שנים חשבתי, אולי מאז הגן
שאחרי ניצחון המכבים
היה חיים יפים
כולם היו צדיקים
נגמרו הצרות
והעולם והעם זרחו…
בשיעור היסטוריה של כיתה ו היה הלם:
כן, אחרי הניצחון הגדול:
המוסרי נפש לא קמו לתחייה
היו אויבים אחרים וצרות אחרות
מלכות בית חשמונאי לא החזיקה מעמד.
והעולם? והעם? המשיכו ליפול ולקום
הבנתי שאין דבר כזה שנגמרת מלחמה.
ויש צלקות שנשארות נצח.
גם עכשיו זה הרגיש מוזר:
ב"ה היה ניסים וכולם חזרו הביתה
נחתמה הפסקת אש בעצם המלחמה נגמרה
אז תסבירו לי למה?
למה אנחנו לא צועקים מזמור לתודה ברחובות?
למה אנחנו עדיין לא מרגישים בטוחים?
למה עדיין כל סירנה נשמעת לנו אזעקה?
כי כן אחרי הניסים העצומים:
מי שנרצח לא קם בינתיים,
מי שהיה שם לא יחזור להיות הוא,
ילדים כבר יודעים מה ההבדל בין טיל לרקטה
ועדיין עומדים עלינו לכלותנו
ויש שברים שלעולם לא יתאחו
אפשר רק לחבר אותם למשהו חדש.
הייתי מוכרחה להבין עוד משהו:
התגברתי פעם אפילו פעמים:
למה עכשיו אני לא צדקת הדור?
למה לא משכתי ישועות לי ולזרעי עד עולם?
למה אני ממשיכה לאהוב פיצה ואייס קפה?
למה בעצם אני צריכה להמשיך להילחם?
כי כן:
יהודי תמיד נלחם
ולנוח זה לא בעולם הזה
ותמיד נמשיך ליפול ולקום וליפול שוב
וגם אם ניצחת במערכה
יש עוד שטחים לכיבוש
ולהודות כל פעם על האפשרות לקום בבוקר וללחום.
"יהודי לא שואל אם הוא יכול לנצח הוא שואל אם הוא יכול להילחם"
אמיתי ונוקב כל כך……..
חזק! יש מקור לציטוט בסוף?
קיבלתי אותו כמזכרת בסוף איזו תוכנית אבל את הרעיון הכללי שמעתי פעם מהרבנית מילר
את אלופה!!
כתיבה מושלמת…
יאלופה אחת
מה זה???????
ואווו אהבתי ברמות
את הקשר בין הדברים
"הבנתי שאין דבר כזה שנגמרת מלחמה.
ויש צלקות שנשארות נצח."
"ויש שברים שלעולם לא יתאחו
אפשר רק לחבר אותם למשהו חדש."
תעשי פה סדרה של התובנות שלך
את מביאה את זה בצורת כתיבה ממש יפה!!!!
תמשיכי להצליח
אוואו
מהמם!!!
ואווווווווו
אין דברי כאלווו
אהבתי ממש!!!!
אלופה❤️
תודה
מישהו התעקש שאני אקפיץ…
וואי אהבתי מאד!!!!!
וכתבת את זה יפה ומביע
יש לך את זה!