אחותי מהמרכז,
לא באה לקטר.
רק רציתי לספר,
לשתף אותך כי כולנו אחיות.
אז נכון שקצת היה קשה לך לנחות,
לשגרה של אחרי החגים,
ונכון שהמרוץ והיומיום הוא מטורף,
ושאת מתגעגעת (אולי) לזמן איכות עם הילדים,
אבל אנחנו,
תושבי הצפון,
אלו שראש העיר שלהם עדיין פוחד לקחת אחריות,
אנחנו עדיין בחופש,
קרי, שגרת קורונה.
זוכרת אותה? מפעם פעם פעם??
אז ככה אנחנו ,
מאמצע חודש אלול יש אצלנו את כל הדברים ההם שהספקת לשכוח –
למידה מרחוק – וכמה שזה מתוק שבת שלוש וחצי מתהלכת עם הפלאפון שלי בסלון וצועקת לי "אמא הגננת אמרה ששמים נעלי בד".
"איסור יציאה" – כלומר לא ממש אסור, אבל אם את מהאמיצות האלה שלוקחות סיכון, לא להספיק ב-10 שניות להצליח לרוץ עם 4 קטנטנים למקלט הלא קרוב, ולא מפחדת שמה שקרה בגן הציבורי במג'דל שמס יקרה על הגן הציבורי שלך, אם את מאלה אז את את יכולה לצאת, אם אין בנוסף גם חורף, ואם לא, את צריכה להכין המווווווון רעיונות לאלף שעות של תעסוקה.
ולמרות שכבר עשינו מלא יצירות,
והסכמתי בלורדים ופנדה שמרחו את הקירות,
ונתתי להכין צמידים מגומיות גם לקטנים,
והרמתי מהרצפה אח"כ איזה 120,
ונתתי סקוץ' וקצף לקרצף את האמבטיה,
ונכנס לפה ולעיניים,
ואפילו הברקתי תרתי משמע – שאת הרצפה המטונפת,
נשטוף בצוותא עם בני השנתיים,
(בסוף אבא שלהם בא ושטף אחרי כולם).
ולמרות שהכנתי מלא ארוחות,
שבשביל להכין אותם נעזרתי בעשרות עוגיות ואיגלואים ובייגלה וכל משו אכיל שאפשר להתעסק איתו כמה שיותר זמן ושצריך לטאטא אותו אח"כ מככככל הבית,
למרות זאת הם נשארו רעבים,
ומשועממים להחריד,
ורק קירות הבית (וריצפתו) יוכלו להעיד (אולי עדיף שלא),
מה עושה השיעמום לחבורה של שלושה דרדקים,
ולאמא שלהם.
שאם ישמרו לי הקירות אמונים,
הם יספרו לכם רק על הקשקושים וההשפרצות,
ולא על הצרחות והאוקטבות להן הם היו עדים,
אבל תובנה אחת עלתה לי מהימים האלו –
כולן צועקות…
כולן מתפללות שהשכנה מעבר לדלת לא תשמע,
וכמו שכל הילדים אלופים בלעשות שטויות מוציאות מהדעת,
ככה כל האמהות מגיעות לרגע הזה שיוצאת מהן צרחה חסרת דעת,
וכולן מרגישות רע אחרי זה, כל כך רע שלפעמים הן מציצות בקוקר לבדוק…
או ממשיכות בטון חביב "בואו נראה מי מקשיב לאמא יפה"??
כזה שגורם לחבורת הפראים לבדוק מה החזיר לאמא שלהם את השפיות..
טוב,
אולי את אמא מהחלל, אז תדלגי על התיאור,
אבל אם הזדהית איתי,
את וודאי תוכלי להבין את השמחה פורצת הגבולות,
שגרמה לי לשבת ולכתוב לך,
מחר התאומים שלי משובצים בקפסולה (זוכרת?),
גם מחר וגם מחרתיים!!!
יומיים שלמים!
מ-8 עד 3 (כאילו שבין 3 ל-4 חיזבאללה עדכן אותם שהוא עומד לתקוף).
ואני בטוח (לא) אספיק לעשות את רשימת המטלות שאנחנו דוחים כבר חודש וחצי,
כי אחרי הכל,
בבית נשארת אחות גדולה ומשועממת,
ואיך שכחנו,
גם אח תינוק בן חודשיים,
בעצם רגע,
ממחר אני סוף סוף יוצאת לחופשת לידה!
16 Responses
אחות אהובה ויקרה מהצפון
טוב שאת מזכירה לי באמת להתפלל גם עליכם, לא רק על המפונים, והנלחמים, והפצועים, אלא גם על כל אלה שהשגרה שלהם נטרפת לחלוטין.
יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעשות עבורכם?
וואו! כ"כ כנה ואמיתי
איזו מציאות קשה וכואבת
במה עוד ניתן לעזור לכם?
חוץ מהתפילות כמובן כמובן.
אחות שלי,
תודה שכתבת את הפוסט הזה.
מתפללת עלייכם עכשיו.
ספרי אם אפשר לעזור בעוד משהו.
ליבנו אתכם♥
מתפללים על כל עמ"י
ומייחלים לגאולה בקרוב!
ואיי
חושבת עליכם המון!!!
שה' יתן לכם כוח והמלחמה תסתיים בקרוב בלי שום נזק וצער
מעבר לתפילות,
איך עוד אפשר לנסות להקל עליכם?
