הבת שלי בת שנה וחצי, אוהבת לרוץ ולשחק, שובבה מאוד וגם חכמה מאוד ב"ה =) אני חושבת שזה ממש מבורך חסדי ה', אבל כשאני יוצאת איתה למקומות היא רוצה רק לרדת מהעגלה ולרוץ רחוק, וכשאני מורידה אותה היא ממש ממש מתרחקת ועד שאני קולטת את זה והולכת אחריה היא כבר רחוקה ומגבירה את הקצב של הריצה שלה ואני צריכה להתחיל לרוץ, מה גם שאני ב"ה בהריון מתקדם ככה שממש יותר קשה לי כל פעם להתרוצץ אחריה, ואז אני מנסה לשים אותה בעגלה חזרה והיא ממש מתנגדת.
אני לא יודעת מה לעשות, זה גורם לי גם לרגשות אשם על זה שאני “כובלת” אותה לעגלה כי לי אין כוח לרוץ, וגם לתסכול על זה שאני רק צריכה לרוץ ושהיא לא נשארת באזור (אני יודעת שזה הגיל וזה הכי בריא, ובכל זאת זה ממש מכביד עליי), וגם אני יחסית נמנעת בגלל זה לצאת לגינה כי אני יודעת שהיא פשוט תרוץ ותתרחק ממש (במיוחד שכשאני יושבת שם עם חברות והתינוקות שלהן בגילה יושבים עליהן ובוהים והבת שלי פשוט רצה).
יש לכן רעיונות מה עושים? גם במעשה וגם בהרגשה… ממש חשוב לי להיות בטוב עם זה, ובינתיים אני מרגישה ממש גרוע עם עצמי, ויש בי קצת צד שגם משווה אותה לילדים שהם יותר רגועים ופחות תוססים… תודה לכולן!
יש לכם גימבורי באזור?
זה מהמם לכאלה ילדים מנסיון גם סגור וגם מרחבים
שלום לך אמא צעירה,
נשמע שאת ממש נקרעת בין הרצון להיות אמא טובה לבין הרצון להמשיך לחיות בלי עול…
לגדל ילדים זה משרה של 24/7 .
תשמחי שב"ה הבת שלי בריאה ומתפתחת כמו שצריך,
מה שצריך לעמוד לך מול העיניים זה טובת הילדה והבטיחות שלה (כמובן בגבול היכולות שלך וח"ו לא על חשבון הבריאות)
כשאת יוצאת לקניות וכו.. אם את יודעת שהבת שלך בורחת מהעגלה חובה לקשור אותה – זה מסוכן אם היא רצה ויכולה לאבד או להגיע לכביש…
בגינה היא צריכה להוציא את המרץ, קחי בחשבון שאת צריכה להיות שם 100% בשבילה, ללכת איתה למתקנים, לרוץ אחריה ולא לשבת עם החברות.
ילדה בגיל כזה חייבת לצאת וגינה זה ממש צורך בסיסי – אל תקחי לה את זה.
סליחה????? התקוממתי למשמע דבריך. כנראה שכחת מה זה לגדל ילדים. "הרצון לחיות בלי עול"… ממש לא זה מה שהאמא התכוונה. ההיפך, היא נשמעת אמא סופר מסורה! היא כ"כ רוצה לתת לבת שלה לרוץ, אבל עדיין לשמור עליה שלא תסתכן. ממש לא אהבתי את התגובה המתנשאת!
שואלת השאלה נגעה לי בלב, כי אפילו היום שאני כבר בת 36 ואמא לשיירה, אני נזכרת איך הבכור שלי היה מצליח לצאת מהעגלה, למרות הקשירות, רץ לי ובורח לכבישים, וגם אני הייתי בהריון מתקדם והתקשיתי לרוץ. הפוזה הזו ממש מעלה לי דמעות לעיניים. זה היה גומר אותי.
הוא לא יכל לעמוד רגע במקום אחד. לא יכולתי להוריד ממנו את העין לשניה.
יקירה, אל תקשיבי לקולות המחלישים. את מהממת. ואם את עכשיו לא מסוגלת לרוץ, תקשרי את החמודונת השובבה, ובעז"ה אחרי הלידה יהיה לך יותר קל וגם היא תגדל קצת. מבטיחה לך שלא יהיה חסר לה שום דבר בהתפתחות. וגם אם את יוצאת איתה לגינה כשהיא קשורה – היא גם נהנית לראות עולם. נ.ב. את יכולה לשים אותה בנדנדה שמותאמת לתינוקות.
