנה זה בא,
מיד את נגאלת.

כי גם אם נדמה שאף אחד לא רואה,
בשמיים סופרים אחרת.
כל דמעה. כל תפילה. כל ויתור שקט…

ואז, כשאבק ההשוואות ישקע,
כשהקולות יירגעו –
וכשמישהו סוף־ סוף יביט באמת –
יישמעו המילים שמהדהדות עד היום:
שלי ושלכם – שלה הוא,
וכל מה שנבנה כאן –
הוא שלך!

אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?

אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:

♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.

♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042

'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות  –

השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.

 אמא, את על הקו? 02-3134108