השבוע התחלתי מקום עבודה חדש.
כבר ביומי הראשון, כשעוד לא הספקתי להבין איך ומי ההולכים, התיישבנו לישיבת צוות.
יושבים, יש כזה מן שקט של המתנה, ואני מרגישה נחש קטן שמזדחל לי לבטן.
'ברוך הבא' אני עונה לו. 'מה מעשיך כאן?!' אני מנסה לסרוק את רגשותי ולדוג את סיבת בואו. שתי שניות והבנתי. אני מתחילה מקום עבודה חדש ואני לא מכירה את האנשים, את המנטליות ואת החוקים. אז יצאתי מאזור הנוחות שלי, ועכשיו אני צריכה להיות נחמדה מאוד ובטוחה בעצמי כשאני בכלל עסוקה בלהביט על כל מה ומי שסביבי וללמוד את השטח אליו נכנסתי. לקחתי לי עוד כמה שניות כדי לעבד את ההבנה ולהתמקם מחדש איתה ביחד.
אז מה קורה לנו כשאנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו?
לכל אחד ואחת מאיתנו יש אזורי נוחות. אלה המקומות שבהם אנחנו מכירים את עצמנו ואת החוקים, רגילים לסיטואציה ובטוחים שלא יפתיע אותנו שום דבר חדש שיצריך מאיתנו התמודדות. וכשאני אומרת 'מקומות' אני מתכוונת לאו דווקא למקומות פיזיים. זה יכול להיות הרגל שאנו נוהגות בו, דפוס מחשבה או תגובה רגשית שחוזרת על עצמה כתגובה למסר שאנחנו קולטים מהסביבה.
אתן לכך דוגמאות: זה מתחיל באמת במקומות הפיזיים בהם אנו נמצאים ובמעגלים האנושיים שאנחנו שותפים בהם – בית, עבודה, הגינה ליד הבית, המשפחה הגרעינית והמורחבת, שכנות, חברות וכו'. האזורים הלא פיזיים יכולים להיות ההרגל להתחיל את יום העבודה שלי עם כוס קפה, ההתבצרות בדעתי כאשר אני מרגישה שאמא שלי חולקת עליה גם אם אני לא בטוחה שאני צודקת, לאכול שוקולד כשמשעמם לי או כשאני עייפה, ההרגשה שמקנאים בי או שונאים אותי כשמעירים לי ועוד ועוד. הדוגמאות האלה כמובן פרי דמיוני הפורח ונועדו לתת השראה. כל אחת מאיתנו תחליף אותן בדוגמאות האמיתיות מהחיים שלה.
אזורי נוחות נועדו כדי לתת לנו יציבות ובטחון בחיים ואנו מקבעים אותם בחיינו אף מבלי שנשים לב. הם טובים ומצוינים והם מאפשרים לנו לפעול, ליזום, להרגיש בטוחים בעצמנו ולחיות את החיים בשלווה. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מתקבעים באזורי הנוחות שלנו ולא מוכנים לצאת מהם. בדרך כלל זה נובע מהחרדה והפחד לעזוב את המקום הבטוח והידוע, בו אני יודעת איך יתנהלו הדברים ומה מצופה ממני לעשות. זה גם יכול להיות חשש מפני הבלתי מוכר וממה שעלול להיות בעתיד.
הקב"ה ברא אותנו עם צורך בוודאות וקשה לנו עם חוסר בהירות, עם ספקות ועם דברים שאנחנו לא יכולים להבטיח. מה אנחנו מפסידים באזור הנוחות? הרבה דברים. היציאה מאזור הנוחות היא בעצם מה שקורה כשאנחנו מתגמשים ומשנים הרגלים, עושים שינויים שאנחנו מייחלים להם, מחליפים מקום עבודה או מקום מגורים למקום טוב יותר, עושים מעשה שלא אופייני לנו ובעצם עושים מעשה כלשהו שמצריך מאיתנו אומץ ומאמץ לשיפור איכות חיינו.
נשמע מבטיח ושווה. אבל איך אני יודעת מתי טוב שאהיה באזור נוחות ומתי זה מקבע אותי?
אענה במשחק אסוציאציות שאני אוהבת לשחק מדי פעם עם קבוצות שאני מעבירה. הפעם אתן לכן את המשחק בפורמט משחק אישי. שלב ראשון – קחי דף ועט וזרקי אל הדף את כל אזורי הנוחות שלך שעולים בדעתך ואת מעוניינת לבחון. כשאני אומרת זרקי אני מתכוונת שתכתבי באופן ספונטני את מה שעולה במחשבה בלי לסדר זאת.
בשלב השני קראי לעצמך מה כתבת כל מילה בנפרד ומיד לאחריה (בלי להתמהמה!) אימרי מה המילה הראשונה שעולה לך בראש. למשל: חברות – שחרור, ערב חג – לחץ, שבת – שקט, וכך הלאה. כתבי את האסוציאציות שעולות כדי שלא תשכחי.
בשלב השלישי, אחרי שגמרת, התבונני. מה עלה? היו דברים מפתיעים? יש מכנה משותף בין הדברים? אני יכולה להצביע על שורש עמוק יותר מתוך מה שעלה? יש אסוציאציות שמספרות לי על משהו שדורש תיקון או שינוי? יש לי מה להוסיף בעקבות המילה שעלתה?
כוחה של האסוציאציה הוא שהיא מעלה דברים מהתת מודע שלנו בצורה של רמז. רשימת האסוציאציות שבידכן היא בעצם רשימת מפתח המאפשרת לכן צוהר למחשבה נוספת ועמוקה יותר אחר שורשם ומהותם על עניינים אישיים שונים בחייכן. אם תצלחנה להעמיק אולי יתחדשו לכן כמה דברים אודות עצמכן ואודות אזורי הנוחות שלכן באשר הם – יעילים או פחות. וגם אם לא הצלחתן – מבטיחה לכן שזה תרגיל כיפי ומשחרר, במיוחד אם אתן עושות אותו עם עוד מישהו : )
פוגש אותך 💛
קחי מילה אחת שקורצת לך מתוך רשימת האסוציאציות שכתבת ושאת רוצה להבין אותה יותר. שבי עם עצמך ברגע טוב, או לחילופין עם בעלך/ חברה שמבינה עניין ונסו להבין זאת יחד. דברו על מה שעולה לך בהקשר לאסוציאציה ואפילו ערכו שרשרת אסוציאציות בעקבותיה, שתוביל למקומות מרתקים.. ספרנה לי בתגובות איך היה. מחכה לשיתופים שלכן : )
הודיה
הודיה אלבאז, מטפלת בפסיכודרמה ובאומנויות M.A.
מוזיקאית, זמרת יוצרת ומורה מוסמכת לפיתוח קול.
בעלת קבוצת המייל 'מוזיקה מקול הלב'.
לפרטים נוספים: 1993slm@gmail.com | טלפון: 052-7609808
נשתמע!
תגובה אחת
וואו מרתק! תודה על ההשקעה לכתוב לנו!