הילדה שלך נשמעת מקסימה, וגינה זה חשוב וכיף, אבל מה לעשות שיש עוד נתונים בחיים, ויש תקופות שזה מורכב לך…
וזה בסדר, את יכולה להחליט שאת הוכת לגינה X פעמים בשבוע, ובזמנים אחרים מחפשת תעסוקה אחרת בבית. אם היא הולכת למטפלת או מעון היא משחררת שם אנרגיה, זה לחלוטין בסדר שבחצי השני של היום תהיו בבית.
אולי תחפשי ג'ימבורי או משחקיה סגורה כמו שכבר הציעו לך – שזה רעיון מקסים, אבל לא תמיד אפשר ללכת לשם כל יום…
עוד עצה שיכולה מאוד להועיל – לקנות משחקים חצר לבית, ואם יש מרפסת אז הכי טוב. יש נדנדות ומגלשות ביתיות מקסימות, או אפילו אוהל כדורים. זה יהיה לה כיף ויתן לך את ההרגשה המשחררת שאת רוצה 🙂
משהו שכדאי שתחשבי עליו – מה יהיה אחרי הלידה? מה יהיה בחורף? בכל מקרה תצטרכי להתמודד איתה בבית, כדאי שתתחילי להיערך לזה כבר עכשיו.
יצא לי לראות חוצניקיות שמסתובבות עם הקטנים עם כעין ריתמה (כמו לכלבים…)
וכך הם משוחררים, אבל בשליטה שלהם.
מתחשק לי לנסות יום אחד גם…
מקווה שזה היה בדיחה…
לא, ממש לא!
רצינית בהחלט:)
הילדים שלהן היו נראים משוחררים כל כך, ובמסגרת.
זה נועד כנראה ללכת ברחוב ליד הכביש, שלא ירוצו לכביש.
לא התכוונתי שיסתובבו בגינות ככה, זה גם לא מתאפשר ממילא.
ראיתי את ה'לרוץ אחרי הילדה' ונזכרתי.
מצאתי דוגמא להוכחה…
https://www.amazon.com/-/he/%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA-Accmor-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%99/dp/B07PV5S6J8?th=1
זה ממש חמוד לא נראה רתמה של כלב בכלל
נראה ממש לא נורא בעקרון
גם אני פעם הזדעזעתי
עד שקלטתי שלהזדעזע מכאלו דברים נשמע לנו הכי טוב ואינטלגנטי
ואם נחשוב שוב- לפעמים זה יותר אוהב ומטופח ובטוח מאשר ילד שאמא שלו עסוקה לרווווץ אחריו במשך שעה וחצי, או יותר גרוע- ילד שרץ לאן שבא לו ומדי פעם האמא נזכרת לבדוק איפה הוא עכשיו…
צאו לגינות להסתכלות:)
כן,
אני קניתי באליאקספרס בכמה שקלים אחרי שראיתי על מישהי,
העזתי לנסות רק כמה דקות והרגיש לי זוועה…
זה לא אנושי !!!
מאמינה שאם הייתי רואה כזה דבר הייתי מזמינה את הרווחה…
הפעם היחידה שראיתי את זה זה היה לילד מיוחד, שאי אפשר היה בשום אופן להשגיח אליו בצורה אחרת, הוא היה היפראקטיבי, רץ במהירות סילון וחסר בינה…
למה?
אם לאמא אין את יכולת לרוץ אחרי הילד,
עדיף שתשאר בבית או שיהיה כלוא בעגלה?
לילד זה לא מציק הרי….
יש סיכוי שמדובר בילד עם צרכים מיוחדים
לפעמים זה פתרון כמעט יחיד לשמור על בטיחות של ילד שמסכן את עצמו
לא במקרה הנ"ל:)
אני שמעתי לאמא לשלשיה בני שנתיים + ששמה להם וקיבלה צעקות ברחוב. אבל זו הייתה הדרך שלה לתת להם ללכת ברחוב ולא לכבול אותם לעגלה בגלל שהם אחד מתוך…
מנסיון עשיר אצל הילדים שלי שקבוע בורחים ישירות לכביש ואני רצה אחריהם בלי נשימה (ויש לי תאומים בני שנתיים שכל אחד רץ לכביש מכיוון אחר של הגינה…)
אני לא יורדת כמעט לגינות… מחכה ישגדלו קצת וזה יהיה יותר הגיוני, הם בבקר בגן ושם יש מתקנים וכד' כך שלא נראה לי שזה הכרח שגם אחרי צהרים יהיה
בבקשה אל תכריחי את עצמך בטח ובטח לא במצב של הריון מתקדם חכי שתגדל קצת בנתיים כמו שכתבו פה תנסי להעשיר את המשחקים שבבית וללמד אותה אולי להנות מהם גם
עברתי את זה גם עם הגדולה שלי… היום עם נסיון עשיר יותר ואחרי לימוד של הנחיית הורים, אני יודעת שזה קשור הרבה לסמכות. אל תרוצו אחריה, תגרמי לה לרוץ אחרייך!