וואו
לא יאומן איך אנחנו חיים בפלנטות שונות…במרחק שעת נסיעה…
כולנו חווים את עומק הגלות במלחמה הקשה והארוכה
ואתם חשים אותה ביתר שאת
מאחלת ומתפללת לכל הטוב ולגאולה וישועה במהרה
וואו , את גיבורה!
גיבורה שאת לא עוזבת את הבית.
ונכון שאחרי תקופה כל כך ארוכה שהילדים בבית, זו הקלה שהם יצאו ללימודים –
את גיבורה שאת תשלחי אותם ללימודים.
כי בתור אמא, בזמן אזעקה – את מרגישה הרבה יותר בטוח כשהם לידך, שאת מגינה עליהם.
אז כל הכבוד לך גם על זה.
אה, ומזל טוב על התינוק בן החודשיים 🙂
אמאלה אמאלה אמאלה כמה שזה נכון….
אני תושבת צפון… אוהו קו האש (ולא צפת, ולא מירון לכל הסקרניות:)
וזה כ"כ מתאר את המציאות…
רק שאת כתבת בכ"כ שמחה ואופטימיות… אני כבר לא מרגישה ככה…
שום אופטימיות… אין תקווה…
אני רק גמורה
ונמאס
אני גרה בחיפה אומנם אצלינו המצב די פרווה כזה מצד אחד חיים כרגיל יש לימודים עבודה והכול ומצד שני מדי פעם מקבלים תזכורת שנחנו במלחמה ויש חיילים בחזית ששומרים עלינו שה' ישמור אותם אמנם בכל תקופת המלחמה אנחנו שומעים מטוסי קרב בתדירות גבוהה אבל זה עוד בסדר התרגלנו לצערינו ומאז שהחיילים נכנסו קרקעית אנחנו סופגים גם את האזעקות וכל השאר אבל באמת ליבי עם תושבי החזיתות שחייהם אינם חיים.
איתך בכל לב❤
"מלמדת" 2 קומות מתחת לאדמה שכל הסביבה מופגזת
"מעבירה" מסרים דרך שח רחוק מאד!
אמהות יקרות שרק רוצות להעביר אלי את האחריות הלמידה החינוך ההקשבה
אמהות יקרות שרק מציינות את חוסר האחריות בהחזרה
וואוו איתך כל כך עם הרצון הבלתי פוסק לשגרה לשפיות
וגם להבנה שאנחנו תושבי הצפון חיים בתוך זירת לחימה
מצדיעים לך אמא! כן את אחד החלקים הכי חשובים – – – -כוחות הבטחון! שלי הילד שלך!!!
הלב איתך
המון כח!
ואוו באמת צודקת
הכנסת אותנו לזה עכשיו – קבצ להבין באיזה סיווט אתן חיות
אין מילים
אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך מופע של שלמה והחיות שהילדים שלי מאוד אוהבים
מעסיק אותם לשעה שלימה
https://drive.google.com/file/d/1nZ04fPgKVDxYyabVNuFiP0q_0gJCdTaF/view?usp=drivesdk
המצאות קשה קשה
אהבתי מאד את האופטימיות בין השורות, הצלחת להעלות לי חיוך 🙂
ולצערי מכל המגיבות, גם אני בחזית הזו.
2 קנטנות והקש אצלי הוא שדורשים בעבודה שנמשיך לעבוד מהבית…. כך שאפילו זמן איכות עם הילדות לא בא בחשבון.
זה קשה מאד ובאמת שאין איך לעזור חוץ מלהתפלל עלינו שה' יתן כוחות נפשיים ופיזים (את האמת שארוחות חמות יתקבלו בברכה כיוון שזו משימה כמאט בלתי אפשרית בשהקטנטנות כל היום סבביך).
מתפללת עליך אחותי כאחות לצרה שיגמר כבר הסיוט הזה כי תיכף אנחנו נצא מהשפיות….
אחות שלי
כולנו ממלמלות כל היום שכל העם חזית וכולם סובלים אבל בשבילי לקרוא את מה שכתבת היה כמו מכה צידית בהפתעה.
כי למרות שאני יודעת מה קורה בצפון (וביננו היום מספיק רק לפתוח 'צבע אדום' בשביל לראות את הכמות המטורפת)
עדין להבין שיש שם אנשים. ממש. שחיים וגרים שם -וסובלים ככה… וזה לא בשליטתם כשבמרחק של שעה- שעתיים- שלוש, אנשים מנהלים סדר יום תקין ונחרדים מאזעקה פעם פעמיים בשבוע…
מעריצה את ההתמודדות שלך ושל כול נשות הצפון- (ושל כול נשות עמי"ש בכללי. לא מזלזלת בשום צער נזק או קושי. ובאמת- כולנו בחזית. מי יותר מי פחות…)
ומאחלת לכולנו שהכל יגמר בשלום
תודה שנתת לי להבין…
אוהבת המון
אחות דרומית
מורידה בפנייך את הכובע,
את כל הכובעים כולם.
באמת אין מילים.
וואו אוהבת אתכן מעריכה אתכן על ההתמודדות אחיות יקרות חזקו ואמצו תחזיקו מעמד
בשביל עצמכן בשביל הבעל והילדים
אנחנו אתכן בתקווה ובתפילות גם אם רחוקות פיזית
זה ברור ה' מנהל את המלחמה הזאת והוא מחליט מה יקרה כל רגע עם כל אדם
הוא שומר ומשגיח על כולנו מלמעלה ולא עוזב אותנו לרגע גם בזמנים הכי קשים
תקראו תהילים זה מרגיע מאוד ומחזק!! אני מתפללת על כל עם ישראל שה' ישמור אותנו, אמן!