שלום לכן,
אני ב"ה נשואה עם ילדים בגילאים שונים, עוסקת בתחום הטיפול, ומסיבות שונות שלא אפרט גרה בביתי בחורה בת 19, שמגיעה מרקע מורכב מאוד ולא יכולה לגור בביתה. היא גרה אצלי כבר שנה שבמהלכה גיליתי שהיא סובלת מאוד נפשית על רקע הילדות הקשה והחיים שעברה. היא במעקב פסיכיאטרי ונוטלת טיפול תרופתי לדיכאון וחרדות. מטופלת רגשית אצל אשת מקצוע מעולה פעם בשבוע.
הבעיה שכל זה ממש לא מספיק עבורה. היא סובלת כל הזמן, לא ישנה בלילות, בוכה, כאובה, זקוקה להמון שיחות כדי לפרוק את ליבה ואני מרגישה ממש מותשת מזה. הפסקתי כבר לנסות לפתור את הבעיות שלה כי זה “לופ” שלא נגמר. מי שמכירה פוסט טראומה מורכבת, זה הדבר. היא עסוקה מאוד בעצמה ובמצבה כל הזמן (אובססיבי) ואני כבר בלי כוח. מצד שני אין לה מקום אחר להיות ואני לא רוצה לנטוש אותה עד שיש לה בית חם לגור בו.
אשמח לשמוע מכן המלצות למה שיכול לעזור לה (וגם לי), זה מצב שברירי כי היא לא רואה ומקבלת את עצמה כ“מתמודדת נפש”. היא בטוחה שעוד רגע הכל יעבור לה. מסרבת לפתרונות שהצעתי כמו בית מאזן או אשפוז יום. היא די מתפקדת כלפי חוץ, לומדת בסמינר, יש לה חברות וכו'. הסבל הוא בעיקר פנימי ויום יומי, מחשבות קשות, ביקורת עצמית קטלנית, תחושת חוסר ערך..
בבית היא די מתבדלת מהילדים וחיה לעצמה, אך צריכה אותי מאוד ומדברת איתי שעות וקשה לי לעצור כי היא ממש “קורסת” כל העת. וגם כשאני שומעת אותה בחדרה בוכה לא פשוט לי…
תודה על תגובותיכן, שיינא.
מבינה את השאלה הזו מהצד השני:(
דבר ראשון את עושה חסד ענננק, זה ממש מקום שאין בו אנשים.
ממליצה לך מאד לפנות לייעוץ מקצועי ולהציג את כל הצדדים, אני בטוחה שחלק מהביטחון שבחורה כזו צריכה, זה להרגיש שכשמישהו איתה, מקשיב ושומע- הוא שלם עם זה, ולא מתמוטט מזה.
אני בטוחה שלתחום את זה, זה קשה עד בלתי אפשרי, אבל מאמינה שזה יביא רק טוב.
מה הבחורה עושה כל היום?
מסוגרת בעצמה? יוצאת? אולי תעסוקה מוגדרת לצהריים, או עבודה קטנה, תפקיד מסויים יכולים לעזור לה קצת להתייצב על הקרקע בעצמה.
הסיפור הזה עושה לי לבכות
מזדהה ממש עם כל הצדדים
רוצה להגיד שאת גיבורה ושהשם גאה בך ואוהב
ומצד שני שאת חייבת לדאוג לעצמך
כי נפשית אפילו זה לא בריא בכלל.
שהשם יתן לך עצה נכונה
המון הצלחות.
דבר ראשון מעריצה אותך!!
זו התמסרות אדירה בכל המובנים!!
גם אני הכנסתי תקופה בחורה מרקע לא פשוט, היה לי ממש קשה האנרגיות הרגשיות שדרשה ממני,
מה שעזר לי מאוד היה שלמדתי לא לפחד ולהציב גבולות ברורים, כמו: אני יכולה להקשיב 30 דק' לאחר שאני משכיבה את הקטנים וכו'.
הייתי בטוחה שתברח מהבית…
אבל זה אסף אותה כי היא ידעה שיש מי שרוצה להקשיב לה וגם שלהקשבה ולהתפרקות יש גבול.
בהצלחה רבה.
היא עושה משהו שהיא אוהבת?מגשימה כשרון שלה?יש לה למה לקום בבוקר לבוקר עם משמעות?מנסיון עם בת משפחה שאחרי שנתיים אצל פסיכולוגית שלא הועילו במאומה אלא רק דרדרו את המצב,לימודי קונדטוריה מקצועיים עשו את העבודה!!!! אי אפשר לתאר במילים איזה שינוי התחולל אצלה,העיסוק בזה כל כך העסיק אותה שפשוט לא היה לה זמן מחשבות מיותרות,חוץ מזה שהיא הרגישה בעלת ערך כי היא התעסקה הרבה עם קניה ,מכירה ורווחים,והרווח המוחשי נתן לה הרבה הרגשה של שווה!
מה שעוד עזר-זה טיפול מקצועי בשלושת המימדים
כל עוד את נמסה ממנה היא לא תמצא בעצמה את הכוחות לקום.
רק היא יכולה להקים את עצמה,ולחפש מה מרים אותה.
את נותנת לה בית. את שאר התמיכה היא צריכה למצא במקום אחר. ואם לא תקחי את זה על עצמך היא גם תמצא.
בכי זה לא רק שלילי. היכולת לבכות היא גם מתנה.
אל תמסי מזה, תתיחסי לזה כאל פעולה נשית תואמת גיל ומצב שבע"ה תגיע למקום הנכון
ותמיכה מקצועית בשבילך נשמעת לי בהחלט הדבר הנכון.
אל תשכחי שהיא קיבלה את הניסיונות מה', ויש להם מטרה בצמיחה שלה. בשבילה זה ניסיון, נס להתנוסס. ואחרי שבר גאון. אל תקחי מהקב"ה את ניהול העולם.