את צריכה לשמור על עצמך ולעשות מה שמתאים למצב שלך אבל בלי נקיפות מצפון ! מי שתפר את מסלול החיים שלך, תפר זאת בהשגחה פרטית מדוייקת גם לילדה שלך. כשיהיה לך ביטחון בזה ותשדרי לילדה סמכות היא תצטרף אלייך באהבה! בהצלחה!
את יכולה לפרט איך אני גורמת לה לרוץ אחריי? ממש ממש מרגישה שזה קשור לסמכות, מעבר לשובבות שלה…
קודם כל בהרגשה שלך, כשהילדה תראה שאת לא נבהלת ולא מתבלבלת וברור לך מי צריכה להצטרף למי. -היא תשנה כיוון! תני בה אמון! היא בסך הכל בודקת אותך.
ומעשית אפשר גם להמשיך ללכת בשלווה, אפילו קצת להתחבא מעבר לעיקול. היא כבר תבוא לחפש אותך! בהצלחה!
אני גם הייתי שם, היא פשוט השתחררה לי מהעגלה כל הזמן, עד שקלטתי- שברחוב אני קושרת!!
היה לי קשה בהתחלה כי היא התנגדה והרגשתי שאני כובלת אותה
אבל כמה פעמים התעקשתי והתפללתי שאף אחד לא יראה ילדה צורחת בעגלה בלי שאמא מתייחסת (חוץ מכמובן להגיד די מותק די, לא הוצאתי)
תוך כמה ימים היא התרגלה לחלוטין והיום כשמתיישבים בעגלה היא מנסה לקשור את עצמה…
מה שכן היום כשהיא קצת גדלה, ויש לי כבר ב"ה בייבי נוסף, אני כן נותנת לה לנסוע לידי עם בימבה ג'וק, למרות שממש מתחשק לי לקשור אליו איזה חבל או גומי לעזור לה לכוון קצת…
אני אגיב מכיוון קצת שונה.
לי חורה מאד לראות ילדים לא קשורים בעגלתם ברחוב.
יצא לך לראות כמה ילדים נופלים בגלל בלימה קטנה מאבן בלתי נראית?
כמה ילדים פתאום מתגלצ'ים באמצע הכביש?
מבחינתי, שמירה מינימלית על ילד בעגלה, לפחות עד גיל שנתיים ואפילו יותר, זה לקשור!
ולמה נקיפות מצפון? לטובת מי קודם כל את עושה את זה?!
יקרות! קשירה בעגלה זה חובה!!!!
יצא לכן לראות כמה ילדים נופלים מבלימה קטנה מאבן בלתי נראית?
כמה מתגלצ'ים באמצע הכביש וההורה ממשיך ללכת עליהם או לעקוף מחוסר שימת לב?
ושלא נדבר על ילדים שמורידים אותם בעגלתם במדרגות כשהם לא חגורים
קשירה זה מאסט! אחריות הורית מינימלית…
היי
אני ממש משתתפת איתך
יש לי ילד מתוק ושובב מאד מאד
באמת קטן יותר (פחות משנה) אבל הוא יצירתי בשובבות שלו…
כולל לצאת מהכבלים של העגלה ולקפוץ החוצה, לטפס על דברים, למשוך את התיק שהנחתי על השולחן ולטפל בתרופה שבפנים.
אין לי עצה פרקטית להגיד לך חוץ מממש המון משחקים מגוונים וכל יום להוציא משהו אחר. ואם יש לכם מרפסת אז ממש כיף!!!
אבל לעודד אותך שככל שהילד שובב זה מראה על הכח רצון ועל המקומות שהוא יכול להגיע ולכבוש בעז"ה! אני רואה את זה מבעלי שהיה שובב גדול (משם זה הגיע) וההורים שלו לא נבהלו וידעו שזה בעז"ה ילך למקומות טובים בסוף
אז באמת לגדל ילדים שובבים זה קשה אבל תראי ממנה הרבה הרבה נחת בעתיד!